הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יד.מסכת כריתות14a
גמ' נהי דאיסור - גרידא חל על איסור לית ליה כגון האוכל נבלת בהמה טמאה אינו חייב משום נבלה דהיינו איסור גרידא דליכא לא כולל ולא מוסיף: מגו דנאסר בחתיכות (טהורות) - איתסר נמי בחלב משום טומאה והיינו כולל דלא איתוסף איסורא אחפצא אלא אגברא איתוסף איסורא לגבי אחריני כייל נמי להאי באיסורא: איסור הנייה - היינו מוסיף דאיתוסף איסורא אחפצא: נותר - נמי איסור מוסיף: יה"כ - איסור כולל דאיתוסף איסורא אגברא אמידי דמשתרי ליה עד השתא: בשתי בהמות לא מיירי ונותר ופיגול בחדא בהמה ליכא - דפיגול אינו אלא בד' עבודות של דם הילכך מדפגלה לא חזיא לא לאכילת אדם ולא לאכילת מזבח הלכך לא חייל עליה נותר: דפקע ממנו פיגולו - דקדשהו מזבח בעבודה. טעמיה דעולא מפרש בזבחים (דף מג.): אי רובא אמזבח שדייה - לכולו אבר אמזבח והוי כוליה נותר כו': הלכו באברים כו' - האי בעיא בפרק בהמה המקשה (חולין ע.): כזית אחד - חלב דאיסור קמיירי בשני זיתי חלב לא קמיירי: כותבת אית בה ב' זיתים - דכך בית הבליעה מחזיק: כגון שאכל כוליא בחלבה - דאאכילת חלב מחייב שלש חטאות ואשם וגורם נמי להשלמת אכילת כותבת וזית של כוליא משלים לכותבת הילכך לא תנא פגול דבשני זיתי חלב לא קמיירי. ואי תימא לוקים כגון שהעלה זית של כוליא אמזבח דהוה חלב פיגול ולכוליא נותר א"כ לא מהני נותר אזית דחלב ואנן בעינן דליהוי חד אכולהו דאכילה קתני דהיינו כזית: (גליו"ן) אלא בכזית אחד מיירי ואי אנחיה לפלגיה דזית אמזבח אין הקטרה בפחות מכזית: כגון שאכל כוליא בחלבה - ואם נפשך לומר ליחייב אכוליא משום פיגול ואחלבה משום נותר לא מצי למימר הכי דטמא שאכל קתני דבחלב עצמו בעי לאוקומי לכולהו איסורי. פירוש מורי: רב פפא אמר - להכי לא תנא פיגול דלא מיירי בשני זיתי חלב ודקא קשיא לך כותבת כגון דמלייה לחלב בתמרי והשלימו לככותבת: ומתרץ לה כגון דאכל כזית פיגול - מבהמה אחרת בהדה: וניתני אם הוציאו חייב - דהא יה"כ הוא: במזומן לו - שיזמנוהו מאתמול להוליך השעיר: זאת אומרת - מדקתני אפילו בשבת אין עירוב והוצאה ליה"כ דאם יש איסור הוצאה ליה"כ אמאי איצטריך לרבויי שבת הא דחי יה"כ והוא הדין לשבת: דילמא - מיה"כ לא שמעינן לשבת דיה"כ שאני דהכשר מצותו בכך דומיא דתמידין שקריבין בשבת: מתני' בתו ואחותו - שבא על אמו והולידה: ואשת אחיו - שנשאת לו קודם לכן ולאחר מיתתו נשאה אחי אביו ובא זה אביה עליה בנדתה:
גמ׳אית ליה לרבי מאיר איסור חל על איסור? נהי דאיסור חל על איסור לית ליה, איסור כולל ואיסור מוסיף אית ליה. טהור, מעיקרא לא אסיר אלא בחלב, הוה ליה טמא, מיגו דאסיר בחתיכות טהורות – איתוסף ביה נמי איסורא עילוי חלב. וחלב מעיקרא לא אסיר אלא באכילה, אקדשיה, מיגו דאיתוסף ביה איסורא דהנאה – איתוסף ביה לגבי חלב. ואכתי להדיוט הוא דאסיר אבל לגבוה שרי, הוה ליה נותר, מיגו דאיתוסף איסורא לגבי גבוה – איתוסף ביה לגבי הדיוט. חל עליה יום הכפורים, מיגו דאיתוסף ביה איסור לגבי חולין – איתוסף ביה לגבי גבוה. ונתני: חמש חטאות, ונוקמה כגון דאכל כזית פיגול! בחדא בהמה קמיירי, בשתי בהמות לא קמיירי, ונותר ופיגול בחדא בהמה לא משכחת לה. אלמה לא? משכחת לה כגון שהעלה אבר פיגול לגבי מזבח, דפקע פיגוליה מיניה והוה ליה נותר, וכדאמר עולא: קומץ פיגול שהעלה לגבי מזבח – פקע פיגולו ממנו והוה ליה נותר. באבר אחד קא מיירי, בשני אברים לא קמיירי, ונותר ופיגול בחד אבר לא משכחת לה. אלמה לא? משכחת לה כגון שהעלה אבר פיגול לגבי מזבח, דפלגיה אנחיה על גבי מזבח, ופלגיה מאבראי דמזבח, דההוא דמזבח פקע פיגול והוה ליה נותר, וכדאמר עולא: קומץ פיגול שהעלה על המזבח – פקע פיגולו ממנו והוי ליה נותר! אמר ליה: לא, אי רובא דמזבח – שדייה למזבח, רובא דבראי – שדייה לבראי. תפשוט דבעי רמי בר חמא: הלכו באברים אחר הרוב או לא! אלא, בכזית אחד קמיירי, בשני זיתים לא קא מיירי. ולא? והקתני ״יום הכפורים״, וביום הכפורים כותבת [הוא] דמחייב, וכותבת אית ביה שני זיתים! אמר רבי זירא: כגון שאכל כוליא בחלבה. רב פפא אמר: כגון דמלייה בתמרי. רב אדא בר אחא מתני ״חמש חטאות״, ומתריץ לה: כגון דאכל כזית פיגול, ולא משני כהני שינויי דקא משנינן. ונתני: ״שש חטאות״, ונוקמה כגון דאכל כזית דם! בחדא אכילה קא מיירי, בשתי אכילות לא קא מיירי, ושיערו חכמים דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים. רבי מאיר אומר וכו׳. ונתני: ״אם הוציאו – חייב״, מאי טעמא קתני ״אם היתה שבת״? אמר רפרם: זאת אומרת: עירוב והוצאה לשבת, ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים. ממאי? דלמא יש עירוב והוצאה ליום הכפורים, והכי קתני: אם היתה שבת והוציאו – חייב אף משום שבת ויום הכפורים! אלא אי איתמר דרפרם על הדא איתמר, דתניא: ״ושלח ביד איש עתי״, ״איש״ – להכשיר את הזר. ״עתי״ – אפילו בטומאה ואפילו בשבת, ״עתי״ – במזומן. קתני: ״עתי״ – אפילו בשבת, אמר רפרם: זאת אומרת עירוב והוצאה לשבת, ואין עירוב והוצאה ליום הכפורים. ממאי? שאני שעיר המשתלח, דהכשירו ביום הכפורים בכך! אלא דרפרם ברותא היא. מתני׳ יש בא ביאה אחת וחייב עליה שש חטאות, כיצד? הבא על בתו חייב עליה משום בתו, ואחותו, אשת אחיו, ואשת אחי אביו, ואשת איש, ונדה.
כריתות יד.