הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כב:מסכת כריתות22b
גמ' ואם נפש אדם - באשם תלוי כתיב ולעיל מיניה באשם מעילות קמיירי בויקרא: לחייב על ספק מעילות אשם תלוי - קס"ד מדכתבינהו גבי הדדי: עליון - מעילות: מתחתון - אשת תלוי: אם כן - דלרבנן אין למדין לא אשכחן צפון בבן בקר דחטאת ועולה יהו טעונין שחיטה בצפון דצפון כתיב בבן צאן בויקרא ובמסכת זבחים (דף מא.) יליף בן בקר בהאי דינא בעליון מתחתון: באשם תלוי כתיב מצות ובחטאת כתיב מצות: חטאת חלב - היינו סתם חטאת ולהכי נקט חלב משום דסמוכה לחלב דכתיב בויקרא כל חלב וכל דם לא תאכלו וסמיך ליה נפש כי תחטא וגו': במיתה - בידי שמים: לאפוקי עולה ויורד - כגון שמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו דלא מייתי על ספיקו אשם תלוי: גליון ה"ג אלא הכא היינו טעמא דר' עקיבא דכתיב ואם נפש: לימא בהא קא מיפלגי - דמר סבר הקישא עדיף ומר סבר ג"ש עדיף: לא דכולי עלמא הקישא עדיף - שהרי אין משיבין על ההיקש ואמרי לך רבנן היינו היקש דתחתון למד מעליון לכסף שקלים: ור' עקיבא סבר אשם לכסף שקלים נפקא ליה מזאת תורת - אלא היקש להכי אתא ללמוד עליון מתחתון. והכי פירש רחמנא והוא הוא שבקונטרס אלא ע"כ מבואר היטב. עכה"ג: וי"ו מוסיף על ענין ראשון כו' - הילכך אתא היקש ואפקיה מגזירה שוה להא מילתא ועל כרחין גזרה שוה זו למחצה: בעליון כתיב כסף שקלים והקישא לתחתון מעליון הוא דאתא ולא למילף עליון מתחתון (לשווייה גזרה שוה למחצה): ורבי עקיבא אין היקש למחצה לא גרסינן לה דלאו היינו היקש למחצה ובשחיטת קדשים בפרק איזהו מקומן (זבחים דף מח.) איתא לכולה הא שמעתא ולא גרסינן להא אלא הכי גרסינן ורבי עקיבא אשם בכסף שקלים מנא ליה כו' - הילכך על כרחיך הקישא לאפוקי מגזירה שוה אתא למיהוי גזירה שוה למחצה דאי לאו להכי אתא היקישא למאי תדרוש ליה: הניחא למאן דדריש תורת - בשמעתא קמייתא דמנחות (דף ג:) וזאת תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות: הניחא למאן דדריש - מצי ר"ע למימר הכי לא איצטריך היקישא לאשם בכסף שקלים ומהכא נפקא וכי איצטריך היקישא לספק מעילות לאשם תלוי: בערכך בערכך - אשם תלוי מאשם מעילות: אשם שפחה חרופה יליף מאיל איל - אשם נזיר דכתיב בספרים שבוש הוא דהא באשם נזיר (במדבר ו) כבש בן שנתו כתיב ואמרינן בפרק ד' מחוסרי כפרה (לעיל כריתות י:) מדאיל בן שתי שנים בשני סלעים כבש בן שנתו בסלע: מאי קאמר ואם ספק - הא פשיטא דספק הוא לו: סוף סוף - כי הביא במעילה מועטת מעילתו ואשמו בתנאי אכתי לא נפיק מידי שני אשמות דכי מתידע ליה דודאי מעל בעי איתויי אשם ודאי דקא סלקא דעתין אשם דומיא דחטאת וחטאת שהביא על ספיקה אשם תלוי כי מתידע ליה ודאי בעי איתויי חטאת: מדברי שניהם - דר' עקיבא ור' טרפון דמודו במעילה מועטת: לא בעי ידיעה בתחלה - הילכך כי אתייה מספק על תנאי עולה לו לאשם ודאי כי מתיידע ליה: מתני' חטאת העוף - ספק ילדה מין פטור או מין חיוב מביאה קינה העולה מביאה ומתנה אם מין חיוב הוא זו עולתה ואם לאו תהא נדבה אבל חטאת מביאה מספק ואינה נאכלת: תיעשה ודאי - ויאכל לכהנים: ר' עקיבא מחייב - ר' עקיבא לטעמיה דמחייב אשם תלוי בספק מעילות: שניהן מביאין אשם אחד - בשותפות ויאמר זה לזה אם אכלת חתיכה של קדש יהא חלקי מחול ויהא אשם כולו עליך:
