הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סג.מסכת עירובין63a
חרתא - שם העיר: דארגז - שם האיש שבנאה והוה אמגושי כך ראיתי בתשובת הגאונים: סר סכינא - בדק סכין לטבח ולא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם ונמצא רבינא נוטל לו עטרת כבוד העיר ורב אשי רבו במתא מחסיא הוה והיא מבבל: דהא רב המנונא אורי בחרתא דארגז - הואיל ולא היה רבו דר בה אע"פ שהיתה בבבל ואני לא הוריתי במתא מחסיא שהיא מקומך: תלמיד חבר - חכם כמותו אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר: לנפשיה - בודק סכין לשחוט בו הוא עצמו בהמה שלו ואין צריך להראות לרבו: למחוזא - אתריה דרבא: אנא מיזבן זבינא - כי אכילנא מהאי בישרא בדמי אנא זבין לה מינך הלכך לאו לנפשאי אלא כשאר טבחא הוית לי: עגלא תילתא - גדל שליש ואז הוא עומד בעיקר טעם בשרו כדתנן (ב"מ דף סח.) ומגדלין אותן עד שיהו משולשין ואמרינן נמי (שם דף סט.) מותר שליש בשכרך אלמא אורחיה עד שליש ל"א שלישי לבטן וקשה לי הא דאמר בעלמא (סנהדרין דף סה:) רב חנינא ורב אושעיא הוו עסקי בספר יצירה וכל מעלי שבתא איברי להו עגלא תילתא דהתם מאי שלישי לבטן איכא הא לא היה בבטן מעולם: לא ליחוש לסבא - לרב אחא בר יעקב ובתמיהה קאמר: דאתחילו בכבודו - מאחר שנאמר לו דניחוש לסבא והתחילו לדבר בכבודו לא היה לו לזלזל בדבר: ואב"א שאני רב אחא בר יעקב דמפליג - הרבה מאד היה זקן וחכם: ולאפרושי מאיסורא - ראה תלמיד אדם רוצה לעבור עבירה ורבו שם ושותק מותר לתלמיד לקפוץ ולגעור: בצינתא - בדקל ואין משתמשין באילן משום שבות: אמר ליה - רבינא לרב אשי הא מילתא דעבידת קמך השתא מי הויא אפקירותא חוצפה או לא: אין חכמה וגו' - אין תורת חכמה וכבוד ותבונה ויועץ עומדת כנגד חילול השם: בפניו אסור - להורות וחייב מיתה בידי שמים והא דרבא לאו לאפרושי מאיסור קאי אלא על הבא לישאל: בפניו הוה - והאי דקתני רחוק ממנו שהיה רחוק מקומו ממקום רבו שלש פרסאות ומיהו כי אורי קמיה אורי: והא רחוק ממנו קאמר - ואי הוראה לאו רחוק ממנו הוה מאי אתא רבי יוחנן לאשמועינן: צפנתי אמרתך - כנסתי דברי מלהורות במקום שאהא חוטא עליהן: צדק - דברי תורה: עירא היאירי - רבו הוה כדכתיב היה כהן לדוד רב לדוד: מורידין אותו מגדולתו - לעיל קאי אדזעירי במורה הלכה בפני רבו: את אחי אבא צוה - דחלק כבוד למשה דכתיב אשר צוה ה' את משה והורה הלכות גיעול אך את הזהב: איענש - לירד מגדולה שפסקו לו מקמי הכי: דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו - שהיה עתיד יהושע להיות צריך לישאל דבר הלכה מאלעזר: ולא אשכחן - לאחר מיתת משה דאיצטריך ליה יהושע לאלעזר לשאול כלום: מותיב - משיב דבר מורה הלכה: לשאול - למיתה: כלאם - ראויים הם לכך דהוי ליה כמורה הלכה:
המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא. רבינא סר סכינא בבבל. אמר ליה רב אשי: מאי טעמא עבד מר הכי? אמר ליה: והא רב המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא! אמר ליה: ״לאו אורי״ אתמר. אמר ליה: אתמר ״אורי״, ואתמר ״לא אורי״, בשני דרב הונא רביה הוא דלא אורי, ואורי בשני דרב חסדא, דתלמיד חבר דיליה הוה. ואנא נמי תלמיד חבר דמר אנא. אמר רבא: צורבא מרבנן חזי לנפשיה. רבינא איקלע למחוזא, אייתי אושפיזכניה סכינא וקא מחוי ליה. אמר ליה: זיל אמטייה לרבא. אמר ליה: לא סבר מר הא דאמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה. אמר ליה: אנא מיזבן זבינא. (סימן: זילא להניא, מחליף, איקא, ויעקב). רבי אלעזר מהגרוניא ורב אבא בר תחליפא איקלעו לבי רב אחא בריה דרב איקא, באתריה דרב אחא בר יעקב. בעי רב אחא בריה דרב איקא למיעבד להו עיגלא תילתא, אייתי סכינא וקא מחוי להו. אמר להו רב אחא בר תחליפא: לא ליחוש ליה לסבא? אמר להו רבי אלעזר מהגרוניא: הכי אמר רבא, צורבא מרבנן חזי לנפשיה. חזי, ואיעניש רבי אלעזר מהגרוניא. והאמר רבא: צורבא מרבנן חזי לנפשיה! שאני התם דאתחילו בכבודו. ואי בעית אימא: שאני רב אחא בר יעקב דמופלג. אמר רבא: ולאפרושי מאיסורא — אפילו בפניו שפיר דמי. רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי, חזייה לההוא גברא דקא אסר ליה לחמריה בצינתא בשבתא. רמא ביה קלא, ולא אשגח ביה. אמר ליה: ליהוי האי גברא בשמתא. אמר ליה: כי האי גוונא, מי מתחזא כאפקרותא? אמר ליה: ״אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳״, כל מקום שיש בו חילול השם — אין חולקין כבוד לרב. אמר רבא: בפניו — אסור, וחייב מיתה. שלא בפניו — אסור, ואין חייב מיתה. ושלא בפניו לא? והא תניא: רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן. מאי דרוש: ״ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח״, אמרו: אף על פי שהאש יורדת מן השמים, מצוה להביא מן ההדיוט. ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר, שהורה הלכה בפניו. אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: תמיה אני אם יוציא זה שנתו. ולא הוציא שנתו. אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו, והיה רחוק ממנו שלש פרסאות?! בפניו הוה. והא רחוק ממנו שלש פרסאות קאמר! וליטעמיך: שמו ושם אביו למה? אלא שלא תאמר משל היה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המורה הלכה בפני רבו, ראוי להכישו נחש, שנאמר: ״ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים וגו׳ על כן זחלתי״. וכתיב: ״עם חמת זוחלי עפר״. זעירי אמר רבי חנינא: נקרא חוטא, שנאמר: ״בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך״. רב המנונא רמי: כתיב ״בלבי צפנתי אמרתך״, וכתיב ״בשרתי צדק בקהל רב״! לא קשיא: כאן — בזמן שעירא היאירי קיים, כאן — בזמן שאין עירא היאירי קיים. אמר רבי אבא בר זבדא: כל הנותן מתנותיו לכהן אחד, מביא רעב לעולם, שנאמר ״עירא היאירי היה כהן לדוד״. לדוד הוא דהוה כהן, לכולי עלמא לא?! אלא שהיה משגר לו מתנותיו, וכתיב בתריה: ״ויהי רעב בימי דוד״. רבי אליעזר אומר: מורידין אותו מגדולתו, שנאמר: ״ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו׳״. אף על גב דאמר להו: לאחי אבא צוה, ואותי לא צוה — אפילו הכי, איענש. דכתיב: ״ולפני אלעזר הכהן יעמד״, ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע. אמר רבי לוי: כל דמותיב מלה קמיה רביה — אזיל לשאול בלא ולד, שנאמר: ״ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר אדוני משה כלאם״.
עירובין סג.