הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ג.מסכת כריתות3a
שאין עונשין מן הדין - דלא אמרינן מה אחותו מן האב גרידא או מן האם גרידתא ענש עליה מן האב ומן האם לא כ"ש: אי בעית אימא - לר"י אין עונשין מן הדין ועונש באחותו מן האב ומן האם לר' יצחק נפקא ליה דיליף עונש מאזהרה כשם שהזהיר עליה כשאר עריות כך ענש עליה ואזהרה דידה מפרש במסכת מכות (דף יד.) דאמר קרא ערות בת אביך או בת אמך אין לי אלא בת אביך שלא בת אמך ובת אמך שלא בת אביך בת אביך ואמך מנין ת"ל אחותך היא לא תגלה ערותה וכשם שהזהיר עליה כך ענש עליה: א"ר אלעזר חלוק חטאות - שאם עשאן שניהם בהעלם אחת חייב שתים: כרת באחותו - דפרט בה קרא למאי אתא: הגה"ה כיון דלאוין מחלקין לא מיבעי ליה לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו שהרי יש בה ג' לאוין: ה"ג לר' יצחק כדאית ליה לרבנן מיבעי להו לאחותו בת אביו ואמו לומר שאין עונשין מן הדין - וכוליה קרא משום אחותו דסיפא אתא ובשביל חדוש אחד דרך לשנות פרשה שנאמרה: לרבי יצחק מיבעי ליה כו' עד סיפא ל"ג לה ופירוש משובש הוא מתלמידים טועין עד כאן הגה"ה: וחייבין עליהן בפני עצמה - על כל אחד כי עביד להו בהעלם אחת: תנא מאי קחשיב - מכדי אמרן לעיל מניינא להכי אתא שאם עשאן כולן כו' היכי משכחת לה לשלשים וארבע חטאות בחד: גברא - הוא דרבע לבהמה: איתתא - כגון שנבעלה לבנה ולבן בעלה ולחמיה ולחתנה ולבהמה וכן כולם: הבא על הזכור ועל הבהמה - דאין כאן צד אשה. פסח ומילה לא מצי למיפרך דלאו משום חטאות נקט להו דהא לאו בני קרבן נינהו דאין קרבן אלא על לאו כדמפרש לקמן: ור' ישמעאל היא - בפרק ד' מיתות: והא מדקתני - בכלל כריתות מגדף לאשמועינן דמביא קרבן ומוקמי לה לקמן כר״ע דאמר בסוף פירקין (כריתות דף ז.) מגדף מביא קרבן רישא נמי ר״ע: דאמר רבי אבהו - בפרק ד' מיתות (סנהדרין נד:) לא יהיה קדש אזהרה לנשכב ועונש מגזירה שוה דכתיב וגם קדש היה בארץ. ואי קשיא גבי עריות היכן מצינו אזהרה לאשה כמו לזכר דאשכחן בכולהו לאו פריק הכי שאני התם כיון דאיהי נמי מיתהנייא משכיבה קרינא בה הנפשות העושות אבל משכב זכר דלא מתהני בעי אזהרה. ובגברי כתיב דאין זכור לבהמה ולא מיקרי קדישות: ר"א אמר - בגברי חשיב ודקא קשיא לך דאשה נרבעת תנא ל"ג חטאות חשיב בחד גברא בהעלם אחד ותנא אשה נרבעת ופסח ומילה לסיומינהו לכריתות: והנפש אשר תעשה ביד רמה - בעבודת כוכבים הכתוב מדבר: מה עבודת כוכבים שב ואל תעשה - וחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת כדכתיב לעיל מיניה עז בת שנתה לחטאת: אף כל שב ואל תעשה - שזדונו כרת ושגגתו חטאת: מ' חסר אחת הן - ליתני ע"ה כריתות: תנא שגגת שבת - דסבור שהיום חול: וזדון מלאכות - שיודע שמלאכות הללו אסורות בשבת דא"נ עביד לכולהו אבות מלאכות אינו חייב אלא אחת דליכא אלא חדא שגגה ומתניתין בתר חיוב חטאת נקטינהו לכריתות: הנה שהיא אחת - דכתיב ועשה מאחת מהנה וה"ל למיכתב אחת מהנה מאי מאחת משמע פעמים שחייב מעבירה אחת הנה כלומר כמה חטאות ומהנה מעבירות הרבה חטאת אחת: שגגת שבת וזדון מלאכות - ועשה מלאכות הרבה אינו חייב אלא אחת: זדון שבת - דיודע שהיום שבת: ושגגת מלאכות - דאינו יודע שמלאכות הללו אסורות אבל יודע מצות שבת בדבר אחד כגון דידע שאסור לצאת חוץ לתחום: אחת שהיא הנה - על מצוה אחת כגון שבת חייב כמה חטאות: שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא ליה - למיתני לאשמעינן חדוש דאע"ג דהזיד במלאכות לא מפטר מחד חטאת: לישנא אחרינא שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא ליה דמילתא פסיקא ליה דמכי שגג אשבת לא מיפטר מיהא מחד חיובא חטאת דא"נ שגג אף במלאכות מחייב חדא אבל שגגת מלאכות דליחייב בכל חדא וחדא לא פסיקא ליה דזימנין דמיפטר מהך חיובא כגון שגג אף בשבת דהעלם זה וזה בידו ואמרינן במסכת שבת (דף ע:) דלא מחייב אלא חדא והכי מסתברא דבשגגת שבת קמיירי מדחשיב גבי עבודת כוכבים במתני' חדא ותו לא מכלל דבשגגת עבודת כוכבים וזדון עבודות קמיירי דאי בשגגת עבודה איכא ד' חטאות בד' עבודות זיבח וקיטור וניסך והשתחוה: הרי לבו לשמים - דאי נמי בבית עבודת כוכבים השתחוה לשמים לאו איסורא עבד וליכא חטאת: ה"ג אי דלא קבליה עליה באלוה לאו כלום הוא - דכיון דלא נעשה לשם עבודת כוכבים השתחואה דידיה לאו כלום היא: אלא - השתחוה לעבודת כוכבים מאהבת אדם ומיראת אדם דסבר מותר לעבוד עבודת כוכבים מאהבה ומיראה וזדון מלאכות קרי משמתכוין לעבוד:
שהיא בת אביו ובת אמו, לומר שאין עונשין מן הדין. ורבי יצחק, סבר: עונשין מן הדין. ואיבעית אימא: יליף עונש מאזהרה. אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: כל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחד – חלק חטאת ביניהן. ומאי היא? מפטם וסך, דכתיב: ״על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו וגו׳״, כרת אחד, דכתיב: ״אשר ירקח כמהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו״. וכי מאחר דלאוין מוחלקים, כרת דאחותו דכתב רחמנא למה לי? לרבי יצחק – כדאית ליה, לרבנן מיבעיא להו: לומר, שאין עונשין מן הדין! לרבי יצחק, מפיק ליה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו. ורבנן? דנפקא להון מן ״אחתו״ דרישא. ורבי יצחק? סבר ״אחותו״ דרישא אורחיה דקרא היא, ומפיק לחלק מ״אחתו״ דסיפיה דקרא, לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ושהיא אחות אמו. אמר רב נחמן בר יצחק, אף אנן נמי תנינא: המפטם את השמן, המפטם את הקטרת, והסך בשמן המשחה. למה לי דתניא המפטם את הקטרת במיצעא? לאו הא קא משמע לן: מה קטרת לאו בפני עצמו וחייבים עליה כרת בפני עצמו – אף מפטם שמן וסך נמי, כיון דלאו בפני עצמו – חייבים עליו בפני עצמה? וכי תימא דקא בעי למיתנא פיטומין בהדי הדדי – ניתנהו איפוך: המפטם את הקטרת, והמפטם את השמן, והסך שמן המשחה, אמאי פלגיה לשמן? לאו הא קמשמע לן, דיש חילוק חטאות ביניהן? שמע מינה. הבא על הזכור. תנא במאי קא חשיב? אי בגברי – דל האשה הנרבעת, ובצרא לה חדא! אי בנשי קחשיב – דל מינהון הבא על הזכור ועל הבהמה, ובצרי להו תרתי! אמר רבי יוחנן: לעולם תנא גברי קחשיב, ותני הכי: הבא על הזכור והביא זכור עליו, ורבי ישמעאל היא, דאמר: חייב שתים. והא מדקתני מגדף בסיפיה, ומוקמינן לה כרבי עקיבא, רישא נמי רבי עקיבא! וכי תימא: רבי עקיבא היא, וברישא סבר לה כרבי ישמעאל, והאמר רבי אבהו: הבא על הזכור והביא זכור עליו, לרבי ישמעאל דמפיק ליה מתרתי קראי, מ״ואת זכר לא תשכב״, ומ״ולא יהיה קדש מבני ישראל״ – חייב שתים, לרבי עקיבא אינו חייב אלא אחת, דמחד קרא נפיק ליה: ״את זכר לא תשכב״, קרי ביה: לא תשכיב! אלא: רישא רבי ישמעאל, ובמגדף סבר לה כרבי עקיבא. אי הכי, ניתני נמי: הבא על הבהמה, והביא בהמה עליו! הא אמר אביי: הבא על הבהמה והביא בהמה עליו, אף לרבי ישמעאל אינו חייב אלא אחת, דכי כתיב קרא – בגברי כתיב. רבי אלעזר משמיה דרב אמר: תנא תני שלשים ושלש חטאות, ותני שלש כריתות, לסיומינהו בכריתות. דקתני סיפא: פסח ומילה במצות עשה – פסח ומילה אמאי קתני להו? ואיתימא לאיתויי קרבן עליהון, מי מייתי? והתניא: הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה, דכתיב: ״תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה. והנפש אשר תעשה ביד רמה״ – מה עבודה זרה שב ואל תעשה, אף כל שב ואל תעשה! אלא לאו שמע מינה: תנא שלשים ושלש חטאות מאן דעבדי בשוגג, והדר תנא שלש כריתות לסיומינהו לכריתות, שמע מינה. המחלל את השבת. אמרי: שבת ארבעים חסר אחת הוויין! אמר רבי יוחנן: תנא שגגת שבת וזדון מלאכות, דלא מחייב אלא חדא. דתניא: ״הנה״ שהיא ״אחת״ – שגגת שבת וזדון מלאכות. וניתני זדון שבת ושגגת מלאכות, דמחייב ארבעים חסר אחת! דתניא: ״ועשה מאחת מהנה״ – פעמים שחייב אחת על כולן, ופעמים שחייב על כל אחת ואחת. דתניא: ״אחת״ שהיא ״הנה״ – זדון שבת ושגגת מלאכות! תנא שגגת שבת וזדון מלאכות עדיפא ליה, דמחטאת מיהא לא מיפטר. וכן אתה מוצא גבי עבודה זרה, דקתני: שגגת עבודה זרה וזדון עבודות. שגגת עבודה זרה היכי דמי? אילימא דעמד בבית עבודה זרה וסבר בית הכנסת היא והשתחוה – הרי לבו לשמים! ואלא דחזא אנדרטא וסגיד לה? אי דקבליה עליה באלוה – בר סקילה הוא! ואי דלא קבליה באלוה – לאו מידי הוא! אלא, מאהבה ומיראה. הניחא לאביי דאמר חייב, אלא לרבא דאמר פטור, מאי איכא למימר?
כריתות ג.