הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פא:מסכת עירובין81b
ומודין בשאר כל אדם - מפרש בגמרא בעל הבית שאמר לו חברו הילך מעה זו וזכה לי בעירוב והלך וזיכה לו שקנה עירוב דהואיל ואין בעל הבית רגיל למכור ככרות לא נתכוון זה אלא לעשותו שליח ונעשה כאומר לו ערב לי וגבי חנוני גופיה אי א"ל ערב לי אמרינן בגמרא דקני: שאין מערבין לו לאדם אלא לדעתו - הלכך גבי חנוני כי אמר ליה זכי לי לא נתכוון אלא לקנות הימנו ולא סמך עליו שיעשה שלוחו ומעות אינן קונות ולא סמכה דעתיה נמצא מערב לו שלא לדעתו אבל אם משך ככר והניחו אצלו לכך שליח עשאו: עירובי תחומין - חוב הוא לו שמפסיד לצד האחר ושמא אינו נוח לו: גמ' בד' פרקים - דמתרץ ר' יוחנן לקמן דהעמידו בהן חכמים דבריהם על דין תורה דמעות קונות אף כאן מפני תיקון שבת העמידו דבריהם על דין תורה: בד' פרקים אלו - בפ' אותו ואת בנו בחולין (דף פג.) עיו"ט הראשון של פסח ועיו"ט של עצרת וערב ר"ה ועי"ט האחרון של חג וערב יוה"כ בגליל: ואין ללוקח - באותו השור אלא דינר שנתן לו דינר מבעוד יום בשוה דינר בשר: אם מת - השור אבד הלוקח מה שנתן: אינו כן - אין משחיטין אותו על כרחו ואם רצה טבח מחזיר לו את הדינר: בשזיכה לו - טבח ללוקח בשור זה שוה דינר ע"י אחר שמסר השור לאחר ואמר לו זכה לו בו בשם פלוני והוא לא עשאו שליח לאותו אחר הזוכה בשבילו: זכות הוא לו - להוציא מעות ולקנות בשר שהכל דרכן בכך: חוב הוא לו - שמוציא הוצאות: דבר תורה מעות קונות - דכתיב בפודה מן ההקדש (ויקרא ס) ונתן הכסף וקם לו קל וחומר בלוקח מן ההדיוט: נשרפו חיטיך - שנתת לי מעות עליהן הלכך מוקמינן להו ברשות מוכר כי היכי דלימסר נפשיה עלייהו וניטרח לאצולינהו: בעל הבית - פרישית טעמא לעיל: אבל כלי - קנין סודר: אלא דאמר זכה לי - דלא שוויה שליח אלא כשאר מוכרין דעלמא אבל אם אמר ערב לי שליחא שוויה וסמכא דעתיה דקיימא לן חזקה שליח עושה שליחותו בפרק בכל מערבין (לעיל עירובין ד' לב.) הלכך מערב לדעתיה הוא: אמר שמואל אפילו במבוי שניטלו קורותיו - בשבת דמיקל בה ר' יהודה בפ' כל גגות ואמר: מותרין לאותו שבת: בעירובין - כל היכא דאיירי בהלכות קניית עירוב:
בשאר כל האדם, שזכו לו מעותיו. שאין מערבין לאדם אלא מדעתו. אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים בעירובי תחומין, אבל בעירובי חצירות — מערבין לדעתו ושלא לדעתו, לפי שזכין לאדם שלא בפניו, ואין חבין לאדם שלא בפניו. גמ׳ מאי טעמא דרבי אליעזר? הא לא משך! אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו: עשאו רבי אליעזר כארבעה פרקים בשנה, דתנן: בארבעה פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל כרחו. אפילו שור שוה אלף דינר ואין ללוקח אלא דינר אחד — כופין אותו לשחוט. לפיכך אם מת, מת ללוקח. מת ללוקח? הא לא משך! אמר רב הונא: בשמשך. אי הכי, אימא סיפא: בשאר ימות השנה אינו כן. לפיכך אם מת, מת למוכר. אמאי? הא משך! אמר רבי שמואל בר יצחק: לעולם בשלא משך, הכא במאי עסקינן בשזיכה לו על ידי אחר. בארבעה פרקים אלו דזכות הוא לו — זכין לו שלא בפניו. בשאר ימות השנה, דחוב הוא לו — אין חבין לו אלא בפניו. ורב אילא אמר רבי יוחנן: בארבעה פרקים אלו העמידו חכמים דבריהן על דברי תורה. דאמר רבי יוחנן: דבר תורה, מעות קונות. ומפני מה אמרו משיכה קונה — גזירה שמא יאמר לו: נשרפו חיטיך בעלייה. ומודים בשאר כל האדם כו׳. מאן שאר כל אדם? אמר רב: בעל הבית. וכן אמר שמואל: בעל הבית. דאמר שמואל: לא שנו אלא נחתום, אבל בעל הבית — קונה. ואמר שמואל: לא שנו אלא מעה, אבל כלי — קונה. ואמר שמואל: לא שנו אלא דאמר לו ״זכה לי״, אבל אמר ״ערב לי״, שליח שויה, וקני. אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים וכו׳. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה, ולא עוד אלא כל מקום ששנה רבי יהודה בעירובין הלכה כמותו. אמר ליה רב חנא בגדתאה לרב יהודה: אמר שמואל אפילו במבוי שניטלו קורותיו או לחייו? אמר ליה: בעירובין אמרתי לך, ולא במחיצות. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ״הלכה״, מכלל דפליגי. והאמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום שאמר רבי יהודה ״אימתי״ ו״במה״ במשנתנו — אינו אלא לפרש דברי חכמים! ולא פליגי? והא אנן תנן: נתוספו עליהן — מוסיף ומזכה, וצריך להודיע! התם בחצר שבין שני מבואות. והאמר רב שיזבי אמר רב חסדא: זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על רבי יהודה. אלא:
עירובין פא: