הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סג:מסכת יומא63b
אי קרבן שומע אני וכו' - רישא דברייתא בתורת כהנים הכי איתא יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב ודין הוא וכו' ת"ל קרבן על הקרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין אי קרבן שומע אני וכו' כלומר או אינו אומר קרבן להוציא את החולין בפנים אלא להביא קדשי בדק הבית ששחטן בחוץ שיהא חייב שהרי אף הם נקראו קרבן כענין שנאמר ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא והא ודאי בדק הבית הוא: הראוי לפתח וגו' - וקדשי בדק הבית לא היו עתידים לבא לפתח אהל מועד ואני שמעתי שאינן ראוין לפתח אהל מועד שסתם קדשי בדק הבית בעלי מומין הן דאמר מר (תמורה דף ז:) המתפיס תמימים לבדק הבית עובר בעשה וא"א להעמידה כן במקומה במס' זבחים: ולא אוציא פרת חטאת - לא גרסינן שאף היא אינה ראויה לבא לאהל מועד אלא ולא אוציא שעיר המשתלח שהוא ראוי לבא לאהל מועד להגריל ולהתוודות עליו הכי מפרש לה בזבחים: ולה' להוציא הוא - בשעיר המשתלח שהוא ראוי לבא בתמיה: אלו אישים - שלא יתן מהן על אש של מערכה: מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן ת"ל קרבן - ומשעת הקדשו קרוי קרבן: התם דאל פתח לרבות - שעיר המשתלח דלא ממעט מאל פתח שהרי ראוי לבא אל פתח: לה' להוציא - אתא דאילו לרבות לא איצטריך וכי אתא להוציא אתא ולמדרש מי שמיוחדין לשם יצא זה שאינו מיוחד: הכא דאשה משמע להוציא - שעיר המשתלח שהרי אינו עולה לאשים: לה' לרבוי - אתא ולמדרש לה' כל דלה': והא אין הגורל קובע - לשם אלא את הראוי לשם וכיון דלא ידע על איזה מהן יעלה הגורל לשם א"א להיות אחד מהן מחוסר זמן: חנן המצרי היא - דלית ליה הגרלה משהגריל ומת אחד מהן הלכך כשמת שעיר המשתלח ומביא אחר שלא בהגרלה הוצרך ללמד מן המקרא שלא יביא מחוסר זמן: אפי' דם - של שעיר הפנימי בכוס שכבר נשחט ומת המשתלח מביא חבירו מן השוק: ומזויג - לדם ומשלחו: דלית ליה דחויין - דלית ליה שיהא הדם דחוי בשביל חבירו שמת לומר ישפך הדם כדקאמר רבי יהודה במתני' מת המשתלח ישפך הדם: דילמא מייתי ומגריל - וירעה אותו שיפול עליו גורל של שם ויתכפר בדם של ראשון ולעולם שנים צריך להביא ומגריל ואכתי פשיטא דמחוסר זמן לא דאין גורל קובע אלא בראוי לשם: רבינא אמר - כי איצטריך קרא דמחוסר זמן כגון שהומם המשתלח משהגריל עליו וחיללו על אחר וזה אין צריך להגריל שהרי מכח הראשון בא: ואשה לא תתנו וגו' - בבעלי מומין כתיב: מקצתן - כזית מהן:
״קרבן״, שומע אני אפילו קדשי בדק הבית, שנקראו קרבן, כענין שנאמר: ״ונקרב את קרבן ה׳״, תלמוד לומר: ״ואל פתח אהל מועד לא הביאו״. כל הראוי לפתח אהל מועד — חייב עליו בחוץ, כל שאינו ראוי לפתח אהל מועד — אין חייבין עליו בחוץ. אוציא אלו שאין ראוין לפתח אהל מועד, ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח שהוא ראוי לבוא אל פתח אהל מועד, תלמוד לומר: ״לה׳״, מי שמיוחדין לה׳, יצאו אלו שאין מיוחדין לשם. ו״לה׳״ להוציא הוא? ורמינהו: ״ירצה לקרבן אשה לה׳״, אלו אישים, מנין שלא יקדישנו מחוסר זמן — תלמוד לומר: ״קרבן״, ״לה׳״ — לרבות שעיר המשתלח! אמר רבא: התם מענינא דקרא והכא מענינא דקרא. התם ד״אל פתח״ לרבות — ״לה׳״ להוציא. הכא ד״אשה״ להוציא — ״לה׳״ לרבות. טעמא דרבי רחמנא, הא לא רבי, הוה אמינא: שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן. והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם! אמר רב יוסף: הא מני, חנן המצרי היא, דתניא: חנן המצרי אומר: אפילו דם בכוס — מביא חבירו ומזווג לו. אימר דשמעת ליה לחנן המצרי דלית ליה דחויין, דלית ליה הגרלה מי שמעת ליה? דילמא מייתי ומגריל. אלא אמר רב יוסף: הא מני, רבי שמעון היא. דתניא: מת אחד מהן — מביא חבירו שלא בהגרלה, דברי רבי שמעון. רבינא אמר, כגון שהומם וחיללו על אחר. ומנא תימרא דפסיל ביה מומא! דתניא: ״ואשה לא תתנו מהם״, אלו החלבים. אין לי אלא כולן, מקצתן מנין? תלמוד לומר: ״מהם״. ״מזבח״, זו זריקת דמים. ״לה׳״, לרבות שעיר המשתלח. ואיצטריך למיכתב בעל מום, ואיצטריך למיכתב מחוסר זמן. דאי כתב רחמנא מחוסר זמן — משום דלא מטי זמניה, אבל בעל מום דמטי זמניה — אימא לא. ואי כתב רחמנא בעל מום — משום דמאיס, אבל מחוסר זמן דלא מאיס — אימא לא, צריכא.
יומא סג: