הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ה:מסכת כריתות5b
וכי נס א' נעשה בו - שאתה מתמיה שאינו ספק אפילו לסוך אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים כדמפרש בפ"ק דיומא (דף ה.) שבעת ימים ימלא את ידכם (ויקרא ח׳:ל״ג) ואיתקש משיחה לריבוי דכתיב למשחה בהם ולמלא בם את ידם (שמות כ״ט:כ״ט): זה לי לדורותיכם - אלמא כולהו י"ב לוגין דקיימי לעתיד לבוא: יהויקים - היה גדול מיהואחז ב' שנים דכתיב בו (מלכים ב כ״ג:ל״א) יהואחז בן עשרים ושלש שנה היה במלכו וג' חדשים מלך וביהויקים כתיב (שם) בן עשרים וחמש שנה היה במלכו נמצא יהויקים גדול מיהואחז ב' שנים כך שנויה בסדר עולם: בזמן ששלום בישראל - הוי המלכות ירושה ולא בעי משיחה אבל כי איכא מחלוקת לאו ירושה היא ובעי משיחה בתחלה: ולא מלכי ישראל - משבא דוד אבל שאול נמשח: ומפני מחלוקתו של יורם נמשח כו' - דבשלמא מלך בן מלך דבית דוד כי איכא מחלוקת נפקא לן מקראי דהדר למילתיה קמייתא למשיחה אבל מלכי ישראל לא חזו למשיחה כלל: באפרסמא דכיא - נמשח ולא בשמן המשחה: ה"ג [ואמר רבי] יוחנן הוא יהואחז צדקיהו הוא שלום: והא בדרי חשיב ליה - דחשיב שלישי ורביעי: דמלך יכניהו - בן יהויקים תחת יהויקים אביו קמי צדקיהו: שנאמר ואת כלי הזהב וגו' - מדכתיב בארגז מצדו אלמא כל היכא דהוי ארון הוי ארגז בהדיה וכי איגניז איגניז בהדיה: תנו את הארון - בבית אשר בנה שלמה כי אין לכם משא בכתף וגרסינן במסכת שקלים (פ"ו ה"א) אמר להם אם גלה עמכם לבבל שוב אין אתם מחזירין אותו בכתפיכם וגנזו: צנצנת אתיא שמה שמה - כתיב בארון (שמות ל׳:ו׳) אשר אועד לך שמה ובצנצנת כתיב (שם טז) ותן שמה מלא העומר מן: ושמן המשחה אתיא דורות דורות - מצנצנת: מקלו של אהרן אתיא משמרת משמרת - מצנצנת. כתיב במקל (במדבר י״ז:כ״ה) למשמרת לאות לבני מרי בצנצנת למשמרת לדורותיכם: כמו נזר - סביב על ראשו: כמין כי - אות יוונית ועשוי כזה x דמציק שמן על ראשו ואח"כ בין ריסי עיניו ומצרפן באצבעו דרך הפדחת: מספר - מדבר. ל"א מסתפר דשקיל במזייה: שמא מעלתי - ששמתי שם יותר מדאי: ואני מעלתי - שבגדי נהנים מריח השמן שבזקני: גיחון - מעיין קטן סמוך לירושלים ולא זהו גיחון הגדול היוצא מעדן: נייתי תרנגולתא - לשם כך: בביתא דבהתא - אפל במקצת:
נס אחד נעשה בשמן המשחה? והלא נסים הרבה נעשו בו מתחלתו ועד סופו, תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוג, ובו נמשח המשכן וכליו ואהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים, וכולו קיים לעתיד לבא, שנאמר: ״שמן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם״ – ״זה״ בגימטריא שנים עשר לוגין הויין. תנו רבנן ״ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן וגו׳״, רבי יהודה אומר: שמן המשחה שעשה משה במדבר הרבה נסים נעשו בו מתחלתו ועד סופו: תחלתו לא היה אלא שנים עשר לוגין, כמה יורה בולעת, כמה עיקרין בולעין, כמה האור שורף, ובו נמשח משכן וכליו, אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים, ובו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה. ואין מושחין מלך בן מלך. ואם תאמר: מפני מה משחו את שלמה? מפני מחלוקת אדוניה, ואת יהואש – מפני עתליה, ואת יהואחז – מפני יהויקים אחיו, שהיה גדול מאחיו שתי שנים. אמר מר: ואפילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה. מנלן? דכתיב: ״והכהן המשיח תחתיו מבניו״, נימא קרא ״והכהן שתחתיו מבניו״, מאי ״המשיח״? הא קא משמע לן דאפילו מבניו, ההוא דמשח הוי כהן גדול, ואי לא משח לא הוי כהן גדול. אמר מר: אין מושחין מלך בן מלך. מנלן? אמר רב אחא בר יעקב, דכתיב: ״למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו כל הימים״ – ירושה היא. ומפני מה משחו את שלמה? מפני מחלוקת אדוניה. מנלן דכי אתי מחלוקת בעי משיחה, ולא כל דבעי מלכא מורית ליה מלכותא? אמר רב פפא, אמר קרא: ״בקרב ישראל״ – בזמן ששלום