הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סה:מסכת עירובין65b
אם נשפך בביתו כמים - הוי בכלל ברכה ואי לא. לא: אדם ניכר - אם הגון הוא: בכוסו - אם דעתו מיושבת עליו ביינו: בכיסו - כשנושא ונותן עם בני אדם אם באמונה הוא עושה: בכעסו - שאינו קפדן יותר מדאי: ישראל ונכרי בפנימית - שתי חצירות זו לפנים מזו והיה לו לבן פנימית דריסת הרגל על בן חיצונה: ואסר - בחיצונה עד שישכיר: בשילהי פירקיה - לאחר שסיים הדרשה: כר"מ - דלא בעי שני ישראלים אוסרין זה על זה: כרכיש רבה רישיה - הודה לדבריו: למה לי ישראל בחיצונה - דבעינן שני ישראלים: פנימי במקומו - בחצר הפנימית: מהו - להוציא מביתו לחצר: אמר להם מותר - אלמא לא אסר אלא בחיצונה שרשות שני ישראלים שולטת בה: אוסרים זה על זה - והני לאו אוסרים זה על זה נינהו דהא אמרי רבנן בשילהי פירקין רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה משום דריסת הרגל ואף על פי שלא עירבה עמה: ואלא - רב כר"ע ס"ל והוו להו שני ישראלים אוסרין זה על זה הלכך אסר נכרי עלייהו למה לי משום נכרי ישראל פנימי לחודיה נמי אסר על חיצון: לעולם כר"א - משום הכי פנימי במקומו מותר וחיצון אסור משום דריסת הרגל דפנימי כר"ע וכיון דאסר עליה הוו להו בחיצונה שני ישראלים אוסרין זה על זה ומהני נכרי לבטל את עירובן אפילו עירבו ואי ליכא נכרי כי עירבו שרי: דמירתת נכרי - להרוג את ישראל הדר עמו בפנימית דסבר אתי ישראל דחיצונה ותבע ליה מיניה ולא מצינו למימר ליה נפק אזיל ליה לבראי דאמר לי אי הוה נפיק אנא חזא ליה: תן לחכם ויחכם עוד - כי היכי דהתם אסור הכא נמי אסור: איקלעו לההוא פונדק - דהוו דיירי ביה בההוא חצר תרי ישראלים וחד נכרי ששכר את דירתו מחבירו נכרי ואותו שבת לא היה שם אותו נכרי השוכר אלא נכרי המשכיר והיו יראים שמא יבא נכרי בשבת: פונדק - יש בו חדרים פתוחין לחצר והאכסנאים נכנסים בהן ואוסרין זה על זה בשבת: היכא דלא מצי מסליק ליה - משכיר לשוכר עד זמנו: לא תיבעי לך - דודאי [לאו] ברשותיה הוא ולא מצינן למיגר מיניה: נשכור - דספק דבריהם להקל: דאתא נכרי בשבת - דמאתמול שפיר מצו לערובי דיורין דישראל דהוו ביה משום דנכרי לא אסר עלייהו היכא דליתיה ולא עירבו מאתמול ולא הוו (מצי) מטלטלי בחצר כי אתא נכרי אמרי מהו למיגר מיניה והדר נבטל רשות לגבי חד וההוא מיהו לישתרי להוציא: מה מבטל רשות אפילו בשבת - כדתנן במתניתין בית הלל אומרים משתחשך כו':
נשפך בביתו כמים — איכא ברכה, ואי לא — לא. אמר רבי אילעאי, בשלשה דברים אדם ניכר: בכוסו, ובכיסו ובכעסו. ואמרי ליה אף בשחקו. אמר רב יהודה אמר רב: ישראל וגוי בפנימית, וישראל בחיצונה. בא מעשה לפני רבי, ואסר, ולפני רבי חייא, ואסר. יתוב רבה ורב יוסף בשילהי פירקיה דרב ששת, ויתיב רב ששת וקאמר: כמאן אמרה רב לשמעתיה, כרבי מאיר. כרכיש רבה רישיה. אמר רב יוסף: תרי גברי רברבי כרבנן ליטעו בהאי מילתא? אי כרבי מאיר, למה לי ישראל בחיצונה? וכי תימא, מעשה שהיה כך היה, והא בעו מיניה מרב: פנימי במקומו מהו? ואמר להן: מותר. ואלא מאי, כרבי אליעזר בן יעקב? האמר: עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה! אלא כרבי עקיבא, דאמר: רגל המותרת במקומה — אוסרת שלא במקומה. למה לי גוי? אפילו ישראל נמי! אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לעולם כרבי אליעזר בן יעקב, וכרבי עקיבא, והכא במאי עסקינן? כגון שעירבו, וטעמא דאיכא גוי דאסיר, אבל ליכא גוי לא אסיר. בעא מיניה רבי אליעזר מרב: ישראל וגוי בחיצונה וישראל בפנימית מהו? התם טעמא משום דשכיח דדייר, דמירתת גוי, וסבר: השתא אתי ישראל ואמר לי: ישראל דהוה גבך היכא? אבל הכא, אמינא ליה: נפק אזל ליה. או דילמא, הכא נמי מירתת, דסבר: השתא אתי ישראל וחזי לי. אמר ליה: ״תן לחכם ויחכם עוד״. ריש לקיש ותלמידי דרבי חנינא איקלעו לההוא פונדק, ולא הוה שוכר, והוה משכיר. אמרו: מהו למיגר מיניה? כל היכא דלא מצי מסליק ליה — לא תיבעי לך דלא אגרינא. כי תיבעי — היכא דמצי מסליק ליה. מאי? כיון דמצי מסליק — אגרינא. או דילמא, השתא מיהא הא לא סלקיה? אמר להן ריש לקיש: נשכור, ולכשנגיע אצל רבותינו שבדרום, נשאל להן. אתו שיילו לרבי אפס, אמר להן: יפה עשיתם ששכרתם. רבי חנינא בר יוסף ורבי חייא בר אבא ורבי אסי איקלעו לההוא פונדק דאתא גוי מרי דפונדק בשבתא. אמרו: מהו למיגר מיניה? שוכר כמערב דמי — מה מערב מבעוד יום, אף שוכר מבעוד יום. או דילמא שוכר כמבטל רשות דמי, מה מבטל רשות ואפילו בשבת, אף שוכר ואפילו בשבת? רבי חנינא בר יוסף אמר: נשכור, ורבי אסי אמר: לא נשכור, אמר להו רבי חייא בר אבא: נסמוך על דברי זקן ונשכור. אתו שיילו ליה לרבי יוחנן, אמר להן:
עירובין סה: