הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נד:מסכת יומא54b
אלו ואלו מציון נבראו - פירוש שאמצעיתן של עולם והצדדין מציון נבראו:
כאיש המעורה בלוייה שלו - הנדבק וחבוק באשתו בין זרועותיו: הוציאום לשוק - קיפלום מן הכותל: מציון נברא - ציון נבראת תחילה וסביביה נדבקו רגבים עד סוף העולם מכל צד: בצקת עפר למוצק - מוצק אחד היה לו ומשם נדבקו רגבים סביביו: מן הצדדין נברא - ארבע מוצקות היו לו ונמתח והלך מכל צד עד שנדבק באמצעיתו: כי לשלג יאמר הוא ארץ - תעשה ארץ ומהיכן גשם מטר וגשם מטרות מארבע צדדין הורידו והגשימו להעשות ארץ: מציון מכלל יופי - בתריה כתיב: תולדות השמים - מאורות וכוכבים: ה"ג תולדות השמים משמים נבראו ותולדות הארץ מן הארץ נבראו:
המעורה בלוייה שלו. אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו גוים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה — יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר: ״כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה״. ושתיה היתה נקראת. תנא: שממנה הושתת העולם. תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם, דתניא, רבי אליעזר אומר: עולם מאמצעיתו נברא, שנאמר: ״בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו״. רבי יהושע אומר: עולם מן הצדדין נברא, שנאמר: ״כי לשלג יאמר הוי ארץ וגשם מטר וגשם מטרות עוזו״. רבי יצחק (נפחא) אמר: אבן ירה הקדוש ברוך הוא בים, ממנו נשתת העולם, שנאמר: ״על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה״. וחכמים אומרים: מציון נברא, שנאמר: ״מזמור לאסף אל אלהים ה׳״. ואומר: ״מציון מכלל יופי״ — ממנו מוכלל יפיו של עולם. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: ״אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה׳ אלהים ארץ ושמים״, ״תולדות שמים״ — משמים נבראו, ״תולדות הארץ״ — מארץ נבראו. וחכמים אומרים: אלו ואלו מציון נבראו, שנאמר: ״מזמור לאסף אל אלהים ה׳ דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו״. ואומר: ״מציון מכלל יופי אלהים הופיע״ — ממנו מוכלל יופיו של עולם. נטל את הדם ממי שממרס בו וכו׳. מאי כמצליף? מחוי רב יהודה —
יומא נד: