בבא קמא דף סה:

הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות

סה:מסכת בבא קמא65b
כפילא ארבע וחומשא זוזא - לפי מה שפ"ה דחומשא עולה לו בכפילא שמשלם את הכפל ונפטר בכך מן החומש קשה קצת מה בכך אי כפילא ארבע וחומשא זוזא ומיהו בקונט' פי' דלית ליה כפרה בחומש כיון שאין ניכר ומובלע בתוך הכפל ואי הוה מפרש דחומשו עולה לו בכפילו שמשלם את החומש ועולה לו לכפל הוה ניחא דהוה פריך שפיר אבל לשון בכפילו לא משמע הכי ובתוספתא נמי גרסי' וחומשו עולה לו מתוך כפילו וריב"א מפרש דאלשון ברייתא קפריך דמשמע דחומשו עולה בכל כפילו: אלמא קרן כעין שגנב - תימה אמאי לא דחי כגון דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' וכפילא זוזא כעין שגנב דלא כרב וחומשא זוזא כשעת העמדה בדין כדאמר דתברה או שתייה משלם ד' וי"ל דליכא למימר הכי כלל דמהיכא תיתי דקרן יהא כשעת העמדה בדין וכפל ד' וה' יהי' כעין שגנב דאין לחלק בין כפל ד' וה' לקרן אם לא מכח הפסוק ובזה אין לנו שום פסוק ורב נמי דמחלק היינו משום דקרא קדריש ועוד דבלאו הכי דחי שפיר ונוח לו כפי האמת ובאותו ענין שהיה המסייע אומר שאין להעמידה: ואי אמרת שינוי קונה - פירוש כי . האי דטלה ונעשה איל אבל הא פשיטא דשינוי קני כדאמר בסמוך דשינוי קונה לבע"ה: איל בן יומו קרוי איל - מיהו ודאי לענין קרבן אמרינן דאיל בן שתי שנים מדכתיב במקום אחר כבש בן שנתו (ויקרא יב): הא מני בית שמאי היא - האי שנויא ליתא לרבא דאית ליה בריש הגוזל קמא (לקמן בבא קמא דף צד.) דוקא לגבוה אסרי ב"ש משום דאמאיס וא"ת היכי מדמה ליה דמה ענין אתנן אצל שינוי וי"ל דקסבר דאי שינוי קונה א"כ ראוי הוא להתיר שינוי באתנן דחשיב כאחר ואין זה אותו שבא לידה בתורת אתנן וממאיס נמי לא מאיס: הן ולא שינוייהם - תימה דבסמוך נפקא ליה לרבה דשינוי קונה מקרא אחרינא דכתיב אשר גזל כעין שגזל יחזיר ועוד קשה דרב חסדא קאמר דשינוי אין קונה דדריש אשר גזל מ"מ ובהגוזל קמא (צד:) קאמר רבי יוחנן דבר תורה גזילה המשתנית חוזרת בעיניה מדכתיב והשיב את הגזילה מ"מ וכי פליגי אבית הלל ונרא' לר"י דלקמן מיירי בשינוי החוזר לברייתו ואהכי מייתי בריש הגוזל קמא מלתיה דר' יוחנן ורבה דבסמוך סבר דאפי' שינוי החוזר לברייתו נמי קני וצריכי תרי קראי דאי לאו אלא חד קרא הוה מוקמינן ליה בשינוי שאין חוזר והא דמייתי רבה סיוע לדבריו ממתניתין דהגוזל עצים (לקמן בבא קמא ד' צג:) משום דמיירי בשינוי חוזר לברייתו כדמוקי לי' התם בריש פרקין (שם) בעצים משופים וצמר טווי וההיא דלא הספיק ליתן לו עד שצבעו נראה לרבה דאיירי נמי בשינוי החוזר שיכול להעבירו ע"י צפון כדאמר בריש הגוזל (שם) ואע"פ דלר' יוחנן מיירי בשינוי שאינו חוזר ומוקי לה בקלא אילן דלא עבר לה לרבה נראה לו דוחק להעמידה בקלא אילן (דלא עבר) ולהכי מייתי מיניה סייעתא:
וחכ"א ממון המשתלם בראש - שאינו משלם אלא קרן והשיב את אשמו היינו קרן שהוא אשם וחוטא עליו ובקרא אחרינא כתיב התם ואת אשמו יביא לה' וגו': ושאינו משתלם בראש - כי הכא דאיכא כפל לא שייך בה דין חומש כלל ואפי' לא שוין חומשא וכפילא פטור ור"ש אשם קאתי לאסופי לפטורא: כפילא ד' וחומשא זוזא - וכיון דאינן שוין לא חומש מקרי ולא סליק ליה: דכפילא זוזא וחומשא זוזא - דחומש בתר קרנא שיימינן וקרן משלם כעין שגנב נמצא קרן ד' וחומשו מוסיף עליו מבחוץ זוזא וכפילא זוזא וכפל כשעת העמדה בדין והיינו כרב דאי לאו קרן כעין שגנב לא הוי זוזא חומש ואי כפל כעין שגנב הוי ד' אלא ש"מ כרב: כעין שגנב - לקמן אותבינן לרב מהא דאמר תשלומי כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין ולרבה דאמר תברה או שתייה משלם ד' [כדהשתא] ליכא לאותובי דיכול לשנויי דהך מתניתא כפל ד' וה' דוקא נקט אבל קרן היכא דאשכח כי השתא משלם: כפילא