הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פח:מסכת עירובין88b
פחות מד' - אינו ראוי לזלף ושופכן וכי נפקי מקיימא מחשבתו וגזור רבנן עליה דילמא אתי למישרי זריקה בהדיא לרה"ר: תיימי - מיא בד' אמות ראוין ליבלע סאתים הלכך אי נמי נפקי לבר לא מקיימא מחשבתו: דאריך וקטין - כגון שישנה ח' אמות על שתים דאיכא קרקע כשיעור ד' מרובעות ויש מקום להבלע סאתים אבל לזלף אינה ראויה (לרב) אסור לשפוך בלא עוקה לר' זירא לא בעי עוקה ובין למר ובין למר ד' אמות דמתני' באורך וברוחב משמע דאי לא יהיב שיעורא נמי לפותיא אין כאן שיעור מפורש כלום ומשמע אפילו רחבה משהו וליכא לאוקומי בה טעמא: תנן החצר ואכסדרה מצטרפין לד' אמות - לפוטרה מן העוקה קס"ד באכסדרה העומדת חוץ לחצר כנגד אחד מן המקצועות ומצטרפת להשלים השיעור אלמא טעמא כדי שיהא שם שיעור לבליעת המים הוא דהא הכא לאו ד' מרובעות נינהו דליתחזו לזלף: באכסדרה מהלכת על פני כל החצר - כגון חצר ארבע על שתים ואכסדרה מהלכת על פני כולה להשלים ד' על ד': ד' אמות על ד' אמות - גרס בברייתא אלמא מרובעות בעינן: הא מני רבנן היא - דלא שרו ליה משום שיעור מקום בליעת המים כדתנן במתני' אפילו ביב מאה אמה לא ישפוך לתוכו אלא על הגג או על החצר אלמא טעמא דידהו משום זילוף הוא וגבי ביב מגלי דעתיה דקא שפיך דלאו בר זילוף הוא ורישא דמתניתין ר"א בן יעקב היא דאמר טעמא משום שיעור מקום לבליעה כדתנן ביב שהוא קמור ד' אמות: ומאי דוחקיה דרבי זירא - לפרושי מתני' משום דתיימי מיא ושרי ליה באריך וקטין ומיבעי ליה לאוקומי כר"א לוקמה דבעיא ד' אמות מרובעות ומשום זילוף וכרבנן: שהיא פחותה - משמע שחסר שיעורה הא יש בה שיעור ד' אמות על ד' אמות לא שנא בריבוע ולא שנא באריך וקטין שרי: ליתני חצר שאינה ד' על ד' אמות - דמשמע שאינה עשויה בריבוע זה ואפילו יש בה כשיעור: מתני' - דקתני לרבנן אבל שופך הוא על הגג והן יורדין לביב כלומר לצנור החקוק בו: דלא כחנניא - דלדידיה בחצר שרי בגג אסור גגין שלהן לא היו משופעין אלא חלקין כעין עליות שלנו וטחין אותו בטיח מעזיבה וחוקקין צנורות לקלח גשמים ושופכין השופכין שם: במה דברים אמורים - דצריך עוקה: שיבלעו במקומן - ולא איכפת ליה דליפקו דבלאו הכי חצרו מטונפת ועומדת מפני הגשמים: א"ל אביי והרי שופכין - הנשפכין לו לביב ארוך מאה אמה שיש בו שיעור להיבלע בו וקא אמרו רבנן במתניתין לא ישפוך להנך דביב קרי שופכין סתמא ולהנך דחצר קרי מים לפי שפעמים הוא מזלפן: התם - בימות הגשמים למאי ניחוש אי משום דניחא ליה דניפקו משום קלקול חצרו: הא מקלקלא וקיימא - בגשמים: ואי משום שמא יאמרו - הרואים הרי צנורו של פלוני כו' וסבורין שהוא מתכוון לכך: מחזיק סאה - עוקה נותנין לו רשות להסתפק ולשפוך סאה והאי דקאמרי לעיל שופך ושונה ואינו נמנע ס"ל לר"נ בעוקה קטנה ושיעור מדתה קאמר תנא דברייתא דשרי: התם למאי ניחוש לה - אי נמי אתי למיתב סאתים לא איכפת לן דהא הוא גופיה לא יליף מינה חורבה למימר כי היכי דשרי ליה לשפוך בעוקה זו כדי לצאת לחוץ ה"נ שרי למשדינהו לבראי דהא לא מקיימא מחשבתו ולא ניחא ליה דליפקו מיא דהא חצרו מקלקלא וקיימא: ואי משום שמא יאמרו - הרואים הרי צנורו של פלוני כו' וסבורין שהוא מתכוון לכך: סתם צנורות כו' - ומיהו לכתחלה לא שרינן ליה טפי משיעורא: אמר אביי הלכך - כיון דליכא למיחש למידי: אפילו כור וכוריים - קא שרי תנא דברייתא: ואפילו עירבו - שתי העליות דליכא למיחש אי שרי להו להני ע"י עוקא דהנך אתי לאפוקי מאני מן הבתים ולהורידן לחצר בהדיא עד שפת העוקה ברגליהם וקא מטלטל בחצר דלא מיערב אפילו הכי אסור: משום נפישא דמיא - דיש כאן ארבע סאים לשני בתים: גיסטרא - כלי חרס שנסדק ונתנו שם חציו לקבל המים להכי נקט גיסטרא דלא חזיא לתשמישא אחרינא: בריכה - חריץ רחב כעין ביבר שעושין לדגים: עריבה - ספינה קטנה:
מארבע — שופכן. אי דעביד עוקה — שרי, אי לא — אסור. רבי זירא אמר: ארבע אמות — תיימי, פחות מארבע אמות — לא תיימי. מאי בינייהו? אמר אביי: אריך וקטין איכא בינייהו. תנן: חצר ואכסדרה מצטרפין לארבע אמות. בשלמא לרבי זירא ניחא, אלא לרבה קשיא! תרגמא רבי זירא אליבא דרבה באכסדרה מהלכת על פני כל החצר כולה. תא שמע: חצר שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות — אין שופכין לתוכה מים בשבת. בשלמא לרבה ניחא, אלא לרבי זירא קשיא! אמר לך רבי זירא: הא מני רבנן היא, ומתניתין רבי אליעזר בן יעקב היא. ומאי דוחקיה דרבי זירא לאוקמה למתניתין כרבי אליעזר בן יעקב? אמר רבא: מתניתין קשיתיה, מאי איריא דתני ״חצר שהיא פחותה״, ליתני: ״חצר שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות״! אלא לאו שמע מינה, דרבי אליעזר בן יעקב היא. שמע מינה. והא מדסיפא רבי אליעזר בן יעקב, רישא לאו רבי אליעזר בן יעקב! כולה רבי אליעזר בן יעקב היא, וחסורי מיחסרא, והכי קתני: חצר שהיא פחותה מארבע אמות — אין שופכין לתוכה מים בשבת, הא ארבע אמות — שופכין, שרבי אליעזר בן יעקב אומר: ביב הקמור ארבע אמות ברשות הרבים — שופכין לתוכו מים בשבת. רבי אליעזר בן יעקב אומר: ביב הקמור. מתניתין דלא כחנניא. דתניא, חנניא אומר: אפילו גג מאה אמה — לא ישפוך, לפי שאין הגג עשוי לבלוע, אלא לקלח. תנא: במה דברים אמורים — בימות החמה, אבל בימות הגשמים — שופך ושונה ואינו נמנע. מאי טעמא? אמר רבא: אדם רוצה שיבלעו מים במקומן. אמר ליה אביי: והרי שופכין, דאדם רוצה שיבלעו, וקתני ״לא ישפוך״! אמר ליה: התם למאי ניחוש לה, אי משום קלקול חצירו — הא מיקלקלא וקיימא. ואי משום גזירה שמא יאמרו ״צנורו של פלוני מקלח מים״ — סתם צנורות מקלחים הם. אמר רב נחמן: בימות הגשמים, עוקה מחזיק סאתים — נותנין לו סאתים, מחזיק סאה — נותנין לו סאה. בימות החמה, מחזיק סאתים — נותנין לו סאתים, סאה — אין נותנין לו כל עיקר. בימות החמה נמי, מחזיק סאה ניתיב ליה סאה! גזרה דלמא אתי ליתן ליה סאתים. אי הכי בימות הגשמים נמי ליגזור! התם מאי ניחוש לה? אי משום קילקול — הא מיקלקלא וקיימא. אי משום גזירה ״שמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח מים״ — סתם צנורות מקלחין הן. אמר אביי: הילכך, אפילו כור ואפילו כוריים. וכן שתי דיוטאות זו כנגד זו. אמר רבא: אפילו עירבו. אמר (ליה) אביי: מאי טעמא? אילימא משום נפישא דמיא, והתניא: אחת לי עוקה, ואחת לי גיסטרא בריכה ועריבה, אף על פי שנתמלאו מים מערב שבת — שופכין לתוכן מים בשבת! אלא, אי איתמר, הכי איתמר: אמר רבא
עירובין פח: