הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יח.מסכת מועד קטן18a
הלכה כרבי יוסי במועד - דמתיר: איתרע ביה מילתא - בפנחס אחוה דפנחס הוה אבל: עייל שמואל לישאל ביה טעמא - לדבר על לבו דפנחס: אילו בדידיה הוה - כלומר אילו היית אבל: מי מזלזלת ביה כולי האי - באבילות דשקלת לטופרך: ואיתרע ביה מילתא - אבילות: שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה - זרקינהו מרוב כעס והדר מכנס להו דזורקן רשע: ברית כרותה לשפתים - דכתיב ונשתחוה ונשובה אליכם וכן הוה דחזרו תרוייהו: סבור מיניה דיד - מותר בימי אבלו משום דמאיס דרגל לא: גינוסטרי - מספרים: אין בהם משום מיאוס - מדשקל ליה בשיניה: ושדי ליה לאבראי - ועברה עלייהו איתתא אבראי: כיון דאישתני - מההוא דוכתא דהוו מעיקרא אישתני ולא מזקי: ומר זוטרא מתני - בברייתא דבקשו ממנו צפרנים בימי אבלו ולאו משמיה דרב יהודה: ואם בקשו ממנו שפה היה מתיר להם - כלומר אנא חזינא לדעתיה אי שאלו לגלח השפה היה מתיר להם דאין בהם משום בל תשחית פאת זקנך (ויקרא י״ט:כ״ז): מזוית לזוית - מסוף הפה לסוף האחר מותר לגלח שהרי מעכבת אכילה ושתיה ומאיס: ולדידי - דאנינא דעתי כל השפה כשפה המעכבת דמי דאנינא לי דעתי: פרמשתקו - אמתו: אמגושי הוה דכתיב הנה יוצא המימה - מחלוקת במס' שבת (דף עה.) חד אמר חרשי להכי יוצא ליאור בשביל מכשפות ואידך אמר גידופי להכי יוצא שאומר לי יאורי ואני עשיתני: מטפחות ידים - שמנגבין בהן ידים משום דמאיס: מטפחות הספוג - שמנגבין בהן עצמן כשיוצאין מבית המרחץ: ושעלו מטומאתן - במועד: מתני' - דקתני אלו מכבסין אע"ג דאית ליה תרי ומטנפי אבל מי שאין לו אלא חלוק אחד דכולי עלמא שרי:
כרבי יוסי במועד ובאבל, דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל. פנחס אחוה דמר שמואל איתרע ביה מילתא, על שמואל למישאל טעמא מיניה. חזנהו לטופרי[ה] דהוו נפישן, אמר ליה: אמאי לא שקלת להו? אמר ליה: אי בדידיה הוה, מי מזלזלת ביה כולי האי? הואי ״כשגגה שיצא מלפני השליט״, ואיתרע ביה מילתא בשמואל. על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה. שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה. אמר ליה: לית לך ברית כרותה לשפתים? דאמר רבי יוחנן: מנין שברית כרותה לשפתים — שנאמר: ״ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם״, ואיסתייעא מלתא דהדור תרוייהו. סבור מיניה דיד — אין, דרגל — לא. אמר רב ענן בר תחליפא: לדידי מפרשא לי מיניה דשמואל: לא שנא דיד ולא שנא דרגל. אמר רב חייא בר אשי אמר רב: ובגנוסטרא — אסור. אמר רב שמן בר אבא: הוה קאימנא קמיה דרבי יוחנן בי מדרשא בחולו של מועד, ושקלינהו לטופריה בשיניה וזרקינהו. שמע מינה תלת. שמע מינה: מותר ליטול צפרנים בחולו של מועד, ושמע מינה: אין בהן משום מיאוס, ושמע מינה: מותר לזורקן. איני? והתניא, שלשה דברים נאמרו בצפרנים: הקוברן — צדיק, שורפן — חסיד, זורקן — רשע. טעמא מאי — שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל. אשה בי מדרשא לא שכיחא. וכי תימא: זימנין דמיכנשי להו ושדי להו אבראי — כיון דאשתני אשתני. אמר רב יהודה אמר רב: זוג בא מחמתן לפני רבי, ומר זוטרא מתני: זוג בא מחמתן לפני רבי, ובקשו ממנו צפרנים — והתיר להם. ואם בקשו ממנו שפה — התיר להם, ושמואל אמר: אף בקשו ממנו שפה, והתיר להם. אמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא: שפה מזוית לזוית. אמר רבי אמי: ובשפה המעכבת. אמר רב נחמן בר יצחק: לדידי כשפה המעכבת דמי לי. ואמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא: פרעה שהיה בימי משה, הוא אמה, וזקנו אמה, ופרמשתקו אמה וזרת, לקיים מה שנאמר: ״ושפל אנשים יקים עליה״. ואמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא: פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה, שנאמר: ״הנה יוצא המימה וגו׳״. ואלו מכבסין במועד, הבא ממדינת הים. אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: מי שאין לו אלא חלוק אחד — מותר לכבסו בחולו של מועד. מתיב רבי ירמיה: אלו מכבסין במועד, הבא ממדינת הים כו׳. הני אין, מי שאין לו אלא חלוק אחד — לא! אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה: אסברה לך, מתניתין אף על גב דאית ליה תרי ומטנפי. שלח רב יצחק בר יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: כלי פשתן — מותר לכבסן בחולו של מועד. מתיב רבא: מטפחות הידים, מטפחות
מועד קטן יח.