הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
טו.מסכת מועד קטן15a
מצורעין - אע"ג דכתיב וראשו יהיה פרוע הא דריש ליה לקמן להאי פרוע למילתא אחריתי: מנודין ומצורעין מהו - להכי קאמר להו בהדדי משום דפשיט להו בהדדי: מנודה שמת וכו' - סיפא דברייתא היא: כגלו של עכן - דכתיב (יהושע ז׳:כ״ו) ויקימו עליו גל אבנים גדול: והן מתעטפין - מפורש במסכת תענית לאחר שהתענו שלש עשרה ת"צ: מנודה לשמים - כי הני שאני דחמירי ולהכי צריכי עטיפת הראש אבל אחרים אינן צריכין עטיפת הראש: יעטה - משמע עטיפת הראש: פארך - זה תפילין: דבר שהוא חוץ מגופו אף הוייה - האמורה בראש ראשו יהיה פרוע משמע מגולה כענין דכתיב ופרע את ראש האשה (במדבר ה) דבר שהוא חוץ מגופו ולא אמרינן משער שהוא מגופו: מאי לאו - שיהא ראשו מגולה מתפילין: אכומתא וסודרא - כלומר שיהא ראשו מגולה מכומתא וסודרא אבל תפילין מניח: דהא א"ל רחמנא ליחזקאל האנק דום - כלומר בדבר זה תנהוג אבילות שתדום ולא תשאל לשלום: ת"ש - דתני גבי תעניות הן יושבין כמנודין ואבלים כו': שפם - משמע שפתותיו מדובקות: מי קתני כמנודה - שאסור בשאילת שלום: מוחרם - שמחרימין בחרם לאחר ל' יום לאחר הנדוי: בפקתא דערבות - בשוק של אותו מקום: בעלי קריין אסורין - לפי שבא להם מחמת שמחה וקלות ראש וליכא אימה:
מנודין ומצורעין מה הן בתספורת. ומראשו יהיה פרוע לא בעי לאוכוחי דלית ליה דר"א דמוקי לה לקמן בתספורת תדע דלקמן בעי לאוכוחי מינה הנחת תפילין כר"ע: (מנודה) מהו בעטיפת הראש אמר רב יוסף תא שמע. ולא נראה לו דברי ר' פפא דמוקי ראשו יהיה פרוע אכומתא וסודרא: וראשו יהיה פרוע. צריך עיון אי פליגי הכי בראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו דלעיל מייתי עליה תספורת לאבל ולא מייתי מיניה למצורע דמשמע דסבר כר"ע ופליג אדר' אליעזר כדפרישית לעיל ושמא ר"ע לא פליג אדרבי אליעזר דפריעת הראש היינו גידול שער בין במצורע בין באבל ותרוייהו דורש ר"ע ולעיל דלא מייתי מיניה למצורע משום דמשכח ברייתא בהדיא מייתי לה ואע"ג דברישא דסוגיא מייתי אבל אינו נוהג אבילותו ברגל ומניח המשנה דלקמן ומייתי קראי דושמחת לפי שצריך לפרש מנלן מתני' דאבל אינו נוהג אבילותו ברגל אבל ראשו יהיה פרוע דמיירי בגידול שער דומה לו דבר פשוט וניחא ליה לאתויי ברייתא: אסור בשאילת שלום דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל האנק דום. דמשמע שתיקה משאילת שלום ומתלמוד תורה נמי משמע בסמוך מהאנק דום והא דהיה יחזקאל נוהג אבילות בהאנק דום ובכל שאר דברים לא היה עושה שהיה צריך להראות בקצת דברים שהוא אבל ולא היה נוהג דיני אבל אלא למשל: שיהו שפתותיו מדובקות. לעיל דרשינן מיניה עטיפת הראש ושמא תרוייהו משמע א"נ מדכתיב שפם ולא כתיב שפה: ובועלי נדות מותרין. אחר שטבל לקרי אבל לקריו צריך טבילה ולרבי יהודה משמע התם דלא צריך טבילה לדברי תורה לבעל קרי היכא דלא נטהר ע"י טבילה זו בפרק מי שמתו (ברכות דף כו.) במשמשת וראתה דם ובעל קרי שראה זיבה צריכין טבילה ור' יהודה פוטר והא דהכא בלא טבילה כרבי יהודה צריך ליישב דאיירי רבי יהודה בסיפא דהך ברייתא בפ' מי שמתו (ברכות דף כב.) וקאמר רבי יהודה שונה הוא בהלכות דרך ארץ וליכא למימר דלרבי יהודה נמי בועלי נדות חייבין טבילה כמו בעל קרי בעלמא דהשתא ומה בעל קרי שראה זיבה אחר כך שהיה חייב כבר פוטר רבי יהודה בועל נדה לא כל שכן מיהו לכאורה נ"ל דלא פליגי רבי יהודה ורבנן אלא בהני טומאות דדומיא דקרי הוי דהיינו דטומאה יוצאה עליו מגופו אבל בטומאת שרצים מודה רבי יהודה דבהדי קרי צריך טבילה א"כ ה"נ בועל נדה מודה דלא חשיב טומאה יוצאה מגופו ואפילו מאן דבעי למימר בפרק אלו דברים בפסחים (דף סח.) ובפ"ק דיומא (דף ו.) דמשתלח חוץ לשתי מחנות כמו בעל קרי מ"מ לא חשיב טומאה יוצאה מגופו ורבי יהודה נמי הצריך טבילה לדברי תורה בתוספ' פי' דכיון דטומאת בועל נדה מכח קרי רבי יהודה מודה דצריך טבילה: ה"ג מנודין ומצורעין מה הן בתכבוסת ת"ש מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס. ובספר הרב לא היה כתוב כל זה והיה קשה לרב למה לא בעי ליה ותירץ דכבר אייתי לעיל הך ברייתא דגבי תספורת ואהא הקשה לקמן גבי עשיית מלאכה קמיבעי ומביא ברייתא דמתנייא לעיל ונשכרין ותירץ דאגב דמצורע קאי בתיקו קא בעי מנודה ומייתי לברייתא דלעיל:
ומצורעין מה הן בתספורת? תא שמע: מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס. מנודה שמת, בית דין סוקלין את ארונו. רבי יהודה אומר: לא שיעמידו עליו גל אבנים כגלו של עכן, אלא בית דין שולחין ומניחין אבן גדולה על ארונו, ללמדך שכל המתנדה ומת בנידויו — בית דין סוקלין את ארונו. אבל חייב בעטיפת הראש. מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל: ״ולא תעטה על שפם״, מכלל דכולי עלמא מיחייבי. מנודה מהו בעטיפת הראש? אמר רב יוסף, תא שמע: והן מתעטפין ויושבין כמנודין וכאבלים עד שירחמו עליהם מן השמים. אמר ליה אביי: דלמא מנודה לשמים שאני, דחמיר. מצורע מהו בעטיפת הראש? תא שמע: ״ועל שפם יעטה״, מכלל שחייב בעטיפת הראש. שמע מינה. אבל אסור להניח תפילין, מדקאמר ליה רחמנא ליחזקאל: ״פארך חבוש עליך״, מכלל דכולי עלמא אסור. מנודה מהו בתפילין? תיקו. מצורע מהו בתפילין? תא שמע: ״והצרוע״ — לרבות כהן גדול. ״בגדיו יהיו פרומים״ — שיהו מקורעים, ״וראשו יהיה פרוע״ — אין פריעה אלא גידול שער, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר: נאמרה הוייה בראש, ונאמרה הוייה בבגד. מה הוייה האמורה בבגד — דבר שחוץ מגופו. אף הוייה בראש דבר שחוץ מגופו. מאי לאו, אתפילין! אמר רב פפא: לא, אכומתא וסודרא. אבל אסור בשאילת שלום. דקאמר ליה רחמנא ליחזקאל: ״האנק דום״. מנודה מהו בשאילת שלום? אמר רב יוסף, תא שמע: ובשאילת שלום שבין אדם לחברו כבני אדם הנזופין למקום. אמר ליה אביי: דלמא מנודה לשמים שאני, דחמיר. מצורע מהו בשאילת שלום? תא שמע: ״ועל שפם יעטה״ — שיהו שפתותיו מדובקות זו בזו, שיהא כמנודה וכאבל, ואסור בשאילת שלום. שמע מינה. וניפשוט מינה למנודה? אמר רב אחא בר פנחס משמיה דרב יוסף: מי קתני שאסור? שיהא כמנודה וכאבל [קתני] במילי אחרנייתא, ואסור נמי בשאילת שלום. אבל אסור בדברי תורה, מדקאמר רחמנא ליחזקאל: ״דם״. מנודה מהו בדברי תורה? אמר רב יוסף, תא שמע: מנודה שונה ושונין לו, נשכר ונשכרין לו. מוחרם — לא שונה ולא שונין לו, לא נשכר ולא נשכרין לו. אבל שונה הוא לעצמו, שלא יפסיק את למודו, ועושה לו חנות קטנה בשביל פרנסתו. ואמר רב — זבוני מיא בפקתא דערבות. שמע מינה. מצורע מהו בדברי תורה? תא שמע: ״והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה׳ אלהיך בחורב״ — מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע, מכאן אמרו: הזבין והמצורעין ובועלי נדות — מותרין לקרות בתורה ובנביאים ובכתובים, ולשנות במדרש ובתלמוד, בהלכות ובאגדות. ובעלי קריין אסורין. שמע מינה. אבל אסור בתכבוסת, דכתיב: ״וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר אליה התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שמן והיית כאשה זה ימים רבים מתאבלת על מת״. מנודין ומצורעין מה הן בתכבוסת? תא שמע: מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס. שמע מינה. אבל חייב בקריעה, דקאמר להו רחמנא לבני אהרן: ״לא תפרומו״, מכלל דכולי עלמא מיחייבי. מנודה מהו בקריעה? תיקו. מצורע מהו בקריעה? תא שמע: ״בגדיו יהיו פרומים״ — שיהו מקורעין. שמע מינה. אבל חייב בכפיית המטה, דתני בר קפרא:
מועד קטן טו.