בישראל. תנא: אף יהוא בן נמשי לא נמשח אלא מפני מחלוקת יורם בן אחאב: אמאי? תיפוק ליה דמלך ראשון הוא! חסורי מיחסרא והכי קתני: מלכי בית דוד מושחין, מלכי ישראל אין מושחין. ואם תאמר: מפני מה משחו יהוא בן נמשי? מפני מחלוקת יורם בן אחאב. אמר מר: מלכי בית דוד מושחין, ואין מלכי ישראל מושחין. מנלן? דכתיב: ״קום משחהו כי זה הוא״ – זה טעון משיחה, ואין אחר טעון משיחה. אמר מר: מפני מחלוקת יורם. ומשום מחלוקת יורם בן אחאב נמעל בשמן המשחה? כדאמר רב פפא: באפרסמא דכיא, הכא נמי באפרסמא דכיא. ואת יהואחז מפני יהויקים, שהיה גדול ממנו שתי שנים. ומי קשיש? והכתיב: ״ובני יאשיה הבכור יוחנן והשני יהויקים והשלישי צדקיהו והרביעי שלום״, ואמר רבי יוחנן: הוא יהואחז, הוא צדקיהו, הוא שלום! אלא לעולם יהויקים קשיש, ואמאי קרי ליה בכור – שהוא בכור למלכות. ומי מוקמינן זוטא קמי קשישא? והכתיב: ״ואת הממלכה נתן ליהורם כי הוא הבכור״! ההוא ממלא מקום אבותיו הוה. אמר מר: הוא שלום הוא צדקיה. והא בדרי קחשיב! ומאי קרי ליה שלישי? שהוא שלישי לבנים, ומאי קרי ליה רביעי? שהוא רביעי למלכות, משום דמלך יכניה קמיה – בתחלה מלך יהואחז, וסוף מלך יהויקים, וסוף מלך יכניה, וסוף מלך צדקיה. תנו רבנן: הוא שלום הוא צדקיה, ולמה נקרא שמו שלום? שהיה שלם במעשיו. דבר אחר: שלום – ששלם מלכות בית דוד בימיו, ומה שמו? מתניה שמו, שנאמר: ״וימלך את מתניה דדו תחתיו ויסב שמו צדקיה״, דאמר: לו יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי, שנאמר: ״ויביאהו בבלה״ וכתיב: ״וגם במלך נבוכד נאצר מלך בבל מרד אשר השביעו באלהים״. ומי הוה שמן המשחה? והתניא: משנגנז ארון נגנז צנצנת המן, וצלוחית שמן המשחה, ומקלו של אהרן שקדים ופרחים, וארגז ששגרו פלשתים דורון לאלהי ישראל, שנאמר: ״ואת כלי הזהב אשר השבתם לו אשם תשימו בארגז מצדו״. ומי גנזו? יאשיה מלך יהודה גנזו, שנאמר: ״ויאמר המלך אל הכהנים תנו את ארון הקדש״, ואמר רבי אלעזר: אתיא ״שם״ ״שם״, אתיא ״דורות״ ״דורות״, אתיא ״משמרת״ ״משמרת״. אמר רב פפא: באפרסמא דכיא. תנו רבנן: מושחין את המלכים כמין נזר, ואת הכהנים כמין ״כי״. אמר רב מנשיה: כמין ״כי״ יוני. תני חדא: בתחלה מציק שמן על ראשו ואחר כך נותן לו שמן בין ריסי עיניו, ותני אחריתי: בתחלה נותן לו שמן בין ריסי עיניו ואחר כך מציק לו שמן על ראשו! תנאי היא, איכא למאן דאמר משיחה עדיפא, ואיכא למאן דאמר יציקה עדיפא. מאי טעמא דמאן דאמר יציקה עדיפא – שנאמר: ״ויצק משמן המשחה על ראש אהרן״, ומאן דאמר משיחה עדיפא – קסבר: שכן נתרבה אצל כלי שרת. והכתיב: ״ויצק״ ולבסוף ״וימשח״! הכי קאמר: מה טעם ״ויצק״ – משום ״וימשח אותו לקדשו״. תנו רבנן: ״כשמן הטוב היורד על הראש וגו׳״ – כמין שתי טיפין מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו. אמר רב כהנא, תנא: כשהוא מספר עולות ויושבות בעיקרי זקנו. ועל דבר זה היה משה רבינו דואג, שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה. יצתה בת קול ואמרה: ״כטל חרמון שירד על הררי ציון״, מה טל אין בו מעילה – אף שמן שיורד על זקן אהרן אין בו מעילה. ועדיין אהרן היה דואג, שמא משה לא מעל, ואני מעלתי! יצתה בת קול ואמרה לו: ״הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד״, מה משה לא מעל, אף אתה לא מעלת. תנו רבנן: אין מושחין את המלכים אלא על המעיין, כדי שתימשך מלכותן, שנאמר: ״ויאמר המלך אל בניהו וגו׳ והורדתם אתו על גחון וגו׳ ומשח אותו שם״. אמר רב אמי: האי מאן דבעי לידע אי משכא שתא אי לא, מייתי שרגא בהלין עשרה יומין דבין ריש שתא ליומא דכיפורי, וניתלי בביתא דלא נשיב זיקא, אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה. ומאן דבעי נעביד עיסקי, ובעי דנידע אי מצלח עיסקיה אי לא, נירבי תרנגולא, אי שמין ושפר נידע דמצלח. האי מאן דבעי ניפוק באורחא, ובעי דנידע אי הדר לביתיה – ניעול ניקום בביתא דבהתא, אם חזי
כריתות ה: