הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עז:מסכת יומא77b
אם תענה מתשמיש - להשבית עונתן: ואם תקח מצרות - השביעו כמשמעו שלא יוסיף להן צרות: ה"ג ואימא אידי ואידי מצרות מי כתיב אם תקח ואם תקח כתיב ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה וחד לצרות דאתיין ליה מעלמא דומיא דואם תקח מי כתיב אם תקח ואם תענה אם תענה ואם תקח כתיב - הכי פירושא ואימא אידי ואידי מצרות וה"ק אם תענה את בנותי ליקח נשים עליהן מי כתיב אם תענה אם תקח דליהוי אם תקא פי' דאם תענה ואם תקח כתיב מילתא אחריתי היא: ואימא אידי ואידי מצרות חד לצרות דידיה - שלא יעשה בלהה וזלפה גבירות שוות להן והדר אשבעיה אם תקח נשים דהיינו צרות דאתיין להו לבתר הכי מעלמא והכי מסתברא דומיא דואם תקח: מי כתיב אם תקח ואם תענה - צרות דעלמא קשות להן מן הראשונות וברישא הוה ליה לאשבועיה אצרות דעלמא והדר הוה ליה לאשבועיה אצרות דידיה דלא מישתעי איניש הכי להזהירו תחילה על הקל ולבסוף על הקשה: מביאות אחרות - שהיתה מתאוה לו ולא בא עליה בעונתה בימים שעמדה אצלו ואני שמעתי שעינה מביאות אחרות שבא עליה שלא כדרכה וקשיא לי א"כ אימא אם תענה את בנותי נמי הכי אשבעיה שלא יענה אותן מביאות אחרות ועוד שעינה בביאות אחרות מיבעי ליה: מדיחה את ידה - לפי שרוח רעה שורה על הלחם הנלקח בידים שלא נטלן שחרית ושם השד שיבתא: שלא רצה להאכיל בידו אחת - אפי' ידו אחת לא היה נוטל לתת פת לבנו קטן ביום הכפורים: ואינו חושש - משום רחיצה: לנטורי פירי - שהיו להם פרדסים בעבר הנהר: בי תרבו - שם הכפר: לפירקא - שהיו דורשין ביוה"כ: לעתיד לבא - לשנה אחרת לא יבואו הואיל ולא התרת' לעבור את המים ולחזור: אמברא דחצדד - מקום מעבר הנהר מול חצדד: מתחת חפת - שפת חלוקו להגביה שולי חלוקו על זרועו דאינו נראה כמלבוש אלא כנושא על כתיפו ואמר מר (שבת דף קמז.) היוצא בטלית מקופלת על כתיפו בשבת חייב חטאת: כי האי גוונא - דקתני לעיל עד צוארו במים והאיכא סכנה שלא ישטפוהו המים: וימד אלף - המלאך הראה ליחזקאל נחל היוצא מבית קה"ק תחילתו כחוט והולך וגדל וכל אלף אמה אורך משיצא חוץ לירושלים לא היה עמוק אלא מי אפסים מי קרצולין: וימד אלף - שניות והעמיקו עד ברכים: מכאן ואילך - קרי ליה אשר לא אוכל לעבור אלמא אסור לעבור למעלה ממתנים: שאני נחל - היוצא מבית קה"ק שהיו מימיו רודפים הולכים מהר ושוטפים: בסיחוי - בשייט: ת"ל כי גאו המים מי שחו - ראויות לשוט:
תענה״ — מתשמיש, ״ואם תקח״ — מצרות. ואימא אידי ואידי מצרות? מי כתיב ״אם תקח״? ״ואם תקח״ כתיב. ואימא אידי ואידי מצרות, חד לצרות דידיה, וחד לצרות דאתיין ליה מעלמא, דומיא ד״אם תקח״! מי כתיב ״אם תקח ואם תענה״? ״אם תענה ואם תקח״ כתיב. אמר ליה רב פפא לאביי: הא תשמיש גופה איקרי ענוי, דכתיב: ״וישכב אותה ויענה״! אמר ליה: התם שעינה מביאות אחרות. תנו רבנן: אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו, ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה — רוחץ כדרכו ואינו חושש. אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו, ואם היה חולה, או שהיו לו חטטין בראשו — סך כדרכו ואינו חושש. תנא דבי מנשה: רבן שמעון בן גמליאל אומר: מדיחה אשה ידה אחת במים, ונותנת פת לתינוק, ואינה חוששת. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת, וגזרו עליו להאכיל בשתי ידים. מאי טעמא? אמר אביי: משום שיבתא. תנו רבנן: ההולך להקביל פני אביו או פני רבו, או פני מי שגדול ממנו — עובר עד צוארו במים ואינו חושש. איבעיא להו: הרב אצל תלמיד מאי? תא שמע, דאמר רב יצחק בר בר חנה: אנא חזיתיה לזעירי דאזל לגבי רב חייא בר אשי תלמידיה. רב אשי אמר: ההוא רב חייא בר אשי הוא דאזל לגביה דזעירי רביה. רבא שרא לבני עבר ימינא למעבר במיא לנטורי פירי. אמר ליה אביי לרבא, תניא דמסייע לך: שומרי פירות עוברין עד צוארן במים ואין חוששין. רב יוסף שרא להו לבני בי תרבו למיעבר במיא למיתי לפירקא, למיזל לא שרא להו. אמר ליה אביי: אם כן אתה מכשילן לעתיד לבא. איכא דאמרי: שרא להו למיתי ושרא להו למיזל, אמר ליה אביי: בשלמא למיתי — לחיי, אלא למיזל מאי טעמא? כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא. רב יהודה ורב שמואל בר רב יהודה הוו קיימי אגודא דנהר (פפא) אמברא דחצדד, והוה קאי רמי בר פפא מהך גיסא. רמא להו קלא: מהו למיעבר למיתי לגבייכו למשאל שמעתא? אמר ליה רב יהודה: רב ושמואל דאמרי תרוייהו — עובר, ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו. איכא דאמרי, אמר ליה רב שמואל בר רב יהודה, תנינא: עובר, ובלבד שלא יוציא ידו מתחת חפת חלוקו. מתקיף לה רב יוסף: ובחול כי האי גונא מי שרי? והכתיב: ״וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים״ — מכאן שמותר לעבור עד אפסיים. ״וימד אלף ויעבירני במים מים ברכים״ — מכאן שמותר לעבור עד ברכים. ״וימד אלף ויעבירני מי מתנים״ — מכאן שמותר לעבור עד מתנים. מכאן ואילך: ״וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור״! אמר אביי: שאני נחל דרדיפי מיא. יכול יעבירנו בסיחוי — תלמוד לומר: ״כי גאו המים מי שחו״. מאי ״מי שחו״ — שיוטא, שכן קורין לשייטא סייחא. יכול יעבירנו בבורני קטנה — תלמוד לומר: ״בל תלך בו אני שיט״. יכול יעבירנו בבורני גדולה — תלמוד לומר: ״וצי אדיר לא יעברנו״. מאי משמע? כדמתרגם רב יוסף: לא תזיל ביה בספינת ציידין ובורני רבתי לא תגוזינה. אמר רבי יהודה בן פזי: אף מלאך המות אין לו רשות לעבור בתוכו, כתיב הכא: ״בל תלך בו אני שיט״, וכתיב התם: ״משוט בארץ״. אמר רבי פנחס משום רב הונא צפוראה: מעין היוצא מבית קדשי הקדשים, בתחילה דומה לקרני חגבים, כיון שהגיע לפתח היכל — נעשה כחוט של שתי, כיון שהגיע לאולם — נעשה כחוט של ערב, כיון שהגיע אל פתח עזרה — נעשה כפי פך קטן, והיינו דתנן, רבי אליעזר בן יעקב אומר: מים
יומא עז: