הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עו.מסכת עירובין76a
זה נעשה בית שער לזה - כל בית נעשה בית שער לחצר שהוא פתוח לו: בדיק - מנסה אם חכמו להשיב: שתי חצירות ושני בתים ביניהן - ואין בני שתי החצירות רוצין לערב זו עם זו אלא כל אחת לעצמה וכל חצר לא הניחה עירובה בבית הפתוח לה אלא עשאתו בית שער והניח עירובה בבית הפתוח לחברתה: מהו - ודאי אי תרוייהו בית שער משוינן אין אחד מהן עירוב דהנותן את עירובו בבית שער תנן לקמן (עירובין פה:) דאינו עירוב ואי תרוייהו בית גמור. אין אחד מהן עירוב שהרי בית זה מפסיק בין חצר לעירובה והוא לא עירב עמה ואינה יכולה להביא עירובה לתוכה דרך בית זה: מי משוינן - לכל בית לגבי חצר הסמוכה לו כבית שער שלא לאסור עליו וגבי חצר האחרת שעשאתו בית גמור והניח בו עירובה משוינן לה כי בית למיקני עירובה: מה נפשך - טעמא מפרשי ואזלי: קא מטלטל - כל חצר בבית דלא מערב ליה: שניהן קנו עירוב - אלמא משום דבין השמשות ספק הוא וספק דדבריהם להקל ועירוב מדבריהם הוא לגבי האי שנאכל עירובו בין השמשות משוינן ליה ליליא ואמרינן כבר קנה עירוב ולגבי האי שעירב עליו בין השמשות משוינן ליה יום ועדיין הוה לו שהות לקנות שביתה: לא מינכרא מילתא - ולא הוו מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא אבל הנך בתים הא קיימי קמן ואי משוינן הכא הכי והכא הכי הויין מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא ולא ניתן פה לצדוקים לרדות: מתני' חלון שבין שתי חצירות. בתוך עשרה - מפרש בגמרא שיהא קצת הימנו ואפי' משהו בתוך עשרה לקרקע: מערבין שנים - שני עירובין אלו לעצמן ואלו לעצמן ואסורין זו עם זו: ואם רצו מערבין אחד - עירוב אחד שיתנו אלו עירובן באחרת ויערבו עמהן ויהיו כאחד: פחות מארבע - לאו פתח הוי למעלה מעשרה נמי דאילו כל הכותל אינו גבוה יותר הוי מחיצה מעלייתא הלכך כשאין כלום מן החלל בתוך עשרה לאו פתח הוא ואין מערבין אחד ואסורות זו עם זו דרך ראש הכותל ודרך אותו חלון ודרך חורים וסדקים: גמ' רבן שמעון - בפירקא קמא בברייתא בגמרא: הא קמשמע לן טעמא דכוליה למעלה מי' כו' - דאי מרישא הוה אמינא כולו בתוך י' בעינן: ומקצתו - אפילו משהו: צריך שיהא בהיקפו עשרים וארבעה - דבלאו הכי לא מצית למינקט בגוויה חלון מרובע ד' על ד' כל חלון עגול בתחתית אמצעיתו נמוך ומאמצעיתו לכאן ולכאן הוא מגביה והולך וצריך לזה שיהו שני טפחים ומשהו אורך מהקיפו בתוך י' מאמצעו לכאן טפח ומאמצעו לכאן טפח ועוד משהו משום דכי מרבעינן ליה מדלינן ליה מיניה שני טפחים מן ההיקף עגול שבין קרן לקרן לכל צד דסתמינן להו ומוקמינן לה אריבועתא ונמצא אותו משהו הנשאר בסוף י' על פני רוחב החלון כדאמר לקמן רבועא מגו עגולא פלגא בעית לדלויי כלומר חצי מדה הנותרת בריבוע ריבה העגול עליו והיקף המרובע ט"ז נמצא העגול רבה עליו ח' הרי ב' טפחים לכל צד:
נעשה בית שער לזה, וזה נעשה בית שער לזה. אמצעי הוה ליה בית שמניחין בו עירוב, ואין צריך ליתן את הפת. בדיק להו רחבה לרבנן: שתי חצרות ושני בתים ביניהם, זה בא דרך זה ונתן עירובו בזה, וזה בא דרך זה ונתן עירובו בזה, קנו עירוב או לא? מי משוית להו לגבי דהאי בית, ולגבי דהאי בית שער [ולגבי דהאי בית שער, ולגבי דהאי בית]? אמרו ליה: שניהן לא קנו עירוב, מה נפשך: אי בית שער משוית ליה, הנותן את עירובו בבית שער אכסדרה ומרפסת — אינו עירוב. אי בית משוית ליה — קא מטלטל לבית דלא מערב ליה. ומאי שנא מדרבא? דאמר רבא: אמרו לו שנים צא וערב עלינו. לאחד עירב עליו מבעוד יום, ולאחד עירב עליו בין השמשות. זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות, וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משתחשך — שניהם קנו עירוב! הכי השתא?! התם ספק יממא ספק ליליא לא מינכרא מילתא, אבל הכא, אי דלגבי דהאי בית, לגבי דהאי בית. אי לגבי דהאי בית שער, לגבי דהאי נמי בית שער. הדרן עלך הדר מתני׳ חלון שבין שתי חצירות ארבעה על ארבעה, בתוך עשרה — מערבין שנים. ואם רצו — מערבין אחד. פחות מארבעה על ארבעה או למעלה מעשרה מערבין שנים, ואין מערבין אחד. גמ׳ לימא תנן סתמא כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר: כל פחות מארבעה כלבוד דמי. אפילו תימא כרבנן, עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבן שמעון בן גמליאל אלא לענין לבודין, אבל לענין פתחא אפילו רבנן מודו דאי איכא ארבעה על ארבעה — חשיב, ואי לא — לא חשיב. פחות מארבעה וכו׳. פשיטא, כיון דאמר ארבעה על ארבעה בתוך עשרה — ממילא אנא ידענא דפחות מארבעה ולמעלה מעשרה לא! הא קא משמע לן טעמא דכוליה למעלה מעשרה, אבל מקצתו בתוך עשרה — מערבין שנים, ואם רצו — מערבין אחד. תנינא להא דתנו רבנן: כולו למעלה מעשרה ומקצתו בתוך עשרה, כולו בתוך עשרה ומקצתו למעלה מעשרה — מערבין שנים, ואם רצו — מערבין אחד. השתא כולו למעלה מעשרה ומקצתו בתוך עשרה אמרת ״מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד״, כולו בתוך עשרה ומקצתו למעלה מעשרה מיבעיא? ״זו ואין צריך לומר זו״ קתני. אמר רבי יוחנן: חלון עגול צריך שיהא בהיקפו עשרים וארבעה טפחים, ושנים ומשהו מהן בתוך עשרה, שאם ירבענו, נמצא משהו בתוך עשרה. מכדי, כל שיש בהיקפו שלשה טפחים — יש בו ברוחבו טפח, בתריסר סגיא.
עירובין עו.