הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
טז:מסכת בבא קמא16b
דרס ואכל. פירוש שאוכל מחיים כדאמרינן בפרק אלו עוברין (פסחים דף מט: ושם) מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עד שימות אף עם הארץ כו': והתניא וכן חיה. תימה ולוקמה בזאב דאורחיה לטרוף וי"ל דחיה סתם קתני בין בארי בין בזאב ולא הוה מצי לשנויי דכרבי טרפון אתיא דאמר (לעיל בבא קמא יד.) משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם מדקתני לה גבי תולדה דשן כדמסיק: כי תניא מתניתא בארי תרבות ואליבא דר' אלעזר - לא נקט ר'. אלעזר לאפוקי רבנן אלא לרבותא נקטיה וה"ק דלא תימא משום דאורחיה לטרוף משלמת נ"ש דאפילו בארי תרבות אליבא דר' אלעזר דודאי לאו אורחיה הוא איכא לאוקמי דהיינו בדאייעד כדמפרש ואזיל ומאותו הטעם שיתחייב לר' אלעזר יתחייב לרבנן ועוד י"ל דדוקא מוקי לה כרבי אלעזר משום דחיה סתם קתני בין בארי בין בזאב ולר' אלעזר כיון דהוו בני תרבות לאו אורחייהו לטרוף ומיירי תרוייהו בדאייעד אבל לרבנן דלאו בני תרבות נינהו ואורחיה דזאב לטרוף כי לא אייעד נמי משלם נ"ש וזהו דוחק להעמיד הברייתא לצדדים זאב בלא אייעד וארי באייעד וא"ת ולמאי דס"ד השתא דהוי תולדה דקרן אמאי נקט בברייתא שנכנסו בחצר הניזק וי"ל משום זאב נקט דכיון דאייעד חוזר לקדמותו והוי שן דפטור ברה"ר: שחשדוהו בזונה - דירמיה כהן הוה וזונה אסורה לכהן: אפילו בשעה שעושין צדקה - ול"ג ישראל דאאנשי ענתות קאי: לפניך זו צדקה. שנאמר והלך לפניך צדקך (ישעיהו נ״ח:ח׳): שהושיבו ישיבה על קברו - לפי שהרבה תורה בישראל כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף צד: ע"ש) שבדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו איש ואשה תינוק ותינוקת שלא היו בקיאים בטומאה וטהרה ולא על קברו ממש אלא ברחוק ארבע אמות דליכא לועג לרש:
אף הנחש - מדקתני אף מכלל דלר' אלעזר הוו אינך מועדין: והא אנן תנן ר' אלעזר אומר - נחש הוא מועד אבל הני לא: דרס - שלא הרגה אלא מחיים אכלה פטור דאורחיה הוא ושן ברה"ר פטור: טרף - שהרגה ואכלה: חייב - דלאו אורחיה היא ותולדה דקרן הוא ומשלם חצי נזק ברה"ר: בדי גורותיו - די מאכל גורותיו ילדיו אלמא טורף הוא: ומשני בשביל גורותיו - אורחיה להרוג ולהביא ולהצניע אבל לטרוף ולאכול הוא עצמו כי האי לאו אורחיה: וקפריך והכתיב ומחנק ללבאותיו - אלמא אורחיה להרוג ומשני בשביל לבאותיו: והכתיב וימלא טרף חוריו ומשני בשביל חוריו - אורחיה להרוג ולהביא לחוריו ולהצניע אבל לאכול מיד לאחר הריגה כי הא דשמואל לאו אורחיה הוא: טרפה בהמה - והרגתה ואכלה הבשר: משלם נזק שלם - מדמשלמת בחצר הניזק נזק שלם מכלל דאורחיה הוא ותולדה דשן היא וברה"ר ליפטר: ועוד דשמואל נמי - דאמר טרף ואכל חייב אמאי חייב דלמא הכי הוא דטרף על מנת להצניע ונמלך ואכל וליפטר: ה"ג אמר רב נחמן לצדדין קתני טרפה והניחה או דרסה ואכלה משלמת נזק שלם. כלומר הא דקתני ברייתא טרפה בהמה ואכלה בשר תרי מילי נינהו טרפה בהמה והניחה או אכלה בשר על ידי דריסה משלם נזק שלם: להניח - להצניע אורחיה להרוג: רבינא אמר - לעולם אורחיה הוא לטרוף ולאכול ושמואל דמחייב ליה ברה"ר בארי תרבות כו' ואליבא דר' אלעזר: אי הכי - אפי' דרס נמי לחייב אלא ודאי דרבינא לא אדשמואל אתמר אלא אי איכא לאוקמא לדרבינא אמתניתא הוא דמוקמת ליה והכי קאמר רבינא הא דקתני מתניתא נזק שלם לאו משום דאורחיה לטרוף דאפי' בארי תרבות נמי מתוקמה: ופרכינן מתניתא נמי היכי איתא לדרבינא חצי נזק בעי לשלומי: אי הכי - דתולדה דקרן היא אדתני להא מתניתא (לקמן בבא קמא דף יט:) גבי תולדה דשן גבי תולדה דקרן ליתני: מתני' מן העלייה - ואפי' אין הנוגח שוה שיעור הנזק דבמועד כתיב ישלם שור תחת השור ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע: גמ' ויקברוהו במעלה וגו' - בחזקיה כתיב בספר דברי הימים: וישכיבוהו במשכב - באסא מלך יהודה: זני זני - מיני מיני בשמים הרבה כדמתרגמינן למינהו לזנוהי (בראשית א): כי כרו שוחה ללכדני - בירמיה הנביא כתיב: עצתם עלי למות - דאשת איש אית ביה חיוב מיתה אבל בזונה פנויה ליכא מיתה: וכבוד עשו לו במותו - בחזקיה כתיב: ישיבה - תלמידים לעסוק שם בתורה: שלשה - ימים הושיבו שם ישיבה:
אלעזר אומר: אף הנחש. והא אנן תנן, רבי אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות – אינן מועדים; והנחש מועד לעולם! תני: נחש. אמר שמואל: ארי ברשות הרבים; דרס ואכל – פטור. טרף ואכל – חייב. דרס ואכל פטור – כיון דאורחיה למידרס, הוה ליה כמו שאכלה פירות וירקות, דהוי ליה שן ברשות הרבים, ופטור. טרף – לאו אורחיה הוא. למימרא דטריפה לאו אורחיה הוא? והכתיב ״אריה טרף בדי גרותיו״! בשביל גורותיו. ״ומחנק ללבאתיו״! בשביל לבאותיו. ״וימלא טרף חריו״! בשביל חוריו. ״ומענתיו טרפה״! בשביל מעונותיו. והתניא: וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק, טרפה בהמה ואכלה בשר – משלם נזק שלם! הכא במאי עסקינן – שטרפה להניח. הא ״אכלה״ קתני! בשנמלכה ואכלה. מנא ידעינן? ועוד, דשמואל נמי – דלמא הכי הוא? אמר רב נחמן בר יצחק, לצדדין קתני: שטרפה להניח, או דרסה ואכלה – משלמת נזק שלם. רבינא אמר: כי קאמר שמואל – בארי תרבות, ואליבא דרבי אלעזר – דאמר: לאו אורחיה. אי הכי, אפילו דרסה נמי ליחייב! אלא דרבינא לאו אשמואל אתמר, אלא אמתניתא; כי תני מתניתא – בארי תרבות, ואליבא דרבי אלעזר דאמר: לאו אורחיה. אי הכי, חצי נזק בעי לשלומי! דאייעד. אי הכי, מאי האי דקתני לה גבי תולדה דשן? גבי תולדה דקרן בעי למיתנייה! קשיא. מתני׳ מה בין תם למועד? אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העלייה. גמ׳ מאי ״עלייה״? אמר רבי אלעזר: במעולה שבנכסיו. וכן הוא אומר: ״וישכב חזקיהו עם אבתיו, ויקברהו במעלה קברי בני דויד״, ואמר רבי אלעזר: ״במעלה״ – אצל מעולים שבמשפחה, ומאן נינהו – דוד ושלמה. ״ויקברהו בקברתיו אשר כרה לו בעיר דויד, וישכיבהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים״ – מאי ״בשמים וזנים״? רבי אלעזר אמר: זיני זיני. רבי שמואל בר נחמני אמר: בשמים שכל המריח בהן בא לידי זימה. ״כי כרו שוחה ללכדני, ופחים טמנו לרגלי״ – רבי אלעזר אמר: שחשדוהו מזונה. רבי שמואל בר נחמני אמר: שחשדוהו מאשת איש. בשלמא למאן דאמר שחשדוהו מזונה – היינו דכתיב: ״כי שוחה עמקה זונה״. אלא למאן דאמר שחשדוהו מאשת איש, מאי ״שוחה״? אטו אשת איש מי נפקא מכלל זונה? בשלמא למאן דאמר שחשדוהו מאשת איש – היינו דכתיב: ״ואתה ה׳ ידעת את כל עצתם עלי למות״. אלא למאן דאמר שחשדוהו מזונה, מאי ״למות״? שהשליכוהו לבאר טיט. דרש רבא, מאי דכתיב: ״יהיו מכשלים לפניך, בעת אפך עשה בהם״? אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אפילו בשעה שעושין צדקה – הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים, כדי שלא יקבלו עליהן שכר. ״וכבוד עשו לו במותו״ – מלמד שהושיבו ישיבה על קברו. פליגי בה רבי נתן ורבנן, חד אמר שלשה,
בבא קמא טז: