הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כא:מסכת מועד קטן21b
מצוה אני - כלומר הואיל ומצוה להניח תפילין מצי להניח לאלתר בשני: אשה - אבילה טווה בפלך: אלא במקום המתנחמין - סמוך לאבלים: אפילו ב' בנים חתנים - קברתי מנוחם אני מרוב כבוד שעשיתם לי: ואם בשביל עקיבא באתם הרי כמה עקיבא בשוק - שלא הלכתם לנחמן: כ"ש ששכרכם כפול - שלכבוד התורה באתם: לכו לבתיכם לשלום - הרי שאל בשלומן: ורמינהו - דבתוך ל' יום אינו שואל: ונשא אשה - בתוך שלשים יום כגון שאין לו בנים כדלקמן: אינו רשאי ליכנס לביתו - לנחמו משום חלישת דעת דאשה אחרונה קתני מיהת בתוך ל' יום אינו שואל בשלומו כ"ש שהאבל עצמו אינו שואל בשלומו של זה ולעיל קתני משבעה ואילך משיב ושואל כדרכו: אמר רב אידי הוא שואל בשלום אחרים - כלומר תריץ הא דתני מכאן ואילך שואל כדרכו בתוך שלשים יום דהוא שואל בשלום אחרים שהן שרויין בשלום והא דקתני בתוך ל' יום אינו שואל בשלומו אין אחרים שואלין בשלומו: מכלל דשיילי - בתוך ל' יום וקשיא למאן דתני בתוך ל' יום אינו שואל: דלא ידעי - כלומר הא דתני דמשיב להני דשאלי ליה ולא ידעי דאבל הוא אבל מאן דידע דאבל הוא לא שאיל ליה בתוך ל' יום: אי הכי - דאוקמת לה בלא ידעי אפילו ג' ימים נמי משיב (למאן דשאיל ליה ואמר דאבל הוא) למאן דלא ידע ושאיל ליה בתוך ג' ימים: התם מודע להו - הא דקתני כל ג' ימים אסור בשאילת שלום אבל מודע להו דאבל הוא ולא מהדר להו: הכא - לאחר ג' לא צריך לאודועינהו למאן דלא ידעי דאבל הוא אלא משיב: ורמינהו בתוך י"ב חדש אינו שואל בשלומו - וקשה להך דתני לאחר שלשים יום שואל בשלומו: מן הצד - שאומר לו תתנחם ואינו מזכיר שם המת: הא באבל על אביו ועל אמו - אינו שואל בשלומו עד י"ב חדש: הא בשאר קרובים - שואל בשלומו לאחר ל' יום: התם נמי - שלשים דמוקמת ליה בשאר קרובים: ידבר עמו תנחומין מן הצד - לאחר ל' כי היכי דבאביו ואמו מדבר עמו תנחומין מן הצד לאחר י"ב חדש ואמאי קתני לאחר ל' אינו מדבר עמו תנחומים כלל: ה"נ - ומאי לאחר ל' אינו מדבר עמו תנחומים כדרכו: מונה עמהן - עם האבלים שבאותו מקום הואיל דבמקום קרוב הוה ויכול לבא בתחלת האבילות חשבינן ליה כמו דאתא דאינו מונה אלא ה' ימים עם שאר אבלים: מונה לעצמו - שבעה שלימין: שיש גדול הבית בבית - שבא ומצא גדול הבית בבית מונה עמהן עם אבילי הבית וזה שבא הוא הצעיר ממנו אבל אם היה גדול בדרך ובא בתוך שלשה ימים אפי' ממקום קרוב מונה לעצמו דלא חשיב אבילות דצעיר לאצטרופי גדול בהדיה:
שאני. תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים אסור במלאכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה. מכאן ואילך — עושה בצינעא בתוך ביתו. והאשה טווה בפלך בתוך ביתה. תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים אינו הולך לבית האבל, מכאן ואילך הולך, ואינו יושב במקום המנחמין, אלא במקום המתנחמין. תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום. משלשה ועד שבעה — משיב ואינו שואל. מכאן ואילך, שואל ומשיב כדרכו. שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום? והתניא: מעשה ומתו בניו של רבי עקיבא, נכנסו כל ישראל והספידום הספד גדול. בשעת פטירתן, עמד רבי עקיבא על ספסל גדול ואמר: אחינו בית ישראל שמעו! אפילו שני בנים חתנים — מנוחם הוא בשביל כבוד שעשיתם. ואם בשביל עקיבא באתם, הרי כמה עקיבא בשוק. אלא כך אמרתם: תורת אלהיו בלבו. וכל שכן ששכרכם כפול, לכו לבתיכם לשלום! כבוד רבים שאני. משלשה ועד שבעה — משיב ואינו שואל, מכאן ואילך, שואל ומשיב כדרכו. ורמינהו: המוצא את חבירו אבל, בתוך שלשים יום — מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו, לאחר שלשים יום — שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין. מתה אשתו ונשא אשה אחרת, אינו רשאי ליכנס לביתו לדבר עמו תנחומין. מצאו בשוק — אומר לו בשפה רפה ובכובד ראש. אמר רב אידי בר אבין: הוא שואל בשלום אחרים — שאחרים שרויין בשלום, אחרים אין שואלין בשלומו, שהוא אינו שרוי בשלום. והא מדקתני משיב, מכלל דשיילינן ליה? דלא ידעי. אי הכי, התם נמי! התם — מודע להו ולא מהדר להו, הכא — לא צריך לאודועינהו. ורמינהו: המוצא את חברו אבל, בתוך שנים עשר חדש — מדבר עמו תנחומין, ואינו שואל בשלומו. לאחר שנים עשר חדש — שואל בשלומו, ואינו מדבר עמו תנחומין, אבל מדבר עמו מן הצד. אמר רבי מאיר: המוצא את חברו אבל לאחר שנים עשר חדש, ומדבר עמו תנחומין, למה הוא דומה? לאדם שנשברה רגלו וחיתה, מצאו רופא ואמר לו: כלך אצלי שאני שוברה וארפאנה, כדי שתדע שסממנין שלי יפין! לא קשיא: הא באביו ואמו, הא בשאר קרובים. התם נמי, ידבר עמו תנחומין מן הצד? אין הכי נמי. ומאי אינו מדבר עמו תנחומין — כדרכו, אבל מדבר עמו מן הצד. תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים, בא ממקום קרוב — מונה עמהן, בא ממקום רחוק — מונה לעצמו. מכאן ואילך, אפילו בא ממקום קרוב — מונה לעצמו. רבי שמעון אומר: אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב — מונה עמהן. אמר מר: שלשה ימים הראשונים, בא ממקום קרוב — מונה עמהן. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: והוא שיש גדול הבית בבית. איבעיא להו:
מועד קטן כא: