הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פב.מסכת עירובין82a
גברא אגברא - דר' יהושע בן לוי אדשמואל שמואל דאמר הלכה סבר פליגי ור' יהושע סבר לא פליגי: הפסולין - לעדות דכולן גזלנין מדבריהן הן דאסמכתא לא קנייא ומגזל גזיל ליה: בקוביא - בעירבון: מפריחי יונים - אי תיקדמה יונך ליוני: סוחרי שביעית - דרחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה וזה שחומד ממון לעבור עבירה על הממון רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד (שמות כג): בזמן שאין להם אומנות אלא היא - דקסבר ר' יהודה אסמכתא שהוא נסמך על דעתו שהוא ינצחנו ועל אותה אסמכתא הוא מתנה קניא ולאו גזלנין נינהו ופסולייהו לפי שאין עסוקין בישובו של עולם דכיון דאין מכירין ובקיאין בטורח וצער בני אדם אינן חסין על חבריהן מלהפסידן ממון: וח"א כו' - קא ס"ד היינו ת"ק דמתניתין אלמא אימתי לחלוק: ההיא - ברייתא משום ר"ט היא דאמר אסמכתא לא קניא אבל במתניתין לא פליג רבי יהודה אדתנא קמא אלא מפרש לטעמיה: אין אחד מהן נזיר - שנים שיושבין וראו אחד בא ואמר אחד מהן הריני נזיר שזה נזיר ואמר חבירו הריני נזיר שאין זה נזיר: להפלאה - שיהא נדרו מפורש על הודאי ולא בתורת ספק אי נזיר אותו הבא כנגדו: אי קני - אי נצח: מתני' כיצד משתתפין כו' וכל מי שמקבל מבעוד יום - לסמוך על עירוב זה ולילך מותר: גמ' אין מערבין - לא התירו חכמים לצאת חוץ לתחום ע"י עירוב אלא לדבר מצוה: הודיעוהו מבעוד יום ולא הודיעוהו קתני - הודיעוהו אע"פ שלא נתרצה מבעוד יום ונתרצה משחשיכה אמרינן הוברר שקודם זמן קניית עירוב דעתו לכך היה לא הודיעוהו עד שחשיכה מאי ברירה איכא הא לא הוה ידע דאיכא עירוב דנימא דעתיה עליה הואי: יוצא בעירוב אמו - עירבה אמו לעצמה ולא זיכתה לו בעירוב מוליכתו עמה דכגופה דמי דמסתמא דעתה עליה דלא סגי ליה בלאו אמו: ותנן נמי גבי סוכה - כלומר וכי תימא בן שש צריך לאמו קרי ליה הא ליכא למימר דתנן נמי גבי סוכה כי האי גוונא ופרשינן התם הי קטן צריך לאמו: חייב בסוכה - מחנכינן ליה מדרבנן: ואינו קורא אימא - כיון דלא קרי ההיא שעתא לאו צריך הוא: ופרכינן אימא סלקא דעתך גדול נמי קרי - כלומר לא משוית ליה אין צריך לאמו עד שיהא ניעור משנתו ולא יקרא אימא הא אי קרא אימא צריך לאמו משוית ליה הא אפילו גדול דרכו בכך: אלא כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא - דלא צוח עד דאתיא לקמיה הוי אינו צריך לאמו: וכמה - בר כמה שני הוי: כבר ארבע כבר חמש - קרי ליה אין צריך לאמו כל חד לפום חורפיה אלמא מכי הוי בר חמש בעי לזכוייה וטפי מבר ד' לא קרי ליה צריך לאמו דליפוק:
אגברא קא רמית?! מר סבר פליגי, ומר סבר לא פליגי. גופא, אמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום שאמר רבי יהודה ״אימתי״ ו״במה״ במשנתינו — אינו אלא לפרש דברי חכמים. ורבי יוחנן אמר: ״אימתי״ לפרש, ו״במה״ לחלוק. ו״אימתי״ לפרש הוא? והא תנן: ואלו הן הפסולים: המשחק בקוביא, ומלוה בריבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית. אמר רבי יהודה: אימתי — בזמן שאין לו אומנות אלא היא, אבל יש לו אומנות שלא היא — הרי זה כשר. ותני עלה בברייתא, וחכמים אומרים: בין שאין לו אומנות אלא היא, ובין שיש לו אומנות שלא היא — הרי זה פסול. ההיא דרבי יהודה אמר רבי טרפון היא. דתניא, אמר רבי יהודה משום רבי טרפון: לעולם אין אחד מהן נזיר, לפי שאין נזירות אלא להפלאה. אלמא כיון דמספקא ליה אי נזיר אי לא נזיר הוא — לא משעביד נפשיה. הכא נמי: כיון דלא ידע אי קני אי לא קני — לא גמר ומקנה. הדרן עלך חלון מתני׳ כיצד משתתפין בתחומין? מניח את החבית, ואומר: הרי זה לכל בני עירי, לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה. וכל שקיבל עליו מבעוד יום — מותר, משתחשך — אסור. שאין מערבין משתחשך. גמ׳ אמר רב יוסף: אין מערבין אלא לדבר מצוה. מאי קא משמע לן? תנינא: לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה! מהו דתימא: אורחא דמלתא קתני, קא משמע לן. וכל שקיבל עליו מבעוד יום. שמעת מינה אין ברירה, דאי יש ברירה — תיגלי מילתא למפרע דמבעוד יום הוה ניחא ליה! אמר רב אשי: ״הודיעוהו״ ו״לא הודיעוהו״ קתני. אמר רב אסי: קטן בן שש יוצא בעירוב אמו. מיתיבי: קטן שצריך לאמו — יוצא בעירוב אמו, ושאין צריך לאמו — אין יוצא בעירוב אמו. ותנן נמי גבי סוכה כי האי גוונא: קטן שאין צריך לאמו — חייב בסוכה. והוינן בה: ואיזהו קטן שאין צריך לאמו? אמרי דבי רבי ינאי: כל שנפנה ואין אמו מקנחתו. רבי שמעון בן לקיש אמר: כל שניעור ואינו קורא ״אימא״. ״אימא״ סלקא דעתך? גדולים, נמי קרו. אלא אימא: כל שניעור משנתו ואינו קורא ״אימא, אימא״. וכמה? כבר ארבע, כבר חמש.
עירובין פב.