הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ח.מסכת כריתות8a
גמ' שבקיה - ר' אושעיא לבר קפרא: בעא מיניה - רבי אושעיא לבר קפרא: בליל ח' - לזיבה ראשונה ולמחר היה ראוי לקרבן: מה ב"ה כו' - מי מייתי ב' קרבנות אי לא: בבלי - רבי חייא עלה מבבל כדאמרי' התם (סוכה דף כ.) בתחלה נשתכחה תורה מישראל עלה הלל הבבלי ויסדה וחזרה ונשתכחה עלו בני הגולה ויסדוה ומאן נינהו יהודה וחזקיה בני רבי חייא: עייא - ר' חייא ובלשון גנאי קאמר ליה: (הדר בעא מיניה ר' אושעיא מבר קפרא): נחזור על הראשונות - כמו אמר מר. לעיל הרי הוא אומר כו' ומיבעיא לר' אושעיא טעמייהו דב"ה משום או לבת או משום דסברי לילה אינו מחוסר זמן: והא דתניא אינו מביא קרבן [קסבר] לילה מחוסר זמן - וטעמייהו דב"ה משום או לבת: זב בעל שתי ראיות - שזיבה ראשונה בת שתי ראיות היתה: בת ג' - הלכך כיון דלא יצאת שעה הראויה לקרבן כולה חדא זיבה אריכתא היא: ליתנייה - בפ' שני (לקמן כריתות דף ט.) גבי ה' מביאין קרבן אחד כו' כי היכי דקתני נזיר שנטמא טומאות הרבה: לא פסיקא ליה - כיון דזמנין דאראיות דלילה נמי מיחייב כגון ראה אחת בליל ח' ושתים ביום המחרת: שכבת זרע בעלמא הוא - דאין לה אלא טומאת ערב בעלמא כדתניא זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע זב בראיה ראשונה הקישו לבעל קרי במס' נדה (דף לה.) ואמרו נמי במגילה (דף ח.) שתים לטומאה וג' אף לקרבן אבל חדא ראייה אין לה אלא טומאת ערב: ומי א"ר יוחנן כו' - דקאמר ב' בלילה ואחת ביום כו': נטמא - נזיר ביום ח' שראוי לקרבן מביא ב' קרבנות: בליל - ח' אינו מביא דלענין קרבן טומאה אריכתא היא דלילה מחוסר זמן: מתני' ספק זיבה כגון [טועה] שראתה ג' ימים ואינה יודעת אם בימי נדותה אם בימי זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל: ספק לידה כגון שהפילה ואין ידוע מה: האשה שיש עליה ה' ספקות של לידה או ה' של ספק זיבה מביאה קרבן אחד - חטאת העוף הבאה על הספק: ואוכלת בזבחים - שהרי הקרבן הזה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאת האשה כמה טומאות טבילה אחת עולה לכולן אף קרבן זה כן: ואין השאר עליה חובה - לא הצריכוה חכמים להביאן שאף האחת בקושי התירו להקריבה ספק מליקת חולין למזבח שאם לא כן אין לה תקנה ליטהר בקדשים: ה' לידות ודאות או ה' זיבות ודאות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים - כמו שפירשתי: והשאר עליה חובה - כדאמרינן לקמן בפ' שני (כריתות ד' ט:) יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם ת"ל זאת: קינין - שני קינין ד' תורין: בדינרי זהב - בשני זהובין קן לדינר זהב: המעון הזה - שבועה: נכנס לב"ד ללמוד כו' - אע"פ שהיקל על דברי תורה עת לעשות לה' הוא שאלמלי לא ימצאו יחדלו מלהביא אפילו אחד ויאכלו בקדשים בטומאת הגוף: קינין ברבעתים - ב' קינין בשני רביעי דינר כסף. ל"א רבעתים לשון חצי הוא: גמ' ה"ג בתוספתא ה' לידות ודאי וה' לידות ספק כו' ר' יוחנן בן נורי אומר על הודאי - חיישינן לפשיעה דאי אמרת תביא על אחת מהן שמא יש אשה שתלד לידה אחת ודאית ואינה רוצה להביא קרבן שתאמר והלא אשתקד היו עלי ה' לידות ודאות ולא הבאתי קרבן על ד' מהן ועכשיו אני מביאה ור"ע סבר כיון דלא אכלה אשתקד בלא שום קרבן לא פשעה: תאמר על האחרונה - אני מביאה ותפטר על השאר. ר"ע אומר תאמר על אחת מהן ואינה צריכה לומר על האחרונה ותפטר על השאר: ועל הודאי תאמר על האחרונה ותפטר - עכשיו מחיוב שאר קרבנות ואוכלת בזבחים היום ולמחר תקריב שאר קרבנות: אם יש ודאי ביניהן - ממין הספק דאמר על הודאי כדי שתיעשה ודאי ותהא נאכלת ותפטר לגמרי כדפרישית במתני' דבקושי התירו להקריב ספק: על אחת מהן - ואפילו על הראשונה: בין ודאי כו' - אינה צריכה לומר על האחרונה אני מביאה: בדר"ע ל"ג ותפטר: ועד דמייתי כולהון - לא מכפרת אם הביא חטאת ראשונה עדיין חטאים האחרים עומדין אף כאן אם הביאה על הראשונות עדיין טומאה האחרונה במקומה ולא טהרה לאכול בקדשים לפיכך תאמר על האחרונה וטהרה והראשונות תביא לאחר זמן: מאן דמחייב ה' טבילות - אפי' אמר על הראשונה אני טובל טהר מכל טומאה:
