הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כא.מסכת תמורה21a
הוא עצמו - ואע"ג דולד התמורה חזי להקרבה: מאי הוי משני ליה - כלומר מדקאמר משנינא לך שינויי דחיקי בבלאי מכלל דהוה ידע שינויא אחרינא: מתני' הרי אלו כבכור ומעשר - לכל קדושת בכור ומעשר שלא ימכרו באיטליז לאחר שנפל בהן מום ונפדו: חוץ מן הבכור ומן המעשר - מפני שאין הנאתן להקדש במכירתם דדמי בכור לכהן ודמי מעשר לבעלים ומשום הנאה דידהו לא מזלזלינן בקדשים: נפל בהן מום בבכור ומעשר אינו יכול להוציאן מקדושה דבבכור כתיב לא תפדה ובמעשר כתיב לא יגאל: חוץ מן הבכור והמעשר - שאין באין לכתחלה מחוצה לארץ כשאר כל הקדשים: שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן - יש להן תקנה במקומן שירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומם לבעלים ושאר כל הקדשים אע"פ שנפל בהן מום הרי הן בקדושתן וצריך אתה לפדותן ולהעלות דמיהן ולהקריבן והואיל וסופו להקריב דמיהן יעלו הן עצמן ויקרבו: גמ' לא מחייב - מלקות משום כל מום לא יהיה בו: ותיבעי בתשיעי של מעשר - כגון קרא לט' עשירי דקדש ואינו קרב כדאמרינן בשילהי בכורות (דף ס.) התשיעי נאכל במומו: להוציא את התשיעי - שלא יקרב וכיון דאינו קרב פשיטא לן דלא מיחייב המטיל בו מום הכא נמי כו': בן אנטיגנוס ולא קבלו הימנו - וקשיא אמתני' דקתני אם באו תמימים יקרבו: הא ר' ישמעאל כו' - (בסיפא אתיא): ג' זקנים - רבי ישמעאל ור"ע ובן עזאי: בכור ומעשר ובכורים דטעונין הבאת מקום דכתיב (דברים י״ב:ה׳-ו׳) והבאתם שמה עולותיכם וגו' ותרומת ידכם אלו בכורים: מה בכור אינו נאכל כו' - כדמפרש לקמיה דבעי מתן דמים ואימורין למזבח: בכורים אינן נאכלין אלא בפני הבית - דכתיב (שם כו) והנחתו לפני ה' אלהיך: הנחה - לפני המזבח דכתיב והנחתו לפני ה' אלהיך: וליהדר דינא כו' - למה לי קרא ליהדר דינא ולימא בכור יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן שטעונין הבאת מקום ואינן נאכלין אלא בפני הבית אף אני אביא מעשר: ומאי קסבר - דפשיטא ליה דבכור אינו נאכל ומעשר שני מספקא ליה: וקידשה לעתיד לבא - תרוייהו בכור ומעשר בני הבאה נינהו ויקריבום הואיל והשתא נמי קדושה היא ירושלים להקריב: ואי לא קידשה לעתיד לבא - ואפילו הכי מספקא ליה ממעשר תיבעי ליה נמי בכור ואמאי יליף מעשר שני מבכור: לעולם לא קידשה לעתיד לבא - ודקשיא מאי שנא בכור דפשיטא ליה בכי האי בכור עסקינן שנזרק דמו בפני הבית וחרב כו' ויליף בשר מדם דכי היכי דאי הוה דם השתא לא היה נזרק דלא קידשה לעתיד לבא בשר נמי לא יאכל:
— לא! הכא במאי עסקינן? כגון שילדה נקבה, ועד סוף העולם לא אוליד חד זכר?! אמר ליה: משנינא [לך] שינויי דחיקי בבלאי, כגון שילדה נקבות עד סוף העולם. מתני׳ תמורת הבכור והמעשר, ולדן ולד ולדן עד סוף העולם — הרי אלו כבכור וכמעשר, ויאכלו במומן לבעלים. מה בין בכור ומעשר לבין כל הקדשים? שכל הקדשים נמכרים באיטלז, ונשחטין באיטלז, ונשקלין בליטרא, חוץ מן הבכור והמעשר. ויש להן פדיון, ולתמורותיהן פדיון, חוץ מן הבכור והמעשר. ובאין מחוצה לארץ, חוץ מן הבכור והמעשר, שאם באו תמימים — יקרבו, ואם בעלי מומין — יאכלו במומן לבעלים. אמר רבי שמעון: מה טעם שהבכור והמעשר יש להן פרנסה ממקומן, ושאר כל הקדשים, אף על פי שנולד בהם מום — הרי אלו בקדושתן. גמ׳ אמר רבא בר רב עזא: בען במערבא — המטיל מום בתמורת בכור ומעשר מהו? מי אמרינן: כיון דלא קריבן — לא מיחייב, או דילמא: כיון דקדשו — מיחייב? אמר ליה אביי: ותיבעי לך המטיל מום בתשיעי של מעשר! אלא מאי שנא תשיעי, דלא קמיבעיא לך? דרחמנא מעטיה, ״עשירי״ — להוציא התשיעי. הכי נמי, רחמנא מעטינהו, ״לא תפדה קדש הם״ — הם קריבין, ואין תמורתן קריבה. רב נחמן בר יצחק מתני לה הכי: אמר רב אחא בריה דרב עזא, בען במערבא: המטיל מום בתשיעי של מעשר מהו? אמר ליה: ותיבעי לך המטיל מום בתמורת בכור ומעשר! אלא מאי שנא תמורת בכור ומעשר דלא מיבעיא לך? דרחמנא מעטינהו, ״קדש הם״ — הן קריבין ואין תמורתן קריבה. תשיעי של מעשר נמי רחמנא מעטיה, ״העשירי״ — להוציא את התשיעי. ואם באו תמימין כו׳. ורמינהו: בן אנטיגנוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו! אמר רב חסדא: לא קשיא, הא — רבי ישמעאל, הא — רבי עקיבא. דתניא: רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים, רבי ישמעאל אומר: יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה ויאכלנו בירושלים? ודין הוא: בכור טעון הבאת מקום, ומעשר טעון הבאת מקום. מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר אינו נאכל אלא בפני הבית. לא, אם אמרת בבכור — שכן טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, תאמר במעשר דלא?! אמרת: ביכורים טעונין הבאת מקום, ומעשר טעון הבאת מקום. מה ביכורים אין נאכלין אלא בפני הבית, אף מעשר אין נאכל אלא בפני הבית. מה לביכורים, שכן טעונין הנחה, תאמר במעשר דלא?! תלמוד לומר: ״ואכלת לפני ה׳ אלהיך... מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך״, הקיש מעשר לבכור: מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר אין נאכל אלא בפני הבית. וליהדר דינא, וליתי ב״מה הצד״! אמר רב אשי: משום דאיכא למימר, מה להצד השוה שבהן, שכן יש בהן צד מזבח. ומאי קסבר? אי קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא, לא שנא בכור ולא שנא מעשר בני הבאה נינהו. ואי קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, אפילו בכור נמי תיבעי לך! לעולם קסבר, קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, והכא במאי עסקינן — כגון שנזרק דמו של בכור בפני הבית, וחרב הבית, ועדיין בשרו קיים. כיון דאי איתיה לדם (לא) [לאו] בר זריקה הוא, אתי בשר יליף מדם,
תמורה כא.