הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פ:מסכת יומא80b
כי איתשיל - בבי מדרשא הך דלעיל כמה ישתה ויהא חייב לענין עוג מלך הבשן כלומר לענין אדם כענקים איתשיל והוו להו בית שמאי לחומרא דמחייבי ברביעית: כזית בכדי אכילת פרס - קים לן (כריתות דף יב:) בכל אותן איסורין ששיעורן בכזית שאם שהה בין תחילת אכילת השיעור לגמר אכילתו יותר מכדי אכילת פרס אין מצטרף עד שיאכל כל השיעור בתוך כדי שהיית סעודה והיא אכילת חצי ככר ששיערו בו את העירוב שהוא מזון ב' סעודות כדתנן חציה לבית המנוגע שתלה הכתוב שהייתו לטמא בגדים כשיעור אכילה: ככותבת בכדי אכילת פרס - בתמיה יום הכפורים ששיעור אכילתו בככותבת אף הוא שיעורו צירוף אכילתו בכדי אכילת פרס ואם שהה יותר מכאן אין מצטרף ופטור והא כיון דשיעורו גדול בעי שהיי' טפי לצירוף אכילתו והשתא קולא דפטרי ליה: בטפי מהכי - אם שהה יותר מיכן לא מייתבא דעתיה ויוה"כ ביישוב הדעת תליא מילתא דכתיב אשר לא תעונה (ויקרא כג): חצי פרס - ששיעורו לפסול את הגויה לאוכל אוכלין טמאין חצי פרס נפסל גופו מלאכול בתרומה וחצי פרס שיעור גדול הוא כשתי ביצים שוחקות כדאמרי' בעירובין (דף פג.) ואף ביה משוינן שהיית צירופו בכדי אכילת פרס ותו לא כיון דשיעורא רבה הוא בטפי מהכי ליצטרף: הנח לטומאת גויה דלאו דאורייתא - ואקילו רבנן בה: ולא תטמאו בהם - גבי אכילה כתיב אל תשקצו את נפשותיכם דהיינו אכילה ולא תטמאו בהם לא זו היא אזהרת טומאה שהרי אין ישראל מוזהרין מליטמא דכתיב אמור אל הכהנים וגו' (ויקרא כא) כהנים מוזהרין ואין ישראל מוזהרין אלא אזהרת אכילתן וכתיב ונטמתם בם משמע שעל ידי אכילתן תטמאו: מכאן לטומאת גויה - על ידי אוכלין טמאין דאורייתא: מדרבנן - דקרא לאו לטומאה אתא שאין לך דבר מטמא אדם על ידי אכילה אלא נבלת עוף טהור: אלא אסמכתא בעלמא - ועיקר קרא דרשינן בפרק אמר להם הממונה (לעיל יומא דף לט.) אדם מטמא עצמו מעט מטמאין אותו הרבה: אומצא ומילחא - שעליה: אכשורי אוכלא - משקה הבא למתק את האוכל אוכלא הוא: אכילה גסה - שאכל לילי יום הכפורים על השבע שהיה שבע מסעודה שהפסיק בה וכל מה שאכל משחשיכה אכילה גסה היתה ושלא להנאה: פרט למזיק - לזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי על ידי אכילה זו אלא מזיק הוא את האוכלין ואת עצמו: זר שאכל תרומה - בשוגג שחייבו הכתוב תשלומי קרן וחומש פטור אם אכלה על השבע: פרט למזיק - את התרומה:
אתשיל, בעוג מלך הבשן אתשיל, דהוו להו בית שמאי לחומרא. מתקיף לה רבי זירא: מאי שנא אכילה, דכל חד וחד — בככותבת, ומאי שנא שתיה, דכל חד וחד בדידיה? אמר ליה אביי: קים להו לרבנן בככותבת, דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי — לא מיתבא. בשתיה, בדידיה מיתבא דעתיה, בדחבריה — לא מיתבא דעתיה. מתקיף לה רבי זירא: וכל העולם כולו בככותבת ועוג מלך הבשן בככותבת? אמר ליה אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי לא מיתבא דעתיה, מיהו, כולי עלמא — טובא, ועוג מלך הבשן — פורתא. מתקיף לה רבי זירא בשר שמן בככותבת, ולולבי גפנים בככותבת? אמר ליה אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי — לא מיתבא דעתיה. מיהו בשר שמן — טובא, לולבי גפנים — פורתא. מתקיף לה רבא: כזית בכדי אכילת פרס, וכותבת בכדי אכילת פרס?! אמר ליה אביי: קים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בטפי מהכי — לא מיתבא דעתיה. מתקיף לה רבא: (בכותבת) בכדי אכילת פרס, חצי פרס — בכדי אכילת פרס?! אמר ליה רב פפא: הנח לטומאת גוויה דלאו דאורייתא היא. ומי אמר רב פפא הכי? והכתיב: ״ולא תטמאו בהם ונטמתם בם״, ואמר רב פפא: מכאן שטומאת גוויה דאורייתא! מדרבנן, וקרא — אסמכתא בעלמא. כל האוכלין. אמר רב פפא: אכל אומצא ומילחא — מצטרף. ואף על גב דלאו אכילה היא, כיון דאכלי אינשי — מצטרפין. אמר ריש לקיש: ציר שעל גבי ירק מצטרף לככותבת ביום הכפורים. פשיטא! מהו דתימא משקה הוא, קא משמע לן: כל אכשורי אוכלא — אוכלא הוא. אמר ריש לקיש: האוכל אכילה גסה ביום הכפורים — פטור. מאי טעמא? ״אשר לא תעונה״ כתיב, פרט למזיק. אמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש: זר שאכל תרומה אכילה גסה — משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. ״כי יאכל״ — פרט למזיק. אמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן: זר
יומא פ: