הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יח:מסכת מועד קטן18b
מטפחות הספרים - של פשתן: כלי פשתן - דלא נפיש טירחא: הני אין - אבל שאר כלי פשתן לא: אפילו דשאר מיני - כלומר מטפחות דשאר מינין כגון דצמר אע"ג דנפיש טירחא שרי לכבס אבל שאר כלים דשאר מינין לא אבל כלי פשתן שרי לכבס: משיכלי - ספלים: מתני' קדושי נשים - שכתב בשטר הרי את מקודשת לי דאשה נקנית בשטר: דייתיקי - שטר צוואה: פרוזבולין - שכותב מלוה בשטר שאינו משמט ולא משמיט ליה שמיטה: איגרות שום - בכך שמו בית דין שדה זו ונתנו לאחים כך וכך נגדו: איגרות מזון - פלוני קבל לזון בת אשתו: שטרי בירורים - ביררו ב"ד חלק זה לזה וחלק זה לזה: גזרות ב"ד - פסקי דינין: ואיגרות של רשות - צווי וקיום של שלטון: גמ' כדרב גידל - שכותב תנאי זה בשטר: ניקנין באמירה - בלא קנין: דקא עביד מצוה - דעוסק בפריה ורביה: כפרת בה' - באמנה דקאמר דלא מסייע צלותא כלום הואיל ולא מזמנה ליה כלומר השתא צלינא עלה ולא אסתייעא מילתא: אמר - אי לא מנסבא או איהי תמות מקמאי דלא איחזי כד מנסבא לאחר ואצער בה: או איהו - עצמו ימות מקמי דתינסבא איהי לאידך ולהכי מארס במועד שלא יקדמנו אחר ברחמים שתמות היא: נחשד בדבר - עבירה: להכעיס עבוד - וידעי דלא היה: בקלא דפסיק - לא היה ביה: קלא דלא פסיק - היה ביה: דומי - חשד כמו לא ישא בת דומה (סוטה דף כז.): אבל הדר נבט - דבתר דפסיק התחיל קלא נבט נשמע דמיון כמו במסכת תענית (דף ד.) האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא כיון דנבט נבט ופי' זה וזה לשון צמח: מתני' ואם אינו מאמינו - המלוה ללוה: או שאין לו מה יאכל - לסופר: אפילו בספר עזרא - ספר תורה של עזרא ואני שמעתי עזרה בה' ופי' ספר מוגה היה בעזרה שממנו היו מגיהים כל ספרי גולה: לעצמו - לקיים זה המצוה אבל לצבור למכור דדרך שכירות הוה חשיב מלאכה כדאמרינן לעיל (מועד קטן דף יב.) אונכרא דכיון דלאו אגרא קשקיל שרשויי בעלמא הוא ושרי:
הני — אין, כלי פשתן — לא. אמר ליה אביי: מתניתין אפילו דשאר מיני. אמר בר הידיא: לדידי חזי לי ימה של טבריה, דמפקי לה משיכלי דמני כיתנא בחולא דמועדא. מתקיף לה אביי: מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי, דלמא שלא ברצון חכמים עבדי. מתני׳ ואלו כותבין במועד: קדושי נשים וגיטין ושוברין. דייתיקי, מתנה ופרוזבולין. איגרות שום ואיגרות מזון. שטרי חליצה ומיאונים ושטרי בירורין. גזרות בית דין ואיגרות של רשות. גמ׳ אמר שמואל: מותר לארס אשה בחולו של מועד, שמא יקדמנו אחר. לימא מסייע ליה: ואלו כותבין במועד — קדושי נשים, מאי לאו שטרי קדושין ממש? לא, שטרי פסיקתא, וכדרב גידל אמר רב. דאמר רב גידל אמר רב: כמה אתה נותן לבנך? כך וכך. כמה אתה נותן לבתך? כך וכך. עמדו וקדשו קנו, הן הן הדברים הנקנין באמירה. לימא מסייע ליה: אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות. ולא מיבמין, מפני ששמחה היא לו. הא לארס — שרי. לא מיבעיא קאמר. לא מיבעיא לארס — דלא קעביד מצוה, אלא אפילו לישא נמי, דקא עביד מצוה, אסור. תא שמע, דתנא דבי שמואל: מארסין, אבל לא כונסין. ואין עושין סעודת אירוסין, ולא מיבמין, מפני ששמחה היא לו. שמע מינה. ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני. אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך — לא אזלא מינך, ואי לא — כפרת בה׳. בתר הכי, שמעיה דקאמר: או איהו לימות מקמה, או איהי תמות מקמיה. אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיבעי עלה דמילתא? הכי אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים — מה׳ אשה לאיש. מן התורה, דכתיב: ״ויען לבן ובתואל ויאמרו מה׳ יצא הדבר״. מן הנביאים, דכתיב: ״ואביו ואמו לא ידעו כי מה׳ היא״. מן הכתובים, דכתיב: ״בית והון נחלת אבות ומה׳ אשה משכלת״. ואמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי, ואמרי לה במתניתא תנא, אמר רבי ראובן בן אצטרובילי: אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כולו — עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו — הרהר בלבו לעשותו, ואם לא הרהר בלבו לעשותו — ראה אחרים שעשו ושמח. מתיב רבי יעקב: ״ויחפאו בני ישראל דברים אשר לא כן על ה׳ אלהיהם״! התם להכעיס הוא דעבוד. תא שמע: ״ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה׳״, רב שמואל בר יצחק אמר: מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה! התם משום שנאה הוא דעבוד. תא שמע, אמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מי שחושדין אותו בדבר ואין בו. ואמר רב פפא: לדידי חשדון ולא הוה בי! לא קשיא: הא בקלא דפסיק, הא בקלא דלא פסיק. וקלא דלא פסיק עד כמה? אמר אביי, אמרה לי אם: דומי דמתא יומא ופלגא. והני מילי דלא פסק ביני ביני, אבל פסק ביני ביני — לית לן בה. וכי פסק ביני ביני, לא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה, אבל פסק מחמת יראה — לא. ולא אמרן, אלא דלא הדר נבט, אבל הדר נבט — לא. ולא אמרן אלא דלית ליה אויבים, אבל אית ליה אויבים — אויבים הוא דאפקוה לקלא. מתני׳ אין כותבין שטרי חוב במועד. ואם אינו מאמינו, או שאין לו מה יאכל — הרי זה יכתוב. אין כותבין ספרים תפילין ומזוזות במועד, ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא. רבי יהודה אומר: כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו,
מועד קטן יח: