הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עב.מסכת יומא72a
כליל - גדיל ואין גדיל פחות משנים: ואין דנין כלי מתכשיט כלי - רמונים קשוטו של מעיל הן: ארבעה דשיתא שיתא - ארבעת מינין של שש שש דהא נאמר בו שש ואמר מר דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה: לא דינא ולא דיינא - אין ספק וערעור בדבר: וקצץ פתילים - פתילים משמע תרין וכשקוצץ כל אחד לשנים הוה להו ד': רב אשי אמר - היינו טעמא דזהב ו' לא אפשר דכתב ביה לעשות אותו בתוך התכלת ובתוך הארגמן משמע שיערב ממנו עם כל מין ומין: ניעביד ארבעה - המינין דתרי תרי חוטין של זהב הוו להו תמניא של זהב: חדקינהו - קשרם יפה ועל הטבעות והבדים אומר שיתנם בטבעות בדוחק: כתב לא יסורו - אלמא אין זזין מהן וכתיב (שמות כה) והבאת אלמא הולכים ובאים בתוכן: מתפרקין ואינן נשמטים - בראשיהם היו עבים והכניס ראשן אחד בדוחק בטבעת ובאמצען היו דקין הלכך לא היו נדחקין בטבעות אלא מתפרקין והולכין לכאן ולכאן אבל אינן נשמטין לצאת מהן לפי שהן עבים בראשיהן: דרך גדילתן - העליון למעלה והתחתון למטה: שמעמידין את ציפויין - ציפוי הזהב מעמידין ע"י מסמרות לשון אחר שלא התליעו ולא נפל ציפויין: שמא תאמר - משנגנזו אבד סיברן שלא ישובו עוד: ובטל סכויין - מה שאנו סוכין וצופין להן: שרד - לשון שריד:
תכלת״, ויליף ״תכלת״ ״תכלת״ מפרוכת: מה להלן ששה, אף כאן ששה. ונילף משוליו ורמוניו — מה להלן שמונה, אף כאן שמונה! דנין כלי מכלי, ואין דנין כלי מתכשיט כלי. אדרבה: דנין גופו מגופו, ואין דנין גופו מעלמא. היינו דאמרינן: לשאר בגדים שלא נאמר בהן ״שש״. פרכת עשרים וארבעה — ארבעה דשיתא שיתא, לא דינא ולא דיינא. חושן ואפוד עשרים ושמונה מנא לן? דכתיב: ״ועשית חשן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר״, ארבעה דשיתא שיתא — עשרין וארבעה, זהב — ארבעה, הא עשרין ותמניא. ואימא זהב נמי ששה! אמר רב אחא בר יעקב, אמר קרא: ״וקצץ פתילים״. ״פתיל״, ״פתילים״ — הרי כאן ארבעה. רב אשי אמר, אמר קרא: ״לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן״. היכי נעביד? נעביד ארבעה דתרי תרי — הוו להו תמניא. נעביד תרי דתרי תרי, ותרי דחד חד — ״ועשית״, שיהיו כל עשיותיו שוות. אמר רחבא אמר רב יהודה: המקרע בגדי כהונה לוקה, שנאמר: ״לא יקרע״. מתקיף לה רב אחא בר יעקב, ודילמא הכי קאמר רחמנא: נעביד ליה שפה כי היכי דלא ניקרע! מי כתיב ״שלא יקרע״? אמר רבי אלעזר: המזיח חושן מעל האפוד, והמסיר בדי ארון — לוקה, שנאמר: ״לא יזח״ ו״לא יסורו״. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כי קאמר רחמנא, חדקינהו ועבדינהו שפיר כדי שלא יזח ולא יסורו! מי כתיב ״שלא יזח״ ו״שלא יסורו״?! רבי יוסי ברבי חנינא רמי, כתיב: ״בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו״, וכתיב: ״והובא את בדיו בטבעות״! הא כיצד? מתפרקין ואין נשמטין. תניא נמי הכי: ״בטבעות הארון יהיו הבדים״. יכול לא יהיו זזין ממקומן? תלמוד לומר: ״והובא את בדיו בטבעות״, אי ״והובא את בדיו״, יכול יהיו נכנסין ויוצאין — תלמוד לומר: ״בטבעות הארון יהיו הבדים״. הא כיצד? מתפרקין, ואין נשמטין. אמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: ״עצי שטים עומדים״, שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר: ״עומדים״, שמעמידין את צפויין. דבר אחר: ״עומדים״. שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין — תלמוד לומר: ״עומדים״, שעומדין לעולם ולעולמים. אמר רבי חמא בר חנינא, מאי דכתיב: ״את בגדי השרד לשרת בקודש״ —
יומא עב.