הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כא.מסכת מועד קטן21a
אודייני - מכתשת גדולה: מכולם - אמרו אפי' ישן ע"ג קרקע לא יצא עד שיכפה מטתו וישב עליה: כעין ארצה - כלומר שכפה מטתו וישב עליה ולעולם קריעה מעומד: ואסור לקרות - כדאמרינן לעיל (מועד קטן דף טו.) מדאמר רחמנא ליחזקאל האנק דום והא דאמר (סוכה דף כה.) אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין התם שאר מצות בעלמא אבל הני אית בהו שמחה: רבים צריכים ליה - לדרשה: סבר לאוקמי אמורא עליה - תורגמן: ושלישי בכלל - מותר להניח תפילין דעיקר אבילות אינו אלא ב' ימים: ואם באו פנים חדשות - ביום ג' אפ"ה אינו חולץ תפילין אע"ג דאיכא למיחש דלמא אמרי [בשני] ימים הראשונים נמי הניח תפילין: רבי יהושע אומר וכו' - דעיקר אבילות אינו אלא יום אחד: ואם באו פנים חדשות - ביום שני חולץ תפילין: מ"ט דר"א - דסבר עיקר אבילות שני ימים: דכתיב ויתמו ימי - דמשמע ב' ימים: עיקר מרירא יום אחד - אבל אבילות ב' ימים: הלכה כר"א בחליצה - שאם באו פנים חדשות בג' אינו חולץ והלכה כרבי יהושע בהנחה דבשני מותר להניח תפילין: בשני לעולא חולץ - בשלישי קאמר הלכה כר"א דאמר אינו חולץ אבל בשני לא ידענא אי חולץ אי לא: חולץ ומניח - בשני אפי' מאה פעמים ביום וכי באו פנים חדשות חולץ וכי ליכא פנים חדשות מניח: רבא אמר כיון שמניח - בשני שוב אינו חולץ לפנים חדשות: והאמר רבא - לעיל (מועד קטן דף כ.) בכפיית המטה הלכה כתנא דידן דאמר ג' ימים עיקר אבילות ה"נ נבעי ג' ימים להניח תפילין:
מעתה: ״ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה״, הכא נמי? והא תניא: בין יושב בין עומד בין מוטה! אמר ליה: התם לא כתיב ״ויעמד ויאמר״, הכא כתיב ״ויקם ויקרע״. אמר רמי בר חמא: מנין לקריעה שהיא מעומד, שנאמר: ״ויקם איוב ויקרע״. דלמא מילתא יתירתא הוא דעבד? דאי לא תימא הכי — ״ויגז את ראשו״, הכי נמי? אלא מהכא: ״ויקם המלך ויקרע את בגדיו״. ודלמא מילתא יתירתא עביד? דאי לא תימא הכי — ״וישכב ארצה״, הכי נמי? והתניא: ישב על גבי מטה, על גבי כסא, על גבי אודייני גדולה, על גבי קרקע — מכולן לא יצא ידי חובתו. ואמר רבי יוחנן: שלא קיים כפיית המטה! אמר ליה: כעין ארצה. תנו רבנן, ואלו דברים שאבל אסור בהן: אסור במלאכה וברחיצה ובסיכה ובתשמיש המטה ובנעילת הסנדל. ואסור לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במשנה, במדרש ובהלכות, ובתלמוד ובאגדות. ואם היו רבים צריכין לו — אינו נמנע. ומעשה ומת בנו של רבי יוסי בציפורי, ונכנס לבית המדרש, ודרש כל היום כולו. רבה בר בר חנה איתרעא ביה מילתא, סבר דלא למיפק לפירקא. אמר ליה רבי חנינא: אם היו רבים צריכין לו — אינו נמנע. סבר לאוקומי אמורא עליה. אמר ליה רב: תניא, ובלבד שלא יעמיד תורגמן. ואלא היכי עביד? כי הא דתניא: מעשה ומת בנו של רבי יהודה בר אילעאי, ונכנס לבית המדרש. ונכנס רבי חנניה בן עקביא וישב בצדו, ולחש הוא לרבי חנניה בן עקביא, ורבי חנניה בן עקביא לתורגמן, ותורגמן השמיע לרבים. תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים — אסור להניח תפילין, משלישי ואילך, ושלישי בכלל — מותר להניח תפילין. ואם באו פנים חדשות — אינו חולץ, דברי רבי אליעזר. רבי יהושע אומר: אבל, שני ימים הראשונים אסור להניח תפילין. משני, ושני בכלל — מותר להניח תפילין, ואם באו פנים חדשות — חולץ. אמר רב מתנה: מאי טעמא דרבי אליעזר, דכתיב: ״ויתמו ימי בכי אבל משה״. אמר רב עינא: מאי טעמא דרבי יהושע, דכתיב: ״ואחריתה כיום מר״. ורבי יהושע נמי, הא כתיב: ״ויתמו ימי וגו׳״! אמר לך: שאני משה, דתקיף אבליה. ורבי אליעזר נמי, הא כתיב: ״ואחריתה כיום מר״! עיקר מרירא חד יומא הוא. אמר עולא: הלכה כרבי אליעזר בחליצה, והלכה כרבי יהושע בהנחה. איבעיא להו: בשני לעולא, חולץ או אינו חולץ? תא שמע, אמר עולא: חולץ ומניח אפילו מאה פעמים. תניא נמי הכי, יהודה בן תימא אומר: חולץ ומניח אפילו מאה פעמים. רבא אמר: כיון שהניח שוב אינו חולץ. והא רבא הוא דאמר: הלכה כתנא דידן דאמר שלשה!
מועד קטן כא.