הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיג:מסכת בבא קמא113b
שלא ימשכנו ויצא כו' - והני תנאי דפרק המקבל (ב"מ דף קיא: ושם) דסברי דגזל הכנעני מותר מוקמי לה להאי קרא לדרשה אחריתי: יכול יגלום עליו - פי' בקונטרס יכול יניח הכנעני לכפול ולהוסיף על הלואתו לתבוע מה שלא נתן ותימה לר"י דאמאי אצטריך קרא להכי דאטו יפסיד ויניח את הכנעני להטעות את עצמו ונראה לר"י דה"פ יכול יגלום עליו שיטעה את הכנעני ויתן לו פחות ממה שנתן לו ת"ל וחשב עם קונהו וכן פי' בערוך בערך גלם אע"ג דטעות כנעני היה מותר אסור להטעותו במקום שהכנעני יודע שגוזל ועושה עצמו כלא ידע: הכי קאמינא אי דכותי נינהו - נראה לר"י שכן היה דעתו מתחילה כמו שהשיב להכותי ולא כמו שהיה הכותי סובר דא"כ היה סובר דגזל הכותי מותר דאין חילוק בין גניבה לגזילה דבגניבה איכא חילול השם כשידע לבסוף וכל הנך שמעתא לא אייתי אלא הנהו דאסרי גזל כנעני ולא מייתי תנאי דהמקבל (שם) דשרי: היכי מייאשי - היה להם לתבוע בדין את כל אדם העוברים עליהם אלא ודאי לכך מתייאשים לפי שבדין אין משלמין להם כלום משום דדינא דמלכותא דינא ובקונטרס פי' היכי מייאשי כלומר מי הוי יאוש והא יאוש כדי הוא ולא קני דאין כאן שינוי רשות שהרי הן מונחים ברשות הרבים ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי הוי גובי דדיקלי מיקרו כדאמר לעיל בהגוזל קמא (בבא קמא דף צו. ושם):
שלא ימשכנו ויצא - כלומר שלא יוציאוהו בית דין מיד הכותי אלא בגאולה: יגלום - יכול יניח את הכנעני לכפול ולהוסיף ולתבוע מה שלא נתן: גר תושב - אין עובד ע"ז ואוכל נבילות: ולא לך אלא לגר - בקדושין היא (ד' כ.) ובערכין (דף ל:) כמה קשה אבקה של שביעית אדם שנושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את עצמו שנאמר ונמכר לך לא לך אלא לכנעני כו' ולע"ז עצמה לחטוב עצים ולשאוב מים ואכולהו קאי גאולה תהיה לו אלמא גזל כנעני אסור: בהפקעת הלוואתו - שאין גזל ממש שרי כי ליכא חילול השם ולהבריח המכס הוי כהפקעת הלואתו: הפקעת הלואתו הוא - שהלוהו על עבודתו ואפי' הכי אמר ר' עקיבא לא יצא על כרחו: גופו קנוי - כל שש שנים ונמצא שגזלו ממש: והני מילי דבורלא - אברול ארעא מס קרקע שאכל פירות: טעותו - היה חייב לו לישראל וטעה בחשבון דליכא חילול השם: לקנא דדהבא במר דפרזלא - מזרק של זהב בחזקת של נחושת: ואיבלע ליה זוזא - ועוד טעות אחרת שעיכב זוז מדמיו והטעהו בחשבון שלקח ג' במקום ד': לצלחא - לבקע: מעיקרו - פסקית של צד העיקר קח לצרכי שהן עבים: דכותי מניינא ידע - מנין הפסקים מנה אבל לא נתן עיניו כמה דקים יש וכמה גסים יש: שיבשא - זמורות: קטופי - אשכולות: היכי מיאשי - כלומר מי הוי יאוש הא יאוש כדי הוי ואין כאן שנוי רשות שברה"ר הן ושינוי מעשה נמי ליכא דהשתא נמי גובא דדיקלא מקרו: והא לא עבדי שליחותיה כדקאמר מלכא - ואשתכח דלאו דינא דמלכותא הוא ואמאי עברינן עלייהו: באגא - בקעה: ולא טרח - אין עליו לטרוח וליקח מזה אחד ומזה אחד: דמשתכח בבי דרי - היו ארבעה שותפין בגורן והביאו שלשה חלקן בביתן והרביעי' נמצא בגורן: פרע מנתא דמלכא - בשביל כולם ולכשיבאו חביריו אין יכולין לומר שלך היה ולא שלנו ואם גבאי זה ישראל הוא שקנה מן המלך את המס אין כאן משום גזל דדינא דמלכותא דינא ואם כותי הוא מותר לקנות ממנו: אריסותיה מפיק - דאין לו חלק בגופו של קרקע ואין עליו לפרוע חלק על הבית ולענין זבוני לא מזבנינן מיניה דגזל הוא מה שנטלו מן האריס: בר מתא אבר מתא מיעבט - רשות ביד ישראל גבאי המלך למשכן בן העיר על מס בן עיר חבירו דדינא דמלכותא דינא: וכרגא - כסף גולגולת דשתא דא: אבל שתא דחליף חליף - והוא הגבאי כבר פרע למלך כל קצבה שקיבל עליו שנה שעברה ומעתה המס שלו ולו אין כח למשכן את זה על חבירו: דדיירי דרי - עכו"ם שיש להם בהמות ומזבלין מהן שדות בשכר: אסור ליקח מהן - בהמה שמא נתחברה עם בהמותיהם של ישראל ושל בני ישראל הוא:
