הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לא:מסכת תמורה31b
ולדן וחלבן - נפקא לן לעיל בס"פ כל האסורין בשר ולא חלב. ולדן מפרש בפ"ב דבכורות (דף יד.) בדאיעבר לפני פדיונה ואתיליד לאחר פדיונה דלית ליה תקנתא ליקרבינהו מכח קדושה דחויה אתי ליפרקינהו לא אלימי למתפס פדיונן אבל נתעבר לאחר פדיונה ולד צבי ואיל נינהו ומותרין ובקדשי בדק הבית אפי' דאיעבור קודם פדיונם שרו דלא אקדשינהו אלא לדמי ולא חמירא קדושתייהו כולי האי: חל על הכל - אפי' על האבנים ועל העצים: ומועלין בגידולן - מפרש טעמא בגמ': גמ' אמר מר סתם הקדשות לבדק הבית - ואפי' בהמה במשמע: מאן תנא - דאפי' בהמות אי אקדשינהו סתם דלא אמר למזבח אמרינן לבדק הבית אקדשינהו דלא כר' יהושע: ודמיהן יפלו עם שאר נכסים כו' - קסבר ר' אליעזר סתם הקדשות לבדק הבית ואפי' בהמה ומיהו כל הראוי למזבח כשהוא פודהו מיד הגזבר אינו פודהו אלא למזבח דאינו יוצא מיד מזבח לעולם כדתניא לקמן בהאי פירקא המתפיס תמימים לבדק הבית כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח: ר' יהושע אומר כו' - אלמא מידי דחזי למזבח סתם קדושתיה למזבח: ופליגא דרב אדא - הא דאוקמיה מתני' כרבי אליעזר פליגא אדרב אדא דאמר לר"א נמי סתם מקדיש בהמה למזבח מקדיש לה והכא היינו טעמא משום דאין אדם חולק נדרו חציו לחדא קדושה וחציו לחדא קדושה: אדם חולק את נדרו - זכרים לעולה ונקבות לדמי עולה דשלמים ליכא למימר דליקרבו בלא פדיון דכיון דאיהו אכיל להו אתי לידי מעילה דמסתמא לא אמר שלמים נינהו וכיון דהקדיש הכל אינו יכול ליהנות מהן: אלא בהמה - כל בהמותיו אפילו רבי אליעזר מודה דאע"ג דאיכא נקבות הואיל וחזיין כל הבהמות למזבח אמרינן סתמייהו למזבח וזכרים יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהן עולה הואיל דאיכא למימר כל הנדר למזבח: אלא ללישנא קמא - דאמר רב אדא בעדר שהוא מחצה זכרים ומחצה נקבות א"ר אליעזר אין אדם חולק נדרו חציו להקרבת הגוף וחציו להקרבת דמים ואפילו ליכא שאר נכסים ואיכא למימר דכל הנדר למזבח פליג רבי אליעזר אמאי תני דמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית הא זימנין דליכא שאר נכסים כלל: שפויי ונבייה - שאם הקדיש אילן לבדק הבית יש מעילה בשפאין אם שפאו ויש מעילה בנבייתו עליו שנושרין בימות החורף והויין לו לזבל: חלב המוקדשין - חלב של מוקדשין. גבי קדשי מזבח נקיט תורין לגבי מזבח וגבי קדשי בדה"ב נקט תרנגולת ולא תורין דאורחא דמילתא נקט דאין דרך להקדיש לבדה"ב דבר הראוי למזבח: חמורה - רבותא היא דאע"ג דטמאה היא חיילא עלה קדושת בדק הבית כדבר טהור: גידולין דחזו למזבח - כגון ולדות קדשים:
וחלבן אסור לאחר פדיונן, והשוחטן בחוץ חייב. אין נותנין מהן לאומנין בשכרן — מה שאין כן בקדשי בדק הבית. יש בקדשי בדק הבית, שסתם הקדשות לבדק הבית, הקדש בדק הבית חל על הכל, ומועלין בגידוליהן, ואין בהן הנאה לבעלים. גמ׳ וכללא הוא דכל קדשי מזבח עושין תמורה? והרי עופות דקדשי מזבח הן, ותנן: המנחות והעופות אין עושין תמורה! כי קתני — אבהמה. והרי ולד קדשי מזבח הוא, ותנן: אין הולד עושה תמורה. הא מני? רבי יהודה היא, דאמר: ולד עושה תמורה. והרי תמורה עצמה, דקדשי מזבח, ותנן: אין תמורה עושה תמורה! כי קתני — אעיקר זיבחא. השתא דאתית להכי, אפילו תימא רבנן, כי קתני — אעיקר זיבחא. ואין נותנין מהן לאומנין כו׳. הא קדשי בדק הבית נותנין? אמר רבי אבהו: דאמר קרא ״ועשו לי״ — משלי. יש בקדשי בדק הבית כו׳. אמר מר: סתם הקדשות לבדק הבית, וחל על הכל. מאן תנא? אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: דלא כרבי יהושע. דתניא: המקדיש נכסיו, והיה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח, זכרים ונקבות — רבי אליעזר אומר: זכרים ימכרו לצרכי עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים, ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית. רבי יהושע אומר: זכרים הן עצמן יקרבו עולות, ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות, ושאר נכסים לבדק הבית. ופליגא דרב אדא בר אהבה, דאמר רב אדא בר אהבה אמר רב: בעדר שכולו זכרים, אפילו רבי אליעזר מודה, דלא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש לבדק הבית. לא נחלקו אלא בעדר שיש בו מחצה זכרים ומחצה נקבות, ורבי אליעזר סבר: אין חולק את נדרו, ומדנקבות לאו עולות — זכרים נמי לאו עולות. ורבי יהושע סבר: חולק את נדרו. לישנא אחרינא אמרי לה, אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: בשלא הקדיש אלא בהמה, אפילו רבי אליעזר מודה, דלא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש לבדק הבית. לא נחלקו אלא כשיש שאר נכסים עמהן, ורבי אליעזר סבר: אין אדם חולק את נדרו, מדשאר נכסים לא לקדשי מזבח, בהמה נמי לא לקדשי מזבח, ורבי יהושע סבר: אדם חולק את נדרו. ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית — בשלמא ללישנא בתרא, היינו דקתני: ״עם שאר נכסים לבדק הבית״. אלא ללישנא קמא, ליתני ״יפלו לבדק הבית״! תניא נמי הכי: ״ודמיהן יפלו לבדק הבית״. הקדש בדק הבית חל על הכל. לאיתויי מאי? אמר רבינא: לאיתויי שפויי וניבא. ומועלין בגידוליהן. לאתויי מאי? אמר רב פפא: לאתויי בקדושת מזבח, חלב המוקדשין וביצי תורין. כדתניא: חלב המוקדשין וביצי תורין — לא נהנין ולא מועלין. במה דברים אמורים? בקדשי מזבח, אבל בקדשי בדק הבית — הקדיש תרנגולת מועלין בביצתה, חמורה מועלין בחלבה. ואפילו למאן דאמר מועלין בגידולי מזבח, הני מילי גידולין דחזו למזבח, אבל גידולין דלא חזו למזבח — אין מועלין בהן.
תמורה לא: