הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כח:מסכת מועד קטן28b
מתני' בלא פירוש: גמ' לחבילא - חבלא: גוד גרמא מככא - נפלו הלחיים: נמטו מיא לאמטיכי - כלומר הדרי מיא למפרע כלפי למעלה: עטוף - חושך: שייול איצטלא דמלתא - כלומר יפה מיתה כמלבוש של מילת: דשלימו זוודיה - שכלו לו מזונותיו שהוא עני: אזבזגי - קיניה: מותא - כל אדם מת: (מרעא חבילא) - מרעין חיבולייא - האיסורין הן בבית: דידל ידלוניה - כלומר מגביהין בהספד למי שמגביה קולו להספד אחרים: הטריח רבותיו - שבאין לנחמו: משמרתו - שהושיב ירבעם שלא לעלות לרגל: מעמד במרכבה - שלא יכשלו: ינחם אחרים משמע - שמנחמין יושבין בראש: סרוחים - לשון רבים: לפתוח בראש - לקרות בס"ת: ולברך - ברכת המזון:
מתני׳במועד מענות, אבל לא מטפחות. רבי ישמעאל אומר: הסמוכות למטה מטפחות. בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים — מענות ומטפחות, בזה וזה — לא מקוננות. נקבר המת — לא מענות ולא מטפחות. איזהו עינוי — שכולן עונות כאחת, קינה — שאחת מדברת וכולן עונות אחריה, שנאמר: ״ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה״. אבל לעתיד לבא הוא אומר ״בלע המות לנצח ומחה ה׳ אלהים דמעה מעל כל פנים וגו׳״. גמ׳ מאי אמרן? אמר רב: ״ויי לאזלא, ויי לחבילא״. אמר רבא, נשי דשכנציב אמרן הכי: ״ויי לאזלא, ויי לחבילא״. ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן: ״גוד גרמא מככא ונמטי מיא לאנטיכי״. ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן: ״עטוף וכסו טורי, דבר רמי ובר רברבי הוא״. ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: ״שייול אצטלא דמלתא לבר חורין, דשלימו זוודיה״. ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן: ״רהיט ונפיל אמעברא ויזופתא יזיף״. ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן: ״אחנא תגרי אזבזגי מיבדקו״. ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן: ״מותא כי מותא ומרעין חיבוליא״. תניא, היה רבי מאיר אומר: ״טוב ללכת אל בית אבל וגו׳״ עד ״והחי יתן אל לבו״ — דברים של מיתה: דיספד — יספדוניה, דיקבר — יקברוניה, דיטען — יטענוניה, דידל — ידלוניה. ואיכא דאמרי: דלא ידל — ידלוניה, דכתיב: ״כי טוב אמר לך עלה הנה וגו׳״. תנו רבנן: כשמתו בניו של רבי ישמעאל נכנסו ארבעה זקנים לנחמו, רבי טרפון, ורבי יוסי הגלילי ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא. אמר להם רבי טרפון: דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות, אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו. אמר רבי עקיבא: ואני אחרון. פתח רבי ישמעאל ואמר: רבו עונותיו, תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה. נענה רבי טרפון ואמר: ״ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה״. והלא דברים קל וחומר: ומה נדב ואביהוא שלא עשו אלא מצוה אחת, דכתיב: ״ויקריבו בני אהרן את הדם אליו״ — כך, בניו של רבי ישמעאל — על אחת כמה וכמה. נענה רבי יוסי הגלילי ואמר: ״וספדו לו כל ישראל וקברו אותו״, והלא דברים קל וחומר: ומה אביה בן ירבעם שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב ביה: ״יען נמצא בו דבר טוב״ — כך, בניו של רבי ישמעאל — על אחת כמה וכמה. מאי דבר טוב? רבי זירא ורבי חיננא בר פפא, חד אמר: שביטל משמרתו ועלה לרגל, וחד אמר: שביטל פרדסאות שהושיב ירבעם אביו על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל. נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר: ״בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים [אשר היו לפניך כן] ישרפו לך״, והלא דברים קל וחומר: ומה צדקיהו מלך יהודה שלא עשה אלא מצוה אחת, שהעלה ירמיה מן הטיט — כך, בניו של רבי ישמעאל — על אחת כמה וכמה. נענה רבי עקיבא ואמר: ״ביום ההוא יגדל המספד בירושלם כמספד הדדרימון [בבקעת מגידו]״, ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומיה דהאי קרא, לא הוה ידענא מאי קאמר. בעידנא ההוא יסגי מספדא בירושלם כמספדא דאחאב בר עמרי דקטל יתיה הדדרימון בר טברימון, וכמספד דיאשיה בר אמון דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו. והלא דברים קל וחומר: ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב: ״והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם״ — כך, בניו של רבי ישמעאל — על אחת כמה וכמה. אמר ליה רבא לרבה בר מרי: כתיב ביה בצדקיהו ״בשלום תמות״, וכתיב ״ואת עיני צדקיהו עור״! אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: שמת נבוכדנאצר בימיו. ואמר רבא לרבה בר מרי, כתיב ביה ביאשיהו: ״לכן הנני אוסיפך על אבותיך ונאספת אל קברותיך בשלום״, וכתיב: ״ויורו היורים למלך יאשיהו״, ואמר רב יהודה אמר רב: שעשאוהו ככברה! אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: שלא חרב בית המקדש בימיו. אמר רבי יוחנן: אין מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח אבל, שנאמר: ״אחרי כן פתח איוב את פיהו״, והדר: ״ויען אליפז התימני״. אמר רבי אבהו: מנין לאבל שמיסב בראש — שנאמר: ״אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינחם״. ״ינחם״ — אחריני משמע! אמר רב נחמן בר יצחק: ״ינחם״ כתיב. מר זוטרא אמר מהכא: ״וסר מרזח סרוחים״. ״מרזח״ — נעשה שר לסרוחים. אמר רבי חמא בר חנינא: מנין לחתן שמיסב בראש — שנאמר: ״כחתן יכהן פאר״, מה כהן בראש — אף חתן בראש. וכהן גופיה מנלן? דתנא דבי רבי ישמעאל: ״וקדשתו״, לכל דבר שבקדושה: לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון. אמר רבי חנינא: קשה יציאת נשמה מן הגוף
מועד קטן כח: