הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ע.מסכת יומא70a
מסוף הספר לתחילתו - למפרע: וכל כך למה - למה צריך לומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן: שלא להוציא לעז על ספר תורה - כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהו סבורים שספר תורה חסר אותה פרשה: מפני כבוד ציבור - שיהו מצפין ודוממין לכך: ונייתי אחרינא - שיהא נגלל לפרשה שלישית: משום פגמו וכו' - שלא יאמרו חסר הוא: ברכה שאינה צריכה - שיהא צריך לחזור ולברך: כתיקנה - כמו שאנו אומרין אותן בתפלה: תנו רבנן שאר התפלה - השנויה במשנה כך היא רנה תחינה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכים להושע: להראות חזותו לרבים - להראות נויו של ספר תורה ותפארת בעליה שטרח להתנאות במצוה שנאמר (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות לולב נאה ספר תורה נאה בקלף נאה בדיו נאה בלבלר אומן ומערב יום הכפורים הביאום שם: אין מעבירין על המצות - ומהו דתימא האי נמי אעבורי הוא שמניח זו והולך לראות זו: ומאי מצוה - יש בראייתן יש כאן מצוה משום ברוב עם הדרת מלך: קמ"ל - דלאו מעבר הוא מאחר שאינו עסוק בה: מתני' שבעת כבשים - של מוסף הן בחומש הפקודים (במדבר כ״ט:ד׳): ופר העולה - נמי דמוסף עם תמיד של בין הערבים בטבילה חמישית: גמ' היכי קאמר - רבי עקיבא: ותו פר העולה לרבי אליעזר דשייריה - ולא איירי ביה אימת עביד ליה והוא הדין נמי דאיכא לאקשויי אשעיר אלא ריש מילתא נקט: אימורי חטאת - דתנא באידך פירקין נתנם במגס עד שיקטירם: לא משכחת לה - לסדר עבודת היום מתקנתא במשנתינו אלא משכחת לה מתקנתא לרבי אליעזר דתנא דבי שמואל דאיירי בכולהו או לרבי עקיבא דתוספתא שפירש שם את דבריו יפה בדרבי עקיבא לא גרסינן יצא ועשה: עם תמיד של שחר - בלבישה ראשונה שנאמר במוספי כל הרגלים מלבד עולת הבקר אלמא מוספין עם עולת הבקר נעשית בסמוך להן וילמוד יום הכפורים מהם: ואח"כ עבודת היום ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ - ואף על פי שהוא מן המוסף לא יכול להקדימו לעבודת היום לפי שנאמר בו ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכפורים למדנו ששעיר חטאת הפנימי קדמו:
שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו. וגולל ספר תורה וכו׳. וכל כך למה — כדי שלא להוציא לעז על ספר תורה. ״ובעשור״ של חומש הפקודים קורא על פה. אמאי? נגלול וניקרי! אמר רב הונא בריה דרב יהושע אמר רב ששת: לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור, מפני כבוד ציבור. ונייתי אחרינא ונקרי! רב הונא בר יהודה אמר: משום פגמו של ראשון. וריש לקיש אמר: משום ברכה שאינה צריכה. ומי חיישינן לפגמא? והאמר רבי יצחק נפחא: ראש חודש טבת שחל להיות בשבת מביאין שלש תורות וקורין אחת בענינו של יום, ואחת של ראש חודש, ואחת של חנוכה. תלתא גברי בתלתא ספרי — ליכא פגמא, חד גברא בתרי ספרי — איכא פגמא. ומברך עליה שמונה ברכות. תנו רבנן: על התורה — כדרך שמברכים בבית הכנסת, על העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת העון כתיקנה. ועל המקדש בפני עצמו, ועל הכהנים בפני עצמן, ועל ישראל בפני עצמן, ועל שאר תפלה. תנו רבנן: ושאר התפלה ״רנה תחינה בקשה מלפניך על עמך ישראל שצריכין להושע״ וחותם בשומע תפלה. ואחר כך, כל אחד ואחד מביא ספר תורה מביתו, וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים. הרואה כהן גדול כו׳ לא מפני שאינו רשאי. פשיטא? מהו דתימא כדריש לקיש. דאמר ריש לקיש: אין מעבירין על המצות. ומאי מצוה — ״ברב עם הדרת מלך״, קא משמע לן. מתני׳ אם בבגדי בוץ קורא, קדש ידיו ורגליו. פשט, ירד וטבל, עלה ונסתפג, והביאו לו בגדי זהב ולבש, וקדש ידיו ורגליו, ויצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר: עם תמיד של שחר היו קרבין. ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ — היו קרבין עם תמיד של בין הערבים. קדש ידיו ורגליו ופשט, וירד וטבל ועלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן ולבש, וקדש ידיו ורגליו. נכנס להוציא את הכף ואת המחתה. קדש ידיו ורגליו ופשט, וירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש, וקדש ידיו ורגליו, ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים, ולהטיב את הנרות, וקדש ידיו ורגליו ופשט, וירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי עצמו ולבש, ומלוין אותו עד ביתו. ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש. גמ׳ איבעיא להו: היכי קאמר, עם תמיד של שחר היו קרבין, ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים, או דילמא הכי קאמר: עם תמיד של שחר היו קרבין, ופר העולה בהדייהו, ושעיר הנעשה בחוץ עם תמיד של בין הערבים. ותו: פר העולה לרבי אליעזר דשייריה, אימת עביד ליה? ותו: בין לרבי אליעזר בין לרבי עקיבא, אימורי חטאת אימת עביד להו? אמר רבא: לא משכחת לה מתקנתא, אלא או לרבי אליעזר דתנא בדבי שמואל, או לרבי עקיבא כדתוספתא. דתנא דבי שמואל: רבי אליעזר אומר: יצא ועשה אילו ואיל העם ואימורי חטאת, אבל פר העולה ושבעת כבשים ושעיר הנעשה בחוץ — עם תמיד של בין הערבים. רבי עקיבא דתוספתא מאי היא? דתניא, רבי עקיבא אומר: פר העולה ושבעת כבשים עם תמיד של שחר היו קרבין, שנאמר: ״מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד״, ואחר כך עבודת היום.
יומא ע.