ימשכנו ויצא. יכול יגלום עליו? תלמוד לומר: ״וחשב עם קנהו״ – ידקדק עם קונהו! אמר רב יוסף: לא קשיא; הא, בגוי, הא בגר תושב. אמר ליה אביי, והא תרוייהו גבי הדדי כתיבי: לא לך, אלא לגר – שנאמר: ״לגר״. ולא לגר צדק, אלא לגר תושב – שנאמר: ״לגר תושב״. ״משפחת גר״ – זה הגוי; כשהוא אומר: ״או לעקר״ – זה הנמכר לעבודה זרה! אלא אמר רבא: לא קשיא; כאן בגזילו, וכאן בהפקעת הלוואתו. אמר ליה אביי: עבד עברי – הפקעת הלוואתו הוא! רבא לטעמיה, דאמר רבא: עבד עברי גופו קנוי. אמר רב ביבי בר גידל אמר רבי שמעון חסידא: גזל גוי אסור, אבידתו מותרת. גזילו אסור – דאמר רב הונא: מנין לגזל הגוי שהוא אסור? שנאמר: ״ואכלת את כל העמים אשר ה׳ אלהיך נתן לך״ – בזמן שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך. אבידתו מותרת – דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מנין לאבידת הגוי שהיא מותרת? שנאמר: ״לכל אבדת אחיך״ – לאחיך אתה מחזיר, ואי אתה מחזיר לגוי. ואימא הני מילי היכא דלא אתי לידיה, דלא מחייב לאהדורי בתרה; אבל היכא דאתי לידיה, אימא ליהדרה! אמר רבינא: ״ומצאתה״ – דאתאי לידיה משמע. תניא, רבי פנחס בן יאיר אומר: במקום שיש חילול השם, אפילו אבידתו אסור. אמר שמואל: טעותו מותרת. כי הא דשמואל זבן מגוי לקנא דדהבא במר דפרזלא – בארבע זוזי, ואבלע ליה חד זוזא. רב כהנא זבן מגוי מאה ועשרין חביתא במאה, ואבלע ליה חד זוזא; אמר ליה: חזי, דעלך קא סמיכנא. רבינא זבן דיקלא הוא וגוי לצלחא, אמר ליה לשמעיה: קדם ואייתי מעיקרו, דגוי מניינא ידע. רב אשי הוה קאזיל באורחא, חזא שיבשא דגופנא בפרדיסא, ותלו בה קיטופי דעינבי. אמר ליה לשמעיה: זיל חזי, אי דגוי נינהו – אייתי. אי דישראל נינהו – לא אייתי לי. שמע ההוא גוי דהוה יתיב בפרדיסא, אמר ליה: דגוי שרי?! אמר ליה: גוי שקיל דמי, ישראל לא שקיל דמי. גופא – אמר שמואל: דינא דמלכותא דינא. אמר רבא: תדע, דקטלי דיקלי וגשרי גישרי – ועברינן עלייהו. אמר ליה אביי: ודלמא משום דאייאוש להו מינייהו מרייהו! אמר ליה: אי לא דינא דמלכותא דינא, היכי מייאשי? והא לא קא עבדי כדאמר מלכא – מלכא אמר: זילו וקטלו מכל באגי, ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא! שלוחא דמלכא – כמלכא, ולא טרח; ואינהו אפסיד אנפשייהו – דאיבעי להו (דאינקוט) [למינקט] מכוליה באגי, ומשקל דמי. אמר רבא: מאן דמשתכח בבי דרי, פרע מנתא דמלכא. והני מילי שותפא, אבל אריסא – אריסותיה הוא דקא מפיק. ואמר רבא: בר מתא אבר מתא מיעבט. והני מילי דברלא ארעא וכרגא דהאי שתא, אבל שתא דחליף – הואיל ואפייס מלכא, חליף. ואמר רבא: הני דדיירי דרי בתוך התחום – אסור ליקח מהן. מאי טעמא? משום דמערבא חיותא דמתא בהדייהו. חוץ לתחום – מותר ליקח מהם. אמר רבינא: אם היו בעלים מרדפים אחריהם, אפילו חוץ לתחום אסור. מכריז רבא, ואיתימא רב הונא: דסלקין לעילא ודנחתין לתתא – האי בר ישראל דידע סהדותא דגוי (ולא תבעו מיניה), ואזיל ומסהיד ליה בדינא דגוים על ישראל חבריה – משמתינן ליה. מאי טעמא? דאינהו מפקי ממונא
בבא קמא קיג: