הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כב.מסכת מועד קטן22a
הלך גדול הבית לבית הקברות - אחר מטתו לקוברו ושהה שם ג' ימים: מהו - מי חשבינן ליה כמאן דהוי בביתיה הואיל ולצורך המת הלך אתו: מונה עמהן - דאבילות שלהם התחילה משחזרו פניהם מן המת ואבילות של גדול עד שיסתום הגולל: לבני הצלפוני - מקום: דלא אזליתו בתר ערסא - דמאן דאזיל בתר ערסא לא חיילא עליה אבילות עד שנסתם הגולל כשמוליכין המטה מבבל לא"י לקבור ואין כל הקרובים כולם יכולין לעלות עד א"י ומלוין המת פרסה או מיל וחוזרים: מכי אהדריתו אפייכו מבבא דאבולא - משער החיצון של העיר ומגרשיה דאתיתו לביתא: אתחילו מנו - ימי אבילות אע"ג דלא נקבר המת עד ימים רבים ואע"ג דאבילות אינו חל עד שיסתום הגולל לדידכו דלא מחזי חזרתכם כנסתם הגולל: ה"ג והוא שלא עמדו מנחמין מאצלו - שבא בשביעי שחרית עד שלא עמדו מנחמין אצל זה שבבית: ננערו לעמוד - מנענעים ורוצים לעמוד: אמר מאן דהוא - אדם אחד מאן דהוה: מפומיה דמריה - מר' אבא בריה דרבי חייא או רבי זירא: אין הלכה אמרי - כלומר אין הלכה כרבי שמעון: מדחה מטתו - ממהר להוציאו: ממעט בעסקו - כגון סחורה:
גדול הבית לבית הקברות, מהו? תא שמע, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו הלך גדול הבית לבית הקברות — מונה עמהן. מונה עמהן? והתניא מונה לעצמו! לא קשיא: הא דאתא בגו תלתא, והא דלא אתא בגו תלתא. כי הא דאמר להו רב לבני הצלבוני: דאתו בגו תלתא — לימנו בהדייכו, דלא אתו בגו תלתא — לימנו לנפשיהו. אמר להו רבא לבני מחוזא: אתון דלא אזליתו בתר ערסא, מכי מהדריתו אפייכו מבבא דאבולא — אתחילו מנו. רבי שמעון אומר: אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב — מונה עמהן. אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי: והוא שבא ומצא מנחמין אצלו. בעי רב ענן: ננערו לעמוד ולא עמדו, מהו? תיקו. גמירי חבריה דרבי אבא בר חייא מרבי אבא, ומנו — רבי זירא, ואמרי לה: חבריה דרבי זירא מרבי זירא, ומנו — רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות, והלכה כרבי שמעון באבל. כרבי שמעון באבל — הא דאמרן. כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות — דתנן: בני מעים שניקבו וליחה סותמתן — כשרה, דברי רבן שמעון בן גמליאל. מאי ליחה? אמר רב כהנא: שירקא דמעיא דנפיק אגב דוחקא. אמר מאן דהוא: איזכי ואיסק ואגמרה לשמעתא מפומיה דמריה, כי סליק, אשכחיה לרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא. אמר ליה: אמר מר: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות? אמר ליה: אנא ״אין הלכה״ אמרי. כרבי שמעון באבל, מאי? אמר ליה: פלוגתא נינהו, דאיתמר, רב חסדא אמר: הלכה, וכן אמר רבי יוחנן: הלכה. רב נחמן אמר: אין הלכה. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטריפות, והלכה כרבי שמעון באבל. דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל. על כל המתים כולן מדחה מטתו — הרי זה משובח. על אביו ועל אמו — הרי זה מגונה, היה ערב שבת או ערב יום טוב — הרי זה משובח, שאינו עושה אלא לכבוד אביו ואמו. על כל המתים כולן, רצה — ממעט בעסקו, רצה — אינו
מועד קטן כב.