גמ׳אמרו להן בית הלל לבית שמאי: הרי הוא אומר: ״לבת״ לרבות אור שמונים ואחד. רבי הושעיא הוה שכיח קמיה דבר קפרא, שבקיה ואתא קמיה דרבי חייא. יומא חד פגע ביה, בעא מיניה: זב שראה שלש ראיות בליל שמיני, מה בית הלל אומרים בדבר זה? טעמייהו דבית הלל במפלת בלילה משום דכתיב: ״לבת״, אבל זב שראה שלש ראיות בליל שמיני – פטרי, דלא מייתרי קראי, או דלמא לא שנא? אמר ליה בר קפרא: מה בבלי אומר בדבר זה? אישתיק רבי הושעיא, לא אמר כלום. אמר ליה בר קפרא: צריכין לדברי עייא? נחזור על הראשונות: הרי הוא אומר: ״לבת״ – לרבות אור שמונים ואחד. נימא כתנאי: זב שראה שלש ראיות בליל שמיני, תני חדא: מביא, ותניא אידך: אינו מביא. מאי לאו תנאי היא, דהא דתניא מביא, קסבר: לילה אין מחוסר זמן, והדתני אין מביא, קסבר: לילה מחוסר זמן? אמר רב הונא בר אחא אמר רבי אלעזר: הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן. והא דתניא מביא – בזב בעל שתי ראיות, והדתניא אין מביא – בזב בעל שלש ראיות. זב בעל שתי ראיות, מאי למימרא? הא קא משמע לן: דוקא ראה בליל שמיני, אבל ביממא דשביעי, לא. קסבר: כל ראייה שסותרת – אין מביאה לידי קרבן. אמר רבא: אמאי אוקימתא להא דתניא אין מביא – בזב בעל שלש ראיות, ליתנייה גבי, חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה! – לא פסיקא, דאמר רבי יוחנן: ראה אחת בלילה ושתים ביום – מביא, שתים בלילה ואחת ביום – אין מביא. אמר רב יוסף: תדע דאחת בלילה ושתים ביום מביא, דהא ראייה ראשונה שכבת זרע בעלמא, ואילו חזי תרתין אחרנייתא מצטרפי להו. אמר רב ששת בריה דרב אידי: מידי איריא? ראייה ראשונה של זב – חזייה בזמן חיובא. אחת בלילה, כיון דלאו בזמן חיובא חזייה, אי לאו דאשמעינן רבי יוחנן דמצטרפא, הוה אמינא לא תצטרף. ומי אמר רבי יוחנן: לילה מחוסר זמן? והאמר חזקיה: נטמא ביום – מביא, בלילה – אין מביא. ורבי יוחנן אמר: אפילו בלילה – מביא! כי קאמר רבי יוחנן: ״שתים בלילה ואחת ביום – אין מביא״, לדברי האומר מחוסר זמן. לדברי האומר? פשיטא! ראה אחת בלילה ושתים ביום איצטריכא ליה. מהו דתימא: כיון דלאו בזמן חיובא קחזי ליה – לא תצטרף, קא משמע לן. מתני׳ האשה שיש עליה ספק חמש לידות וספק חמש זיבות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה. חמש זיבות ודאות וחמש לידות ודאות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים והשאר עליה חובה. מעשה שעמדו קינין בירושלים בדינר זהב, אמר רבן שמעון בן גמליאל: המעון הזה, לא אלין הלילה עד שיהיה בדינרין (בסוף) [כסף!] נכנס לבית דין ולמד: ״האשה שיש עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה״ ועמדו קינין ביום ההוא ברבעתים. גמ׳ תנו רבנן: חמש לידות ודאי חמש זיבות ספק או חמש לידות ודאי וחמש לידות ספק – מביאה שתי קינין, אחת על הודאי ואחת על הספק, של ודאי נאכלת והשאר עליה חובה, של ספק אין נאכלת ואין השאר עליה חובה. רבי יוחנן בן נורי אומר: על ודאי תאמר: ״על האחרונה״ ותפטר. של ספק, אם יש ודאי ביניהן, תאמר: ״על הודאי״ ותפטר, ואם לאו, תאמר: ״על אחד מהן״ ותפטר. רבי עקיבא אומר: בין על הודאי בין על הספק, תאמר: ״על אחת מהן״ ותפטר. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב פפא, אימא לך משמיה דרבא: הני תנאי במאי פליגי, דרבי יוחנן בן נורי מדמי להון לחטאת, דמאן דחייב חמש חטאות עד דמייתי כולהון וסוף מכפר ליה, הכא נמי לא שנא. ורבי עקיבא מדמי להון לטבילות, דמאן דמחייב חמש טבילות, כיון דטביל חדא זימנא איטהר, הכא נמי לא שנא. אמר ליה רב פפא: אי סלקא דעתך רבי יוחנן בן נורי לחטאת מדמי להון, אמאי של ספק תאמר: ״על אחת מהן״, ותפטר? אילו מאן דמחייב
כריתות ח.