ד' וחומשא זוזא - וכיון דאינן שוין לא חומש מקרי ולא סליק ליה: ורבנן אמרי לך - אי לערבינהו קבעי לא ליכתוב לא וי"ו ולא את: לאפסוקי בין ממון גבוה - אשם: לממון הדיוט - חומש דלאו אורח ארעא לערובינהו להדיא: נעשה שינוי בידו וקנאו - בשינוי להא מילתא דאם טבח ומכר שלו הוא טובח וכו' ופטור מד' וה' אבל קרן וכפל משלם קרן כי השתא וכפל כעין שגנב או כשעת העמדה בדין: כעין שגנב - לקמן אותבינן לרב מהא דאמר תשלומי כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין ולרבה דאמר תברה או שתייה משלם ד' [כדהשתא] ליכא לאותובי דיכול לשנויי דהך מתניתא כפל ד' וה' דוקא נקט אבל קרן היכא דאשכח כי השתא משלם: תורא גנבי מינך - בתמיה: ונקנינהו בשינוי השם - נהי דשבח דגופיה לא הוי שינוי דממילא קשבח ואזל ומיהו בשמא ודאי אישתני: מ"מ קשיא - לר' אילעא: שינוי במקומו עומד - אע"ג דאישתני לא נפיק מרשות בעלים: תני חדא אסור - לקרבן:
וחכמיםאומרים: ״בראשו וחמשתיו״; ממון המשתלם בראש – מוסיף חומש, ממון שאין משתלם בראש – אין מוסיף חומש. רבי שמעון בן יוחאי אומר: אין חומש ואשם משתלם במקום שיש כפל. קתני מיהת: חומשו עולה לו בכפילו, דברי רבי יעקב. היכי דמי? אילימא דמעיקרא שויא ארבעה ולבסוף שויא ארבעה, חומשו עולה לו בכפילו?! כפילא ארבעה, וחומשא זוזא! אלא לאו דמעיקרא שויא ארבעה, ולבסוף שויא זוזא, דכפילא זוזא וחומשיה זוזא? אלמא קרן כעין שגנב, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה כשעת העמדה בדין! אמר רבא: לעולם דמעיקרא שויא ארבעה והשתא נמי שויא ארבעה, ודקא קשיא: כפילא ארבעה וחומשיה זוזא, הכא במאי עסקינן – כגון שנשבע וחזר ונשבע ארבע פעמים, והודה; והתורה אמרה ״וחמשתיו״ – התורה ריבתה חמישיות הרבה בקרן אחת. אמר מר, וחכמים אומרים: ״בראשו וחמשתיו״ – ממון המשתלם בראש מוסיף חומש, ממון שאין משתלם בראש אין מוסיף חומש. אבל אשם – מייתי, מאי שנא חומש דלא משלם – דכתיב: ״בראשו וחמשתיו״, אשם נמי לא משלם – דהא כתיב: ״בראשו וחמשתיו״, ״ואת אשמו״! אמרי לך רבנן: ״את״ פסקיה קרא. ורבי שמעון בן יוחאי – ״ואת״ ערביה קרא. ורבנן אמרי לך: לא ליכתוב רחמנא לא ויו ולא ״את״. ורבי שמעון בן יוחאי אמר לך: ״את״ לא סגיא דלא כתב – לאפסוקי בין ממון גבוה לממון הדיוט; הלכך אתא ויו ערביה קרא. אמר רבי אילעא: גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור – נעשה שינוי בידו, וקנאו. טבח ומכר – שלו הוא טובח, שלו הוא מוכר. איתיביה רבי חנינא לרבי אילעא: גנב טלה ונעשה איל, עגל ונעשה שור – משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, כעין שגנב. ואי סלקא דעתך קנייה בשינוי, אמאי משלם? שלו הוא טובח, שלו הוא מוכר! אמר ליה: ואלא מאי, שינוי לא קני? אמאי משלם כעין שגנב? לשלם כי השתא! אמר ליה: כי השתא היינו טעמא דלא משלם – משום דאמר ליה: ״תורא גנבי ממך?״ ״דיכרא גנבי ממך?״ אמר ליה: רחמנא ניצלן מהאי דעתא! אמר ליה: אדרבה, רחמנא ניצלן מדעתא דידך! מתקיף לה רבי זירא: וניקנינהו בשינוי השם! אמר רבא: שור בן יומו קרוי ״שור״, איל בן יומו קרוי ״איל״. שור בן יומו קרוי ״שור״ – דכתיב: ״שור או כשב או עז כי יולד״. איל בן יומו קרוי ״איל״ – דכתיב: ״ואילי צאנך לא אכלתי״ – אילים הוא דלא אכל, כבשים אכל?! אלא לאו שמע מינה איל בן יומו ״קרוי״ איל? מכל מקום קשיא! אמר רב ששת: הא מני – בית שמאי היא, דאמרי: שינוי במקומו עומד(ת), ולא קני. דתניא: נתן לה באתננה חיטין ועשאן סולת, זיתים ועשאן שמן, ענבים ועשאן יין; תני חדא אסור, ותני חדא מותר. ואמר רב יוסף, תני גוריון דמאספורק: בית שמאי אוסרין, ובית הלל מתירין. מאי טעמא דבית שמאי? דכתיב: ״גם״ – לרבות שינוייהם. ובית הלל – ״הם״ ולא שינוייהם. ובית שמאי – ההוא
בבא קמא סה: