הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צט:מסכת עירובין99b
וכן בגת - והאי גת מאי היא אי רה"י וקאמר דלא יעמוד ברה"ר ויושיט צוארו בגת ויטול כלי וישתה הא תנא ליה רישא אלא לאו בגת כרמלית כגון שאינה גבוהה י': שותין על הגת - עומד על הגת ושותה דכל זמן שלא הוציאו לחוץ לאו שתיית קבע היא ופטור מן המעשר בין שמזגו בחמין בין שמזגו בצונן: מחייב - במזיגה שמוזגו במים משויא ליה קבע: על החמין חייב - דאין ראוי לחזור המותר שמקלקל היין הלכך כי מזג ליה בחמין אדעתא למשתייה כוליה מזג ליה ומשוייא ליה מזיגת קבע אבל מזיגת צונן לא משויי' ליה קבע דילמא שתי פורתא ומהדר הלכך כל כמה דשתי הוי עראי ומתני' דקתני וכן בגת ר"מ היא וקתני לא יעמוד ע"ג קרקע וישתה בגת בלא הפרשת מעשר אא"כ הכניס ראשו ורובו לגת: מתני' קולט אדם מן המזחילה - למטה מי' טפחים גגין שלהן חלקים היו וטחים בטיט ומרזבין קטנים הרבה היו לגג להוציא המים ונותנין למטה מהם דף כנגד אורך הכותל בשיפוע וכל המרזבין שופכין עליו והוא מביא כל המים למקום אחד שלא יזיקו את הכותל ועומד אדם ברה"ר וקולט בכלי למטה מי' טפחים מן המים היורדין מן המזחילה וקולט דוקא כדמפרש בגמ' אבל לא יצרף פיו או כלי למזחילה שהוא בפחות משלשה סמוך לגג ואף על פי שהוא למטה מי' מ"ט דהואיל ומוטלת לאורך הכותל ובתוך ג' לגג דמיא לגג והוי כמוציא מן הגג שהוא רה"י לרה"ר: ומן הצינור מ"מ - כלומר בין קולט בין מצרף משום דצינור לעולם ארוך ויוצא לרה"ר וליכא למימר לבוד וכיון דלמטה מעשרה הוא ליכא איסורא ובגמרא מוקים לה כשאין בפיו ארבעה ולא גזרינן אטו היכא דאית ביה ארבעה דאי נמי אית ביה ד' כרמלית הוא דלא גבוה עשרה ומש"ה נקט מתני' גבי מזחילה למטה מי' משום דבעי' למתני ומן הצינור מ"מ ואי למעלה מי' לא משתרי צירוף הצינור גזירה אטו צינור שבפיו ארבע' דקא מפיק מרה"י לרה"ר אבל קליטה אפי' למעלה מי' נמי משתרי דאוירא הוא מקום פטור: גמ' מצרף - פיו או חבית למזחילה והוי כשואב ממנה: תניא נמי הכי - דפחות מג' סמוך לגג כגג דמי והמצרף משם כמצרף בגג: עומד אדם ברה"י - כגון בגג: וקולט - מן האויר מים שיורדים מגגו של חבירו אבל לא יצרף. ובמתניתין נמי שמעתי דהכי גרסינן מן הצינור ומ"מ ולא גרסינן מכל מקום בלא וי"ו למשרי צירוף אלא ומ"מ כלומר מ"מ המקלח קולט ומצאתי בתוספתא דצירוף מותר בצינור למטה מי' ועוד הא דקאמר תנא אם יש בצינור ארבעה אסור אהיכא קאי אקליטה מאי מרשות לרשות איכא ואי אצירוף מתני' נמי אסר אפי' כשאין בו ארבעה ואני שמעתי דאתירוצא דמתני' נמי קאי דאוקימנא בפחות מג' לגג הא לאו הכי מצרפין ואין דרך לשון הש"ס כן לומר תנא אתירוץ אמוראים שלא הוזכר במשנה אלא ה"ג ומן הצינור מ"מ וכו' מתני' היא ואלמטה מעשרה קאי ולא סיפא דברייתא היא: תנא אם יש בצינור ארבעה - ברוחב: אסור - לצרף ואע"ג דלמטה מי' הואי ולבוד נמי ליכא אפ"ה כרמלית מיהא הוי ומפיק מכרמלית לרשות הרבים: גמ' אי נימא בסמוכה - שהבור סמוכה לכותל בתוך ארבעה טפחים: למה לי חוליא עשרה - בור גופיה רה"י ועומקה עשרה והרי אין רשות הרבים מפסקת בינתים: וטעמא דאיכא חוליא עשרה - דלא מטי דלי לרה"ר: הא קמ"ל כו' - ומתניתין לאו כדס"ד דתיהוי חוליא עשרה לבד מבור אלא ה"ק בור ברה"ר וחולייתו סביביו וסך הכל גבוה י' מקרקעית הבור רה"י וממלאין ממנה לחלון: שופכין לתוכה - דאשפה רה"י היא: ולא חיישינן שמא תנטל אשפה - ותעמוד על פחות מי' ואתי למשרי ביה נמי כמעיקרא: במבוי - ראשו אחד פתוח לרה"ר וראשו אחד סתום ושני צדדיו אחד ים וגידודיו גבוהים י' ואחד אשפה ובתים וחצירות פתוחין לו בדופן אמצעי: שירטון - לימו"ן בלע"ז שמעלה טיט לשפתיו ומתיבש ונעשה קרקע עולם: דרבים - מתני' באשפה דרבים: מתני' המיסך - שנופו נוטה למטה מכל צדדיו סביב: מטלטלין תחתיו - דאמרי' לבוד והרי יש כאן מחיצה עשרה: שרשיו גבוהים - שאין הענפים נמוכין אלא בראשן הולכין ומגביהין לצד חיבורן: לא ישב עליהן - דכיון דגבוהין שלשה כאילן חשיבי ואין משתמשין באילן: גמ' אלא בבית סאתים - אם היה היקיפו יותר על בית סאתים אין מטלטלין בו אלא בארבע ואפילו נטעו מתחילה לכך דהוי מוקף לדירה:
בגת. ורבא אמר: לענין מעשר. וכן אמר רב ששת: ״וכן בגת״ — לענין מעשר. דתנן: שותין על הגת, בין בחמין ובין בצונן, ופטור — דברי רבי מאיר. רבי אליעזר בר צדוק מחייב. וחכמים אומרים: על החמין חייב, ועל הצונן פטור. מפני שמחזיר את המותר. מתני׳ קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים, ומן הצינור מכל מקום שותה. גמ׳ קולט — אין, אבל מצרף — לא. מאי טעמא? אמר רב נחמן: הכא במזחילה פחות משלשה סמוך לגג עסקינן, דכל פחות משלשה סמוך לגג, כגג דמי. תניא נמי הכי: עומד אדם ברשות היחיד ומגביה ידו למעלה מעשרה טפחים לפחות משלשה סמוך לגג, וקולט, ובלבד שלא יצרף. תניא אידך: לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויגביה ידו למעלה מעשרה טפחים לפחות משלשה סמוך לגג ויצרף, אבל קולט הוא ושותה. מן הצינור מכל מקום שותה. תנא: אם יש בצינור ארבעה על ארבעה — אסור, מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות. מתני׳ בור ברשות הרבים וחולייתו גבוה עשרה טפחים, חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת. אשפה ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, חלון שעל גביו שופכין לתוכה מים בשבת. גמ׳ במאי עסקינן? אילימא בסמוכה, למה לי חוליא עשרה? אמר רב הונא: הכא במאי עסקינן? במופלגת מן הכותל ארבעה. וטעמא דאיכא חוליא עשרה, הא ליכא חוליא עשרה — קא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים. ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא בסמוכה — הא קא משמע לן דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה. אשפה ברשות הרבים וכו׳. ולא חיישינן שמא תנטל אשפה? והא רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מעשה במבוי אחד שצידו אחד כלה לים וצידו אחד כלה לאשפה, ובא מעשה לפני רבי, ולא אמר בו לא איסור ולא היתר. היתר לא אמר בו — דחיישינן שמא תנטל אשפה, ויעלה הים שירטון. איסור לא אמר בו — דהא קיימין מחיצות. לא קשיא: הא — דיחיד, הא — דרבים. מתני׳ אילן שהיה מיסך על הארץ, אם אין גופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים — מטלטלים תחתיו. שרשיו גבוהים מן הארץ שלשה טפחים — לא ישב עליהן. גמ׳ אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אין מטלטלין בו יתר מבית סאתים, מאי טעמא?
עירובין צט: