הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ס.מסכת יומא60a
ובגדי כהונה - ארבעה בגדי לבן דכ"ג ביום הכפורים דכתיב בהו והניחם שם (ויקרא טז): ראויין הן לכהן הדיוט - וקיימא לן בגדי כהונה אין בהן מעילה מפני שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיהו זריזין לפושטן מיד: עגלה ערופה - כתיב בה שם שם תהא גניזתה: הערופה - זו ולא אחרת: תלתא קראי כתיבי - לכם לכפר הוא: חד למעוטי מנותר - שאם אכל דם נותר בשוגג אינו חייב אלא אחת משום דם וכן אם אכל דם קדשים בטומאת הגוף שהיא בכרת בכולן אינו חייב אלא אחת משום דם וכן אם שגג בדם והזיד באחת מאלו פטור מכרת: אבל מפיגול לא צריך למעוטי - שאם אכל דם מקרבן פיגול ממילתא אחריתי נפקא לן דפטור מכרת דפיגול: בין לאדם בין למזבח - שאחרים מתירין אותן או לאכילת אדם כגון בשר קדשים הנאכל שתלוי בזריקת הדם שכל זמן שלא נזרק אסור באכילה כדכתיב ודם זבחיך ישפך (דברים יב) והדר והבשר תאכל או מתירין למזבח כגון אימורין שזריקת הדם מכשרתן למזבח כדכתיב (ויקרא יז) וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' והדר והקטיר החלב לריח ניחוח חייבין עליו משום פיגול אם אכל מהן מקרבן מפוגל חייב כרת דכתיב (שם ז) והנפש האוכלת ממנו עונה תשא אבל מתיר את אחרים כגון הדם והקומץ אין חייבין עליו משום פיגול דגמרינן משלמים דפיגול בשלמים כתיב ושלמים יש להן מתירין למזבח ומתירין לאדם שהדם מתיר את אימוריהן למזבח ובשרם לאכילה: מתני' האמורין על הסדר - במשנתנו: וכן בהיכל - נתן מקצת מתנות על הפרוכת ונשפך הדם יביא פר אחר ויתחיל מתנות הפרוכת ואין צריך לחזור ולהתחיל בכפורת: שכולן כפרה בפני עצמן - לפיכך כפרה שנגמרה נגמרה: ממקום שפסק - ואפילו לא נגמרה אותה כפרה אין צריך לחזור וליתן מה שנתן: גמ' מבפנים - לפני ולפנים: בבגדי לבן מבחוץ - כגון הגרלה וידוי ושפיכת שירים וכל מתנות הפרוכת ומזבח הזהב אם הקדים להן דבר מאוחר אין אלו מעכבין עליו לפוסלו אבל בשחיטה ובחפינה מודה הוא דצורך פנים כפנים דמי: בבגדי זהב מבחוץ - כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה אין מעכבין עליו לפסול: אחת בשנה - אלמא כי כתיב חוקה לעיכובא אאחת בשנה כתיב:
דהוי תרומת הדשן ובגדי כהונה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד — אין מלמדין. הניחא לרבנן, דאמרי: ״והניחם שם״, מלמד שטעונין גניזה. אלא לרבי דוסא, דאמר: בגדי כהונה ראוין הן לכהן הדיוט, מאי איכא למימר? משום דהוי תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד, וכל שני כתובין הבאין כאחד — אין מלמדין. הניחא למאן דאמר אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין, מאי איכא למימר? תרי מיעוטי כתיבי: ״ושמו״, ״הערופה״. והני תלתא קראי בדם — למה לי? חד למעוטי מנותר, וחד למעוטי ממעילה, וחד למעוטי מטומאה. אבל מפיגול לא צריך למעוטי קרא, דתנן: כל שיש לו מתירין, בין לאדם, בין למזבח — חייבין עליו משום פיגול. ודם עצמו מתיר הוא. מתני׳ כל מעשה יום הכפורים האמור — על הסדר. אם הקדים מעשה לחבירו — לא עשה כלום. הקדים דם השעיר לדם הפר — יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם — יביא דם אחר, ויחזור בתחילה מבפנים. וכן בהיכל, וכן במזבח הזהב — שכולן כפרה בפני עצמן. רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: ממקום שפסק, משם הוא מתחיל. גמ׳ תנו: רבנן כל מעשה יום הכפורים האמור — על הסדר. אם הקדים מעשה לחבירו — לא עשה כלום. אמר רבי יהודה: אימתי? בדברים הנעשין בבגדי לבן מבפנים, אבל דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ, אם הקדים מעשה לחבירו — מה שעשה עשוי. רבי נחמיה אומר: במה דברים אמורים — בדברים הנעשים בבגדי לבן, בין מבפנים בין מבחוץ. אבל בדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ — מה שעשה עשוי. אמר רבי יוחנן, ושניהם מקרא אחד דרשו: ״והיתה זאת לכם לחוקת עולם אחת בשנה״,
יומא ס.