הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סה.מסכת עירובין65a
יכולני לפטור - לטעון על כל ישראל לפני הקב"ה דבר שיפטרו כולן מדינא לע"ל לומר שהן שיכורים ואין נתפשין על עונם: מדין תפלה - אם דנין אותן על שלא היו מתפללין בכוונה יכול אני לפוטרן: המפיק מגן - המעביר תפלת מגן אברהם שאינו אומרה: בשעת גאוה - בשעת שיכרות אינו מתפלל: סוגרין וחותמין צרות בעדו - שלא יבאו עליו: שאינו מפיק איתמר - דהאי מפיק לישנא דגלויי הוא וה"ק כל שאינו מגלה תפלה בשעת שיכרות כלומר שאינו מתפלל: אפיקי מים - גילויי הים כדכתיב ויגלו מוסדות: מסר שינתיה לשמעיה - אמר לו הניחני לישן מעט וכשיגיע זמן תפלה הקיצני ר' חנינא דאמר אעבורי בעי לית ליה דרב ששת ואסור להתפלל עד שיעור מאליו: בצר אל יורה - בדקתי אחר המקרא זה ואינו בכל הכתובים ושמא בספר בן סירא הוא: יומא דשותא - רוח דרומית מנשבת בו וחזקה: צלותא - דעת צלולה: כיומא דאיסתנא - כשמנשבת רוח צפונית יום אורה הוא ונוח לכל כדאמר ביבמות בפרק הערל (יבמות דף עב.) מפני מה לא מלו ישראל במדבר מפני שלא נשבה בהן רוח צפונית אבל ביומא דשותא אמר התם לא מהלינן ביה ולא מסוכרינן ביה: קריב כותחא - אפי' ציווי עבודה קלה היתה מבטלת אותי: לא תנאי - לא הייתי שונה כמו ששניתי: יומי דאריכי - ימים שהוא בקבר אריכי לישן וקטיני לעסוק בתורה ובמצות: ונינום טובא - ונישן הרבה: יזיף ופרע - היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום והיה רגיל לעסוק ביום ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעות עתו בלילה: אל יתפלל ג' ימים - שאין דעתו מיושבת עליו מפני טורח הדרך: ונחנה שם ימים שלשה - והדר ואבינה מכלל דעד השתא לא הויא בינה: דאית ביה שיכרא - ריח השכר משכרתו: דאית ביה הרסנא - משום ריחא: המתפתה ביין - שמפייסין אותו על דבר ומתרצה כשטוב לבו ביין: ריח הניחוח - ואמרן לעיל דריחא דומיא דמשתייא הוא וכתיב ויאמר אל לבו לא אוסיף וגו' דאירצי: המתיישב ביינו - ששותה יין ואין דעתו מטרפתו: ניתן בשבעים אותיות - כך חשבונו בגימטריא: יצא סוד - וזה הואיל ולא יצא סודו שקול הוא כסנהדרין של ע': לשלם בו שכר לרשעים - ששותין ושמחין ומקבלין עולמן בחייהם: לאובד - רשע: אינו בכלל הברכה - לא הגיע לסוף ברכה גמורה ואפילו הוא עשיר בדברים אחרים: שניקח בכסף מעשר - שמותר ללוקחו בכסף מע"ש בירושלים הכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומלח בפרק בכל מערבין (לעיל עירובין דף כו:):
אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו, שנאמר: ״לכן שמעי נא זאת ענייה ושכורת ולא מיין״. מיתיבי: שיכור מקחו מקח, וממכרו ממכר. עבר עבירה שיש בה מיתה — ממיתין אותו, מלקות — מלקין אותו. כללו של דבר: הרי הוא כפיקח לכל דבריו, אלא שפטור מן התפלה. מאי ״יכולני לפטור״ דקאמר נמי — מדין תפלה. אמר רבי חנינא: לא שנו אלא שלא הגיע לשכרותו של לוט, אבל הגיע לשכרותו של לוט — פטור מכולם. אמר רבי חנינא: כל המפיק מגן בשעת גאוה, סוגרין וחותמין צרות בעדו, שנאמר: ״גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר״. מאי משמע דהאי ״אפיק״ לישנא דעבורי הוא? דכתיב: ״אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעבורו״. רבי יוחנן אמר: ״כל שאינו מפיק״ אתמר. מאי משמע דהאי ״מפיק״ לישנא דגלויי הוא? דכתיב: ״ויראו אפיקי מים ויגלו מוסדות תבל״. מכדי, קראי משמע בין למר ובין למר, מאי בינייהו? איכא בינייהו דרב ששת. דרב ששת מסר שינתיה לשמעיה. מר אית ליה דרב ששת, ומר לית ליה דרב ששת. אמר רב חייא בר אשי אמר רב: כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, משום שנאמר: ״בצר אל יורה״. רבי חנינא ביומא דרתח לא מצלי, אמר: ״בצר אל יורה״ כתיב. מר עוקבא ביומא דשותא לא הוה נפיק לבי דינא. אמר רב נחמן בר יצחק: הלכתא בעיא צילותא כיומא דאסתנא. אמר אביי: אי אמרה לי אם קריב כותחא — לא תנאי. אמר רבא: אי קרצתן כינה לא תנאי. מר בריה דרבינא עבדה ליה אמיה שבעה מני לשבעה יומי. אמר רב יהודה: לא איברי ליליא אלא לשינתא. אמר רבי שמעון בן לקיש: לא איברי סיהרא אלא לגירסא. אמרי ליה לרבי זירא: מחדדן שמעתך. אמר להו: דיממי נינהו. אמרה ליה ברתיה דרב חסדא לרב חסדא: לא בעי מר מינם פורתא? אמר לה: השתא אתו יומי דאריכי וקטיני, ונינום טובא. אמר רב נחמן בר יצחק: אנן פועלי דיממי אנן. רב אחא בר יעקב יזיף ופרע. אמר רבי אלעזר: הבא מן הדרך, אל יתפלל שלשה ימים, שנאמר: ״ואקבצם אל הנהר הבא אל אחוא ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם וגו׳״. אבוה דשמואל, כי אתי באורחא, לא מצלי תלתא יומי. שמואל לא מצלי בביתא דאית ביה שיכרא. רב פפא לא מצלי בביתא דאית ביה הרסנא. אמר רבי חנינא: כל המתפתה ביינו — יש בו מדעת קונו, שנאמר: ״וירח ה׳ את ריח הניחוח וגו׳״. אמר רבי חייא: כל המתיישב ביינו — יש בו דעת שבעים זקנים. ״יין״ ניתן בשבעים אותיות, ו״סוד״ ניתן בשבעים אותיות. נכנס יין — יצא סוד. אמר רבי חנין: לא נברא יין אלא לנחם אבלים ולשלם שכר לרשעים, שנאמר: ״תנו שכר לאובד וגו׳״. אמר רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים — אינו בכלל ברכה, שנאמר: ״וברך את לחמך ואת מימיך״. מה לחם שניקח בכסף מעשר — אף מים שניקח בכסף מעשר, ומאי ניהו — יין, וקא קרי ליה מים.
עירובין סה.