הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עז.מסכת יומא77a
לבוש הבדים - הוא גבריאל בספר דניאל: פולסא דנורא - מקלות של אור: אי לא עבדת - כלל: לא עבדת - והיינו מצדיקים אותך לומר דוחה הוא את הדבר אולי ישוב הקב"ה מחרונו ויתרצה להם: כדפקדוך - שתהא אתה נוטל הגחלים מבינות לכרובים ואתה אמרת אל הכרוב לתתם לך: בחריקיה - במקומו: עומד לנגדי - גבריאל אמר כן לדניאל: ופרוותא דמשמהיג - נמל שקורין פורט: דמשמהיג - דבר מלכות בלשון פרסי לפי שהוא מעלה שם מרגליות כדאמרינן בר"ה: אכרגא - כסף גולגלתא: שוא לכם וכו' - כלומר כלום הגונים האומות להיות החכמים מסורים בידם והלא המקרא משבחן שאף נשותיהם מנדדות שינה מעיניהן שוא לכם בעלי אומנות המשכימים ומאחרים למלאכתם אוכלי לחם בעצב וביגיעה כן יתן הזן את העולם מזונות ופרנסה לידידו שנא למי שנדד שינה בשבילו: באתי בדבריך - על שדברתי בך: אשכחיה לדוביאל דהוה נקט איגרתא: ואני יוצא והנה שר יון בא - וכשהגיע זמן מלכות יון לבא אצא על כרחי שכבר נגזרה גזרה ושר יון יבא במקומי: עוי עוי - צעק וצוח גבריאל על זאת שלא ימשלו מלכי יון בישראל: ולאביתר הכהן וגו' כי נשאת את ארון ה' לפני דוד אבי - כשהיה בורח מפני אבשלום: וכי התענית בכל אשר התענה אבי - למדנו שנקראת בריחתו של דוד מפני אבשלום עינוי וכתיב כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר: מים קרים על נפש עיפה - אלמא מרחיצה מיקרי עיף ולא מנעילת הסנדל וקרי ליה עינוי דכתיב בכל אשר התענה אבי: מרטקא - שוט הסוס: ויעש כן - בישעיה כתיב ישעיה לא היה רגיל במרכבת סוסים ויחף דידיה בנעילת סנדל הוא והוא יגלה על יחוף דדוד נמי דמנעילת הסנדל הוא: שלא יבוא רגלך לידי יחוף - בצאתך בגולה:
מושב סמל הקנאה המקנה״, ״ויבא אותי אל חצר בית ה׳ הפנימית והנה פתח היכל ה׳ בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה׳ ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש״. ממשמע שנאמר ״ופניהם קדמה״, איני יודע שאחוריהם אל היכל ה׳? אלא, מה תלמוד לומר ״אחוריהם אל היכל ה׳ — מלמד שהיו פורעין עצמן והיו מתריזין כלפי מטה. אמר לו הקדוש ברוך הוא למיכאל: מיכאל! סרחה אומתך. אמר לפניו: רבונו של עולם, דיי לטובים שבהם! אמר לו: אני שורף אותם ולטובים שבהם, מיד: ״ויאמר (לאיש) לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר ויבא לעיני״. מיד: ״וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות הכרובים וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא״. אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל — לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט. וכתיב: ״והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני״. אמר רבי יוחנן: באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד, ומחיוהו שיתין פולסי דנורא. אמרו ליה: אי לא עבדת — לא עבדת, אי עבדת — אמאי לא עבדת כדפקדוך? ועוד: דעבדת, לית לך אין משיבין על הקלקלה? אייתוה לדוביאל שרא דפרסאי ואוקמוה בחריקיה, ושמש עשרים ואחד יום. היינו דכתיב: ״ושר מלכות פרס עומד לנגדי עשרים ואחד יום והנה מיכאל אחד השרים הראשונים בא לעזרני ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס״, יהבו ליה עשרין וחד מלכי ופרוותא דמשהיג. אמר: כתיבו לי לישראל באכרגא. כתבו ליה. כתיבו לי רבנן באכרגא. כתבו ליה. בעידנא דבעו למיחתם, עמד גבריאל מאחורי הפרגוד ואמר: ״שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא״, מאי ״כן יתן לידידו שנא״? אמר רבי יצחק: אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה בעולם הזה וזוכות לעולם הבא, ולא השגיחו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם! אם יהיו כל חכמי אומות העולם בכף מאזנים, ודניאל איש חמודות בכף שניה, לא נמצא מכריע את כולם?! אמר הקדוש ברוך הוא: מי הוא זה שמלמד זכות על בני? אמרו לפניו: רבונו של עולם, גבריאל. אמר להם: יבא. שנאמר: ״ואני באתי בדבריך״. אמר להו: ליעול. אעיילוהו. אתא, אשכחיה לדוביאל דנקט ליה לאיגרתיה בידיה, בעא למרמא מיניה, בלעה. איכא דאמרי: מיכתב הוה כתיבא, מיחתם לא הוה חתימא. איכא דאמרי: אף מיחתם נמי הוה חתימא, כדבלעה, מחיק לה מיניה. היינו דבמלכותא דפרס, איכא דיהיב כרגא ואיכא דלא יהיב כרגא: ״ואני יוצא והנה שר יון בא״, עוי עוי וליכא דאשגח ביה. ואי בעית אימא: רחיצה דאיקרי ענוי מנא לן — מהכא, דכתיב: ״ולאביתר הכהן אמר המלך ענתות לך על שדך כי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כי נשאת [את] ארון ה׳ לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר התענה אבי״. וכתיב ביה בדוד: ״כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר״. רעב מלחם, וצמא ממים, עיף ממאי — לאו מרחיצה? ודילמא מנעילת הסנדל? אלא אמר רבי יצחק, מהכא: ״מים קרים על נפש עיפה״. ודילמא משתיה? מי כתיב ״בנפש עיפה״? ״על נפש עיפה״ כתיב. ונעילת הסנדל מנא לן? דכתיב: ״ודוד עולה במעלה הזיתים עולה ובוכה וראש לו חפוי (והולך) יחף״, יחף ממאי — לאו מנעילת הסנדל? ודילמא מסוסיא ומרטקא. אלא אמר רב נחמן בר יצחק, מהכא: ״לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלוץ מעל רגלך״, וכתיב: ״ויעש כן הלוך ערום ויחף״. יחף ממאי — לאו מנעילת הסנדל? ואימא במנעלים המטולאים? דאי לא תימא הכי, ״ערום״ — ערום ממש, אלא בבגדים בלויים, הכא נמי במנעלים המטולאים. אלא אמר רב נחמן בר יצחק, מהכא: ״מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה״, מנעי עצמך מן החטא כדי שלא יבא רגלך לידי יחוף, מנעי לשונך מדברים בטלים כדי שלא יבא גרונך לידי צמאה. תשמיש המטה דאיקרי ענוי מנא לן? דכתיב: ״אם תענה את בנותי ואם תקח נשים״.
יומא עז.