הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נח:מסכת עירובין58b
אבל אם היה חוט המשקולת יורד כנגדו - שפתו זקופה מאד שאין מתרחקת שפת תחתיתו מכנגד שפת גובהו ד"א אין מידת מדרונו ממעט מידת התחום ע"י קידור אלא נכנס לתוכו ומודד קרקעיתו מדידה יפה כקרקע חלקה ויוצא לשפתו ומשלים מדתו והולך: כמה עומקו של גיא - דנימא מבליעו כשהוא רחב נ': אלפים - אבל יותר מכאן אפי' יכול להבליעו אינו מבליעו אלא מקדר: התם כשאין חוט המשקולת יורד כנגדו - פלוגתא דת"ק ואחרים הלכך כיון דחזי להילוך קצת אזלינן ביה לחומרא: עד כמה - יתרחק המשקולת מכנגדו דקרי ליה אין יורד ונחמיר ביה: במתלקט י' מתוך ד' - הבא ללקוט כמה הוא מגביה והולך מוצא י' טפחים גובה קודם שיגיע להילוך ד"א אבל מתוך חמש כקרקע חלקה דמי ומודדו מדידה יפה ואין כאן לא הבלעה ולא קידור: מתני לקולא - בהר משופע הוא דבעינן הבלעה או קידור אבל בזקוף אומד בעלמא: שלא יצא חוץ לתחום - הא פרשינן לעיל: בערי מקלט - בתחום ערי מקלט לקלוט דתנן (מכות דף יא:) כשם שהעיר קולטת כך תחומה קולטת: בעגלה ערופה - כשמודדין לידע איזו היא קרובה אל החלל: מפני שמדידתן מן התורה - הלכך לא משערינן בהו מידי אלא מודדין הרים וגאיות כקרקע חלקה: מתני' ה"ג אין מודדין אלא מומחה - בקי במדידה: ריבה במקום אחד ומיעט במקום אחר - שנמצאו סימני תחום קרן זה ארוכין ובולטין מכנגד סימני תחום קרן שכנגדו: שומעין למקום שריבה - (ומה) ומוציאין מידה הקצרה כנגדה מפני שלא מתח מתחילה החבל כל צרכו ונתקצר וצריך למותחו בכל כחו והכי תניא בתוספתא [פ"ד]: ריבה לא' ומיעט לאחד - מפרש בגמ' [נט.]: שלא אמרו חכמים כו' - כשגזרו שלא לצאת חוץ לתחום לא אמרו להחמיר בתחומין אלא להקל בתחומין:
חוט המשקולת יורד כנגדו — מודדו מדידה יפה. וכמה עומקו של גיא? אמר רב יוסף: אלפים. איתיביה אביי: עמוק מאה ורוחב חמשים — מבליעו. ואם לאו — אין מבליעו? הוא דאמר כאחרים, דתניא, אחרים אומרים: אפילו עמוק אלפים ורוחב חמשים — מבליעו. איכא דאמרי, אמר רב יוסף: אפילו יתר מאלפים. כמאן? דלא כתנא קמא ולא כאחרים! התם — שאין חוט המשקולת יורד כנגדו. הכא — בחוט המשקולת יורד כנגדו. וכי אין חוט המשקולת יורד כנגדו, עד כמה? אמר אבימי: ארבע. וכן תני רמי בר יחזקאל: ארבע. הגיע להר, מבליעו וחוזר למידתו. אמר רבא: לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך ארבע, אבל בהר המתלקט עשרה מתוך חמש — מודדו מדידה יפה. רב הונא בריה דרב נתן מתני לקולא. אמר רבא: לא שנו אלא בהר המתלקט עשרה מתוך חמש, אבל בהר המתלקט עשרה מתוך ארבע — אומדו והולך לו. ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. מאי טעמא? אמר רב כהנא: גזירה שמא יאמרו מדת תחומין באה לכאן. אם אינו יכול להבליעו. תנו רבנן: כיצד מקדרין, תחתון כנגד לבו, עליון כנגד מרגלותיו. אמר אביי: נקיטינן אין מקדרין אלא בחבל של ארבע אמות. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: (נקיטינן) אין מקדרין לא בעגלה ערופה ולא בערי מקלט — מפני שהן של תורה. מתני׳ אין מודדין אלא מן המומחה. ריבה למקום אחד, ומיעט למקום אחר — שומעין למקום שריבה. ריבה לאחד ומיעט לאחד — שומעין למרובה. ואפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת, שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר, אלא להקל.
עירובין נח: