הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ח:מסכת כריתות8b
ה' אשמות תלויין [כו'] חוששין לפשיעה - אם לא הצריכוה לומר על האחרונה אני מביאה תהא סוברת שנפטרה בקרבן זה ולא יהו השאר עליה חובה ותפשע ולא תביאם וכי מצרכת לה לומר על האחרונה אני מביאה ידעה דהשאר עליה חובה אבל על הספק שאין השאר עליה חובה לא מזקקינן לה לומר על האחרונה אני מביאה: ורבי עקיבא לא חייש לפשיעה - ואני שמעתי חוששין לפשיעה שמא תפשע ולא תביא אפילו קרבן אחד ותאכל זבחים בטומאת הגוף וקשיא לי בגוה טובא חדא אפשר היא מתיא קרבנה ומשום דלא מצרכת לה לומר על האחרונה ליחוש שמא תחזור בה ועוד אי חיישת להכי כל שכן דעל הספק היא מקילה ואמאי לא מצרכת לה לומר על האחרונה ליחוש שמא תחזור בה ולא תביאנו ואכלה בקדשים בספק טומאת הגוף: מתני' ארבעה מחוסרי כפרה - מביאין חטאת ולא על חטא אלא לאכול בקדשים: עד שיזרוק עליו הדם - דבעי איתויי קרבן כדמפרש לקמיה: ונזיר ליינו ולתגלחתו ולטומאתו - ונזיר מחוסר כפרה שכל זמן שלא כיפר אסור ביין ובתגלחת ולטמא למתים: גמ' דמני להו בתרין - דחשיב זב וזבה בתרין מהנך מחוסרי כפרה: מבשרו - מכח אברו ומתוקף יצרו: זבה מטמאה באונס כדאמרינן בפרק בנות כותים (נדה דף לו:) וכי יזוב זוב דמה (ויקרא ט״ו:כ״ה) הרי אונס אמור: ומטמא בראיות - אם ראה ג' ביום אחד: כבימים - אם ראה ג' ימים רצופין כדמפרש בב"ק בפרק ב' (דף כד.) זבה לא מטמאה אלא בימים: הרי כאן שנים - דצרוע משמע בין זכר בין נקבה מטמאין בנגעים: ה"ג א"כ מה ת"ל איש לענין של מטה - דלטהרת טומאת נגעים א"א שהרי נאמר והצרוע: איש - דכתיב במקרא העליון לענין מקרא התחתון שפריעה ופרימה כתובה באחרונה לומר לך איש פורע ופורם: עיקר טומאתן חלוקה - זה בראיות ובימים וזו בימים ולא בראיות: כגריס - דזהו שיעור נגע כחצי פול: סוף סוף נזיר - מ"ט לא תני הא לאישתרויי הוא: ומשני ההוא לאו לאשתרויי בקדשים אלא ביין דחולין הוא וכי קחשיב כפרה דמעכבא שום אכילה דקדשים: גר מעוכב לאכול בקדשים - דאפילו לרבנן סבירא להו כר"א בן יעקב דאמר לאישתרויי הוא דמייתי והא דלא תני ליה משום דלא מיקרי מחוסר כפרה: הביא פרידה אחת - גוזל אחד שחרית: אוכל בקדשים לערב - ובלבד שיביא השניה כדאמרינן לקמן להביא פרידה אחת א"א: כאן שתיהן עולות - כדאמרן לקמן בגמ' (כריתות ט.) מדור המדבר: הביא חובתו מן הבהמה - עולה אחת יצא: עולה ושלמים - לאו דוקא אלא משום דבעי למיתני מנחה ושלמים לא יצא: מה אתם עולה ושלמים - דכתיב (שמות כ״ד:ה׳) וישלח את נערי בני ישראל וגומר: לא תיסגי בגוה - עד דמייתי שלמים: שכולו לה' - שאין כהן נהנה ממנו דבעולת בהמה איכא עורה לכהנים אבל עולת העוף ליכא מידי:
אשמות תלויין, כי מייתי חד מי מיפטר? והתניא, זה הכלל: כל שחלוקין בחטאות – חלוקין באשמות! אלא, דכולי עלמא לטבילות מדמי להון, ובחוששין לפשיעה קמיפלגי, רבי יוחנן בן נורי סבר: חיישינן לפשיעה, ורבי עקיבא סבר: לא חיישינן לפשיעה. הדרן עלך שלשים ושש מתני׳ ארבעה מחוסרי כפרה, וארבעה מביאין על הזדון כשוגג. ואלו הן מחוסרי כפרה: הזב, והזבה, והיולדת, והמצורע. רבי אליעזר בן יעקב אומר: גר מחוסר כפרה עד שיזרק עליו הדם. נזיר – ליינו ותגלחתו וטומאתו. גמ׳ שנא זב וזבה דמני להון בתרין – משום דחלוקה טומאתו, דזב לא מטמא באונס וזבה לא מטמאה בראיות בימים, דתניא: ״מבשרו״ – ולא מחמת אונסו. (ומי טמא) [ומיטמא] בראיות כבימים, דתניא: תלה הכתוב את הזכר בראיות ואת הנקבה בימים. וזבה מטמאה באונס, ולא מטמאה בראיות כבימים. מצורע ומצורעת נמי חלוקה טומאתן, דמצורע טעון פריעה ופרימה, דכתיב: ״בגדיו יהיו פרמים וראשו יהיה פרוע״. ואסור בתשמיש המטה. ומצורעת אינה טעונה פריעה ופרימה, דתניא: אין לי אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר: ״והצרוע״ – הרי כאן שנים. אם כן מה תלמוד לומר: ״איש״? נתקו הכתוב מענין של מעלה לענין של מטה, לומר: איש פורע ופורם, ואין האשה פורעת ופורמת. ומותרת בתשמיש המטה, שנאמר: ״וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים״ – ולא מחוץ לאהלה. הלכך נמנינהו בתרין! זב וזבה – עיקר טומאתן חלוקה, מצורע ומצורעת – אין עיקר טומאתן חלוקה, האי והאי כגריס הוא. רבי אליעזר בן יעקב אומר: גר מחוסר כו׳. ותנא קמא, מאי טעמא לא תני גר? כי קתני – מדעם דמיש[ת]רי למיכל בקדשים, גר – כי קא מייתי קרבן לאכשורי נפשיה למיעל בקהל. ונזיר מאי טעמא לא תני? סוף סוף נזיר נמי כי מייתי קרבן – לאישתרויי למישתי יין דחולין הוא. ורבי אליעזר, דקתני נזיר למישרי נפשיה, ניתני נמי נזיר טמא! כי קא מייתי קרבן – למיחל עליה נזירות בטהרה הוא. תנו רבנן: גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו, הביא פרידה אחת שחרית – אוכל בקדשים לערב. כל הקינין שבתורה – אחד חטאת ואחד עולה, כאן – שתיהן עולות. הביא חובתו מן הבהמה – יצא, עולה ושלמים – יצא, מנחה ושלמים – לא יצא. לא אמרו קן אלא להקל. מאי שנא מנחה ושלמים דלא יצא, דכתיב: ״כאשר תעשו כן יעשה״, מה אתם עולה ושלמים – אף גר עולה ושלמים? אם כן, חובתו אחת מן הבהמה לא תיסגי עליה בגוויה, דהכתיב: ״כאשר תעשו כן יעשה״! אמר רב פפא, יש לומר: לעוף איתרבי, לעולת בהמה לא כל שכן? אי הכי, אפילו מנחה נמי! מיעט קרא: ״כן״. ועוף היכא איתרבי? דתנו רבנן: ״כאשר תעשו כן יעשה״ – מה אתם עולה ושלמים, אף הוא עולה ושלמים, שנאמר: ״ככם כגר״. מנין לרבות את העוף? תלמוד לומר: ״אשה ריח ניחח לה׳״ – איזה דבר שכולו לה׳? הוי אומר [זו] עולת העוף.
כריתות ח: