הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יא:מסכת עירובין11b
הכא ביתר מעשר - והשתא לא צריכי לשנויי לריש לקיש הא דידיה הא דרביה: כי פליגי בשיש ברגליה שלשה וגבוהה עשרה - והא דאמרינן בפרק קמא דשבת (ד' ז:) זרק למעלה מי' והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר' מאיר ורבנן דפליגי בחוקקין להשלים אומר ר"י דמיירי בחורין שדרכן לעשות בשעת בנין שמפולשין לרשות הרבים ולצד רשות היחיד רחבין ארבעה על ארבעה דבענין אחר לא הוה אמרינן לרבי מאיר חוקקין כדמשמע הכא:
פיאה - קליעת הזמורה המתוחה מקונדס לחבירו ודוגמתו פיאה נכרית במסכת שבת (ד' סד:): הא דרביה - הך בתרייתא משום ר' יהודה בר' חנינא אמרה וליה לא סבירא ליה: אי אמרת בשלמא - קמייתא על גבן משום הכי שרי לענין כלאים וביותר מעשר דאי בעשר לא מצי למימר אבל לא לשבת ועל כרחיך כרב סבירא ליה שפיר: ומנא תימרא דשני לן - בכלאים בין עשר ליותר מעשר מן הצד: אע"פ שבקי - רבי יהושע בהלכות כלאים שאל ממנו דבר זה: קנים הדוקרנין - משופין כדקר יתד הנעוץ בקרקע: כדי להעמיד בה דלת - כל שהוא ואפילו יכול להעמיד בה דלת של קשין דיה קשין של שבלים: אבקתא - חור שציר הדלת סובב בו ואע"פ שאינה צריכה דלת מיהו חזיא לדלת בעינן: צריכין ליגע - קנה שעל גבן לקנים שבצדדין או אפילו תלויה למעלה מהן באויר: עובדא בי ריש גלותא - שהקיף להתיר רחבה לטלטל בה ועשה בהן פתחים הרבה יותר מעשר ועשה להן פיאה ולא נגעו לקנים של מטה: כיפה - שער העשוי ככיפה: וחכמים פוטרים - מפני שלמעלה בעיגול הוא מצר ואינו רחב ארבעה ואין פתח פחותה מד' רוחב: ושוין שאם יש ברגליה עשרה - גובה קודם שיתחיל לעגל: חייבת - דהא יש בה עשרה גובה ברוחב ארבעה ואפילו כל העיגול סתום נשאר שם שיעור פתח כשר אלמא אין צריכין ליגע דהא הכשירה דפתח ברגליה היא והעיגול מפסיק בין תקרה העליונה למזוזות וקתני חייבת אביי לפרושי פלוגתייהו אתא לישנא אחרינא ואמר אביי גרסינן ומפירוש דאביי ילפינן דאין צריכין ליגע: הכל מודים גבוהה עשרה ואין ברגליה שלשה דלא כלום - דכל בציר משלשה גובה ארעא סמיכתא היא ואין שם מפתח זה כלום שיהא רוחב ארבעה: אי נמי יש ברגליה גובה שלשה - וסתם רגליה רוחב ד' ואין גובהה עשרה ולא כלום דכל פחות מעשרה לא כלום ולאו פתח הוא: כי פליגי דיש ברגליה שלשה - דנפיק מתורת ארעא סמיכתא בהכשר פתח ארבעה רוחב וגובהה עשרה עם העיגול ואינה רחבה ארבעה מעוגל ולמעלה: ויש בה לחוק - ולסתור העיגול ולהרחיבו לארבעה בלא נפילת ראש העיגול העליון שהבנין ארוך לכאן ולכאן ואין הבנין כלה מכאן ומכאן למדת השער: חוקקין להשלים - הואיל ובגובה שלשה יש הכשר רוחב פתח רואין שבעה העליונים כאילו הן חקוקין מבפנים ונרחבים למדת הרגלים: מתני' על מבוי שהוא פחות מארבע אמות - רוחב פתחו: גמ' כמאן דלא כחנניה כו' - דקא סלקא דעתיה דהכי קאמר הכשר מבוי מפולש ב"ש אומרים כו': ד' מחיצות דאורייתא - הלכה למשה מסיני היא במחיצות דבציר מד' מחיצות לא הוי רשות היחיד משום הכי בעי לחי וקורה דתיהוי מחיצה מעלייתא: לזרוק - מרה"ר לתוכו משלש הוא דמיחייב דשלש מחיצות דאורייתא לשוויה רה"י אבל לטלטל בתוכו גזור רבנן עד דאיכא ארבע:
מותרת לענין כלאים, אבל לא לשבת. ורבי יוחנן אמר: כמחיצות לשבת דלא, כך מחיצות לכלאים דלא. בשלמא דריש לקיש אדריש לקיש לא קשיא: הא — דידיה, הא — דרביה. אלא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן קשיא! אי אמרת בשלמא: התם — על גבן, הכא — מן הצד, שפיר. אלא אי אמרת: אידי ואידי מן הצד, מאי איכא למימר? לעולם, אידי ואידי מן הצד: התם — בעשר, הכא — ביותר מעשר. ומנא תימרא דשני לן בין עשר ליותר מעשר — דאמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: לא כך היה המעשה, שהלך רבי יהושע אצל רבי יוחנן בן נורי ללמוד תורה, אף על פי שבקי בהלכות כלאים, ומצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה מאילן לאילן. ואמר לו: רבי, אי גפנים כאן מהו לזרוע כאן? אמר לו: בעשר מותר, ביותר מעשר אסור. במאי עסקינן? אילימא על גבן יותר מעשר אסור — והתניא: היו שם קנין הדוקרנין ועשה להן פיאה מלמעלה, אפילו ביותר מעשר מותר! אלא לאו מן הצד, וקאמר ליה בעשר מותר, יותר מעשר אסור. שמע מינה. גופא, אמר רב חסדא: צורת הפתח שעשאה מן הצד — לא עשה ולא כלום. ואמר רב חסדא: צורת הפתח שאמרו, צריכה שתהא בריאה כדי להעמיד בה דלת, ואפילו דלת של קשין. אמר ריש לקיש משום רבי ינאי: צורת הפתח צריכה היכר ציר. מאי היכר ציר? אמר רב אויא: אבקתא. אשכחינהו רב אחא בריה דרב אויא לתלמידי דרב אשי, אמר להו: אמר מר מידי בצורת הפתח? אמרו ליה: לא אמר ולא כלום. תנא: צורת הפתח שאמרו, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. צריכין ליגע, או אין צריכין ליגע? רב נחמן אמר: אין צריכין ליגע. ורב ששת אמר: צריכין ליגע. אזל רב נחמן ועבד עובדא בי ריש גלותא כשמעתיה. אמר ליה רב ששת לשמעיה רב גדא: זיל, שלוף שדינהו. אזל, שלף, שדינהו. אשכחוהו דבי ריש גלותא, חבשוהו. אזל רב ששת, קם אבבא, אמר ליה: גדא, פוק תא! נפק ואתא. אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל, אמר ליה: תני מר מידי בצורת הפתח? אמר ליה: אין, תנינא: כיפה, רבי מאיר מחייב במזוזה, וחכמים פוטרין. ושוין שאם יש ברגליה עשרה שהיא חייבת. אמר אביי: הכל מודים אם גבוהה עשרה ואין ברגליה שלשה, אי נמי: יש ברגליה שלשה, ואין גבוהה עשרה — ולא כלום. כי פליגי ביש ברגליה שלשה וגבוהה עשרה, ואין רחבה ארבעה, ויש בה לחוק להשלימה לארבעה. רבי מאיר סבר: חוקקין להשלים, ורבנן סברי: אין חוקקין להשלים. אמר ליה: אי משכחת להו — לא תימא להו לבי ריש גלותא ולא מידי מהא מתניתא דכיפה. מתני׳ הכשר מבוי, בית שמאי אומרים: לחי וקורה, ובית הלל אומרים: או לחי או קורה. רבי אליעזר אומר: לחיין. משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות, שהוא ניתר או בלחי או בקורה. על מה נחלקו — על רחב מארבע אמות ועד עשר, שבית שמאי אומרים: לחי וקורה, ובית הלל אומרים: או לחי או קורה. אמר רבי עקיבא: על זה ועל זה נחלקו. גמ׳ כמאן? דלא כחנניה ולא כתנא קמא. אמר רב יהודה, הכי קאמר: הכשר מבוי סתום כיצד? בית שמאי אומרים: לחי וקורה, ובית הלל אומרים: או לחי או קורה. בית שמאי אומרים: לחי וקורה, למימרא דקא סברי בית שמאי: ארבע מחיצות דאורייתא. לא, לזרוק — משלש הוא דמיחייב, לטלטל — עד דאיכא ארבע. בית הלל אומרים או לחי או קורה. לימא קא סברי בית הלל שלש מחיצות דאורייתא? לא, לזרוק — משתים הוא דמיחייב, לטלטל — עד דאיכא שלש. רבי אליעזר אומר לחיין. איבעיא להו: רבי אליעזר לחיין וקורה קאמר, או דילמא לחיין בלא קורה קאמר? תא שמע: מעשה ברבי אליעזר שהלך אצל רבי יוסי בן פרידא תלמידו
עירובין יא: