הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
טו:מסכת כריתות15b
מוכי שחין - אבריהן נופלין: וחותכו - לא משום טהרה שקודם לכן נמי טהור אלא שלא יהא מאוס ברגל באבר המדולדל: שמניח כשערה - ולא חותכו לגמרי שלא יטמא אותו החותכו שנוגע בו בשעת פרישה: ותוחבו - לאבר בסירא בקוץ המחובר לקרקע או לכותל והוא החולה נמשך ונתלש האבר מאליו: ק"ו - מפרש בגמ' אדם שמטמא מחיים שמקבל טומאה מחיים [ואפילו הכי לא מטמא אבר המדולדל ק"ו בהמה שאינה מקבלת טומאה מחיים]: גמ' המוחק את הכרישה - כותש את הקפלוט שקורין פור"ש: הסוחט מים שבשערו - כגון יוצא מבית המרחץ ומסתפג באלונטית: משקין שבתוכו - שבתוך הכרישה אינן בכי יותן דלא חשיבי מידי הואיל ובלועין הן: והיוצאין הימנו הרי הן בכי יותן - אם נפלו על הזרעים: וכרישה עצמה - לאחר שיצאו ממנו המשקין הוכשרה אף על פי שלא נגעה בהן אחר יציאתן: (מ"ט כו') ניטמייה לאדם - למוכי שחין: בניתזין בכל כוחן - שמשך עצמו בכח ונתלש בכח וליכא נגיעה בשעת פרישה אבל מי כרישה יוצאין בנחת ולאחר שיצאו ממנה חשובין הן מיד וקודם שיפלו לארץ נוגעין בה בשעת פרישה: זב או טמא מת שהיו מהלכין בדרך וירדו גשמים - על בגדיהן אף על פי שסחטן הזב בעצמו החליק כסותו כלפי מטה שיפלו המים אותן המשקין היורדין בבגד מלמעלה למטה טהורים ואין מטמאין אדם הנוגע בהן לפי שאינן חשובין הואיל ועומדין ליבלע בשפה התחתונה של בגד: יצאו מכולן הרי אלו מכשירין - אם נפלו על הזרעים וטהורין שאינן מטמאין את הזרעים אלא אם כן הזב נוגע בהן לאחר שיצאו מכולו. והא דכתיב בסיפא אלא לאחר שיצאו מגופו ל"ג לה: מתני' חייב - משום מעילה על כל תמחוי אם אכלן קודם זריקת דמים: ק"ו - מפרש בגמרא: אם הלכה - שקבלת מרבך שחייב על כל אחד מן הזבחים נקבלנה ממך: ואם לדין - שאתה למד אותה מק"ו ממעילה יש תשובה: המאכיל כאוכל - שאם נתן אוכל הקדש לחבירו חייב כאילו אכלה הוא עצמו דקיי"ל המוציא הקדש לחולין הוא מעל ולא מי שניתן לו: והמהנה כנהנה - במידי דלאו בר אכילה: צירף את המעילה לזמן מרובה - שאם נהנה היום בחצי פרוטה ומכאן עד ג' שנים חצי פרוטה מצטרפות לקרבן ולקמן בפרק ספק אכל חלב (כריתות דף יח:) מפיק לה מתמעול מעל ריבה: גמ' מאי קשיא ליה לר' שמעון - מה ראייה לשוחט בחוץ מאוכל זבח לפני זריקה: לא הודע - שהיו ה' חתיכות נותר וה' חתיכות כשרות לפניו ואין ידוע איזו אכל אם הה' של נותר אם הה' כשרות: בה' העלמות - ומזבח אחד אכל נותר חייב ה' משום נותר דהעלמות מחלקין: מה' זבחים - אכל נותר בהעלם א' חייב ה' הואיל וגופים מוחלקין. ר' יוסי ור' אליעזר סבירא להו כר' עקיבא דמתני' דר' שמעון: אבל אכל ה' חתיכות כו' - אתאן לת"ק דאיירי רישא בה' חתיכות נותר מזבח אחד והכי קאמר לגבי מעילה מודינא דתמחויין מחלקין: לפני זריקת דמים - שייכא מעילה אבל נזרק הדם דהיתה לה שעת היתר לכהנים שוב אין בו מעילה וכן מפורש במנחות בפרק התכלת (מנחות דף מז:):
שחין עושין בירושלים, הולך לו ערב פסח אצל הרופא, וחותכו עד שמניח בו כשערה, ותוחבו בסירא, ונמשך ממנו, והלה, עושה פסחו והרופא עושה פסחו, ורואה אני שהדברים קל וחומר. גמ׳ תנן התם: המוחק את הכרישה, והסוחט בשערו ובכסותו – משקין שבתוכו אינם ב״כי יותן״, והיוצאין ממנו הרי הן ב״כי יותן״. אמר שמואל: וכרישה עצמה הוכשרה, מאי טעמא? בשעת פרישה ממנו הוכשרה. והתנן: ערב פסח הולך לו אצל כו׳. ואי אמרת בשעת פרישתן הוכשר, הא איכא נמי ההוא אבר המדולדל, בשעת פרישתו מאדם – נטמייה לאדם! כדקאמר רב יוסף: בניתזין בכל כחן, הכא נמי, בניתזין בכל כחן. והיכא איתמר דרב יוסף? אהא: זב וטמא מת שהיו מהלכים וירדו עליהם גשמים, אף על פי שסוחטין זה את זה, משקין היורדין מצד העליון לצד התחתון – טהורים, שאין מחשבין אלא שיצאו מכולן. יצאו מכולן – הרי מכשירין, שאין נחשבין אלא לאחר שיצאו מגופו. אמר רב יוסף: בניתזין בכל כחן. מתני׳ ועוד (שאלו) [שאלן] רבי עקיבא: השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם (אחת) [אחד] מהו? חייב על כל אחת ואחת, או אחת על כולן? אמרו לו: לא שמענו. אמר רבי יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד מחמשה תמחויין בהעלם אחת שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר. אמר רבי שמעון: לא כך שאל(ו) רבי עקיבא, אלא באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם (אחת) [אחד] מהו? חייב אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. אמר רבי יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם (אחת) [אחד] שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר. אמר לו רבי עקיבא: אם הלכה – נקבל, אם לדין – יש תשובה. אמר לו: השב. אמר: ולא אם אמרת במעילה, שעשה בה את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה, צירף את המעילה לזמן מרובה, תאמר בנותר, שאין בו אחת מאלו. גמ׳ מאי קשיא ליה לרבי שמעון? הכי קא קשיא ליה: מה ראיה לשוחט מאוכל? מה לאוכל שכן נהנה! אלא כך (שאלו) [שאלן]: האוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם (אחת) [אחד], מהו? חייב בכל אחת ואחת, או אחת על כולן? אמרו לו: לא שמענו. אמר רבי יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד מחמשה תמחויין בהעלם (אחת) [אחד] שחייב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר – מה מזבח אחד שאין גופין מוחלקין חייב על כל אחת ואחת משום תמחויין מוחלקין, חמשה זבחים דגופין מוחלקין לא כל שכן? אמר רבי שמעון: לא כך שאל(ו), אלא באוכל (מזבח אחד) נותר מחמשה זבחים בהעלם (אחת) [אחד], מהו? חייב אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו. רבי יהושע אומר: שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין, שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר. אמר לו רבי עקיבא: אם הלכה נקבל כו׳ קיבלה רבי יהושע להא תשובה מרבי עקיבא או לא? תא שמע, דתניא: אכל חמש חתיכות נותר מזבח אחד בהעלם (אחת) [אחד] בחמשה תמחויין – אינו מביא אלא חטאת אחת, ועל לא הודע שלהן אינו מביא אלא אשם תלוי. מחמשה תמחויין בחמש[ה] העלמות – מביא חטאת על כל אחת ואחת, ועל לא הודע שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. מחמשה זבחים בהעלם (אחת) [אחד] – חייב. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אפילו אכל חמש חתיכות מחמשה זבחים בהעלם (אחת) [אחד] – אינו מביא אלא חטאת אחת, ועל ספיקן אין מביא אלא אשם תלוי אחד. כללו של דבר: כל שחלוקין בחטאות – חלוקין באשמות. אכל חמש חתיכות בחמשה תמחויין מזבח אחד לפני זריקת דמים, אפילו בהעלם (אחת) [אחד] – חייב על כל אחת ואחת משום מעילה.
כריתות טו: