הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עט.מסכת יומא79a
בגרעינתה או שלא בגרעינתה - והא דקתני מתניתין וכגרעינתה מיבעיא ליה היכי קאמר כמוהו וכגרעינתה יחד או דלמא הכי קאמר כמוה כגרעינתה: אושלא קרי לה - הלכך יבישה בקליפתה הוא דמקרי' שעורה: קים להו לרבנן וכו' - ואע"ג דכל שיעור אכילת איסור בכזית היא הני מילי היכא דכתיב' אכילה אבל הכא אשר לא תעונה כתיב וכל כמה דלא מיתבא דעתיה ענוי הוא: נטלו במפה ואכלו וכו' - שלשה קולין נהג בו אחת שלא נטל ידיו אלא במפה כרך ידיו משום אנינות הדעת וחוץ לסוכה אכלו ולא בירך אחריו:
שאמרו, בגרעינתה: או בלא גרעינתה? בעי רב אשי: עצם כשעורה, בקליפתה או בלא קליפתה, בלחה או ביבשה? רב אשי לא מבעיא ליה הא דרב פפא, ״גסה״ איתמר — כל כמה דגסה. רב פפא לא מבעיא ליה הא דרב אשי: לחה — שבולת מיקרי, שלא בקליפתה — אושלא מיקרי. אמר (רבא) אמר רב יהודה: כותבת הגסה שאמרו, יתירה מכביצה. וקים להו לרבנן דבהכי מיתבא דעתיה, בציר מהכי — לא מיתבא דעתיה. מיתיבי: מעשה והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים. ואמרו: העלום לסוכה. ותני עלה: לא מפני שהלכה כך, אלא שרצו להחמיר על עצמן. וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה — נטלו במפה ואכלו חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו.
יומא עט.