גמ׳רבנן: ״ואם נפש״ – לחייב על ספק מעילות אשם תלוי, דברי רבי עקיבא, וחכמים פוטרים. לימא בהא קא מיפלגי, דרבי עקיבא סבר: למדין עליון מתחתון, ורבנן סברי: אין למדין עליון מתחתון? אמר רב פפא: דכולי עלמא למדין עליון מתחתון, דאם כן, צפון בבן בקר לא משכחת להו, אלא הכא היינו טעמא דרבנן דפטרי: דגמירי ״מצות״ ״מצות״ מחטאת. מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, ועל ספיקו אשם תלוי, אף כל שחייבין על זדונו כרת ועל ספקו חטאת ועל שגגתו אשם תלוי, לאפוקי מעילה, דאין חייבין על זדונו כרת, דתניא: הזיד במעילה – רבי אומר: במיתה, וחכמים אומרים: באזהרה. ורבי עקיבא סבר: כי ילפינן ״מצות״ ״מצות״ מחטאת חלב, להכי הוא דילפינן: מה להלן בקבועה, אף כאן בקבועה, לאפוקי עולה ויורד, דלא. ורבנן סברי: אין גזירה שוה למחצה. מכלל דרבי עקיבא סבר: יש גזירה שוה למחצה? אלא, דכולי עלמא אין גזירה שוה למחצה, אלא היינו טעמא דרבי עקיבא, דאמר קרא: ״ואם נפש״ – ויו מוסיף על ענין ראשון, וילמד עליון מתחתון. ורבנן סברי: תחתון הוא דגמר מעליון לאשם בכסף שקלים. ורבי עקיבא סבר: אין היקש למחצה. מכלל דרבנן סברי: יש היקש למחצה? והא קיימא לן דאין היקש למחצה! דכולי עלמא אין היקש למחצה, והכא היינו טעמא דרבנן: דגמירי ״מצות״ ״מצות״, אפקיה מהקישא. ורבי עקיבא, אשם בכסף שקלים נפקא ליה מ״זאת תורת האשם״ – תורה אחת לכל האשמות, לאשם דבכסף שקלים. ורבנן? אף על גב דכתיב ״זאת תורת האשם״, איצטריך למכתב ״ואם נפש״ – ויו מוסיף על ענין ראשון, וילמד תחתון מעליון. ואי מ״זאת תורת האשם״, הוה אמינא: כי אמינא תורה אחת לכל אשמות – הני מילי בשאר אשמות ודאין, אבל אשם תלוי, כיון דעל ספק חלב קאתי, אימא: לא יהא ספיקו חמור מודאו, מה ודאו – חטאת בת דנקא, אף ספיקו – אשם בר דנקא, אהכי כתב רחמנא: ״ואם נפש״ – ויו מוסיף על ענין ראשון. ניחא למאן דדריש ״זאת תורת האשם״, אלא למאן דלא דריש ״זאת תורת האשם״, מאי איכא למימר? יליף ״בערכך״ ״בערכך״ מאשם מעילות. אשם שפחה חרופה, לא כתב בה ״בערכך״! ילפינן ב״איל״ מודה רבי עקיבא כו׳ ואם ספק. מאי קאמר? אמר רבא, תני: אם בספיקו עומד לעולם – יהא אשם תלוי, שממין שהביא על הודע, מביאו על שלא הודע. סוף סוף, כי מתידע ליה בעי לאיתויי אשם ודאי! אמר רבא: מדברי שניהם נלמד – אשם ודאי לא בעי ידיעה לכתחלה. מתני׳ האשה שהביאה חטאת העוף, עד שלא נמלקה נודע לה שילדה ודאי – תעשינה ודאי, שממין שהיא מביאה על הודע, מביאה על לא הודע. חתיכה של חולין וחתיכה של הקדש, אכל אחת מהן ואין יודע איזה מהן אכל – פטור, רבי עקיבא מחייב אשם תלוי. אכל את השניה – מביא אשם ודאי. אכל אחד את הראשונה ובא אחר ואכל את השניה – זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי, דברי רבי עקיבא. רבי שמעון אומר: שניהן מביאין אשם אחד. רבי יוסי אומר:
כריתות כב: