הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כ.מסכת מועד קטן20a
כל שהוא משום אבל רגל מפסיקו - שצריך להשלימו אחר הרגל כיון דכי ישב שני ימים לפני הרגל צריך להשלים ולישב חמשה ימים אחר הרגל: כל שהוא משום עסקי רבים - כלומר תנחומי רבים אין רגל מפסיקו [כדי] שיהא צריך להשלים ולעסוק בו אחר הרגל אלא מתעסקין בו ברגל: ארבעה ימים הראשונים - של אחר הרגל רבים מתעסקים בו ומשלימין לשלשה שנתעסקו ברגל שכבר נתעסקו בו ברגל שלשה ימים: ורגל עולה - למנין שלשים: מאי לאו אסיפא - הא דתני דרגל עולה למנין שלשים היינו אסיפא אקברו ברגל ותיפשוט מינה דכי קברו ברגל עולה למנין שלשים וקשיא לרבא דאמר אינו עולה: לא ארישא - קא מהדר אקברו שני ימים קודם הרגל רגל עולה לו למנין שלשים דהתם ודאי עולה לו הואיל וכבר התחיל באבילות אבל קברו ברגל לא ידענא: בתחילת הרגל - ביום ראשון של רגל וקשיא לרבא: שכבר נתעסקו ברגל - כל שבעה: אפילו קברו ברגל - רגל עולה למנין שלשים ולא מיבעיא קברו קודם הרגל: תנא דידן - היינו תנא (דברייתא): במה דברים אמורים - שאינה נוהגת אלא יום אחד: אלא חמשה - מהני שבעה מתי מצוה דכתיב בקרא (ויקרא כא) בנו ובתו אחיו ואחותו ואשתו: יחידאה היא - ולא ר' עקיבא דלר"ע לא שנא אביו ואמו לא שנא שאר קרוביו: בגינזק - מקום: רב בר אחוה דר' חייא דהוא בר אחתיה דר' חייא - דרבי אחא מכפרי נשא לאה והוליד ממנה אייבו מתה ונשא רחל ולה בת מאיש אחר וממנה נולד רבי חייא ונשא אייבו הבת ונולד להן רב ונמצא רב בר אייבו בר אחוה דרבי חייא מאבוה ובר אחתיה מאמיה: כי סליק - רב מעירו דבבל לא"י שהיה רבי חייא שם: א"ל - רבי חייא לרב: אבא קיים - ר"ל אייבו אביך קיים הוא:
נתעסקו בו ברגל. כללו של דבר: כל שהוא משום אבל — רגל מפסיקו. וכל שהוא משום עסקי רבים — אין רגל מפסיקו. קברו שלשה ימים בסוף הרגל — מונה שבעה אחר הרגל, ארבעה ימים הראשונים — רבים מתעסקין בו, שלשה ימים האחרונים — אין רבים מתעסקין בו, שכבר נתעסקו [בו] ברגל, ורגל עולה לו. מאי לאו — אסיפא! לא, ארישא. איתיביה: רגל עולה לו למנין שלשים, כיצד? קברו בתחילת הרגל — מונה שבעה אחר הרגל, ומלאכתו נעשית על ידי אחרים, ועבדיו ושפחותיו עושין בצנעא בתוך ביתו, ואין רבים מתעסקין בו, שכבר נתעסקו בו ברגל, ורגל עולה לו. תיובתא. כי אתא רבין, אמר רבי יוחנן: אפילו קברו ברגל, וכן אורי ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה: אפילו קברו ברגל. תנו רבנן: קיים כפיית המטה שלשה ימים קודם הרגל — אינו צריך לכפותה אחר הרגל, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: אפילו יום אחד, אפילו שעה אחת. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: הן הן דברי בית שמאי, הן הן דברי בית הלל. שבית שמאי אומרים: שלשה ימים, ובית הלל אומרים: אפילו יום אחד. אמר רב הונא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ואמרי לה: אמר ליה רבי יוחנן לרבי חייא בר אבא ולרב הונא: אפילו יום אחד, אפילו שעה אחת. רבא אמר: הלכה כתנא דידן דאמר שלשה. רבינא איקלע לסורא דפרת, אמר ליה רב חביבא לרבינא: הלכתא מאי? אמר ליה: אפילו יום אחד, ואפילו שעה אחת. יתיב רבי חייא בר אבא ורבי אמי ורבי יצחק נפחא אקילעא דרבי יצחק בן אלעזר, נפק מילתא מבינייהו: מנין לאבילות שבעה — דכתיב: ״והפכתי חגיכם לאבל״, מה חג שבעה — אף אבילות שבעה. ואימא עצרת, דחד יומא! ההוא מיבעי ליה לכדריש לקיש. דאמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: מנין לשמועה רחוקה שאינה נוהגת אלא יום אחד — דכתיב: ״והפכתי חגיכם לאבל״, ואשכחן עצרת דאיקרי חד יומא חג. תנו רבנן: שמועה קרובה — נוהגת שבעה ושלשים, שמועה רחוקה — אינה נוהגת אלא יום אחד. איזו היא קרובה ואיזו היא רחוקה? קרובה בתוך שלשים, רחוקה לאחר שלשים, דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים: אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה — נוהגת שבעה ושלשים. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא יחיד מקיל ורבים מחמירין — הלכה כרבים. חוץ מזו, שאף על פי שרבי עקיבא מקיל וחכמים מחמירין — הלכה כרבי עקיבא. דאמר שמואל: הלכה כדברי המקיל באבל. רב חנינא אתיא ליה שמועה דאבוה מבי חוזאי, אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד. רב נתן בר אמי אתא ליה שמועה דאימיה מבי חוזאי, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: הרי אמרו, שמועה רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד בלבד. איתיביה: במה דברים אמורים — בחמשה מתי מצוה, אבל על אביו ועל אמו שבעה ושלשים! אמר ליה: יחידאה היא, ולא סבירא לן כוותיה. דתניא: מעשה ומת אביו של רבי צדוק בגינזק, והודיעוהו לאחר שלש שנים, ובא ושאל את אלישע בן אבויה וזקנים שעמו, ואמרו: נהוג שבעה ושלשים. וכשמת בנו של רבי אחייה בגולה, ישב עליו שבעה ושלשים. איני? והא רב, בר אחוה דרבי חייא דהוא בר אחתיה דרבי חייא, כי סליק להתם אמר ליה: אבא קיים?
מועד קטן כ.