הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מ.מסכת בבא קמא40a
אי לר"י - כלומר אי כר"י סבירא ליה דאמר לקמן תם לא סגי ליה בשמירה פחותה כגון דעבד ליה שמירה פחותה: אי לר"א בן יעקב - דאמר תם סגי ליה בשמירה פחותה כגון דלא עבד ליה שמירה כלל ואיצטריך לר' יעקב לאשמועינן דמעמידין אפוטרופוס לתם ולהכי תנא ח"נ ולא תנא רבי יעקב מחייב סתמא דלא תימא במועד קמיירי וכולה נזקא קאמר אבל בתם אפילו פלגא נזקא נמי לא דאין מעמידין: א"ל חדא דאית ביה תרתי טעמא - הואיל וס"ל לרבא דלא פליגי ר' יעקב ור"י בכולהו סבירא ליה הכי ולהכי אוקמה רבא במועד ובשמירה פחותה דתשמע מינה דאית ליה לר' יעקב כרבי יהודה דסגי ליה לצד מועדת בשמירה פחותה וצד תמות במקומה עומדת ולדידיה לא סגי ליה בשמירה פחותה ותשמע נמי דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו: רשות משנה איכא בינייהו - בין רבי יעקב לר"י: הרי הוא בחזקתו - שהועד בבית אפוטרופוס ומשלמים בעלים נ"ש החצי מגופו וחצי מעלייה ככל תמים שהועדו: משלמין מן העלייה - נזק: ואין משלמין כופר - היכא דהמית את האדם: בדניזק שיימינן - בגופו של מת ובהכי מכפר מזיק: נאמרה שיתה למעלה - לענין דמי ולדות כאשר ישית עליו בעל האשה: ונאמרה שיתה למטה - במועד שהמית אם כופר יושת עליו: כיצד משלמין כופר - דבשלמא נזקין האי פלגא משלם והאי פלגא משלם דאהזיקא דניזק קפיד רחמנא והאי מטי ליה נזק שלם אבל כופרא כפרה דמזיק הוא ותרוייהו כפרה בעו ובחצי כופר לא מיכפר: ממשכנין אותו - גזבר הקדש דכיון דלאו לכפרה אתי משהי ליה: חייבי חטאות אין ממשכנין אותן - דכיון לכפוריה חטאיה קבעי לה לא משהי ליה: אסתגר בקמייתא - הוסגרתי ונאלמתי בראשונה: ונמצא מועד - והזיק בבית שואל: בעלים משלמין ח"נ ושואל חצי נזק - דנטירותא דתם מיהא מקבל עליה ובעלים הואיל ולא הודיעוהו משלמין החצי: הועד בבית שואל - שהזיק בתוך ימי שאילתו ג' פעמים: והחזירו לבעלים - ואח"כ הזיק בעלים משלמין חצי נזק לקמן מפרש טעמא דקסבר רשות משנה ופרכינן רישא לסיפא: אריא לא שאילי - נטירותא דאריא לא קבילית עלי דאי תם הוה לא הוה נגח: שהכיר בו שהוא נגחן - אבל לא ידע שנגח ג' נגיחות הלכך נטירותא [דתם] נגח קביל עליה והוה לי' לנטורי: מגופו - ולא משלי:
שור של ב' שותפין - בשני שוורים של שנים לא מצי למיבעי דלר"י בן בתירא דאמר (סנהדרין דף עח.) בהכוהו עשרה בני אדם בזה אחר זה האחרון חייב ה"נ האחרון חייב ואי בבת אחת כולן פטורין ממיתה דכמיתת בעלים כך מיתת השור וכיון דפטורין ממיתה פטורין מכופר למ"ד לקמן אין השור בסקילה אין הבעלים משלמין כופר: כופר אחד אמר רחמנא ולא ב' - ואע"ג דלגבי חטאת אמר בפ' המצניע (שבת דף צב: ושם.) גבי המוציא ככר לרה"ר והוציאו שנים חייבין ומסתמא כל חד וחד חייב חטאת התם כיון דכל חד מיחייב אזדונו כרת מיחייב נמי אשגגתו חטאת ועוד חטאת דלגבוה אין להקפיד אי מביאין שתי חטאות אבל כופר דלחבירו למה ירויח זה במה שהשור לשנים: כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר - דוקא לענין כופר דכפרה היא דמסתמא כפרה שלימה צריכא אבל לענין התשלומין אמר לקמן במרובה (בבא קמא דף עא:) ה' בקר ואפילו ה' חצאי בקר ושה אפילו מקצת שה דפ' אותו ואת בנו (חולין דף עט:) ודמו [אפילו] מקצת דמו דכיסוי הדם (שם דף פח.) וחצי מתנות דהזרוע (שם דף קלב.) ובכור ואפילו מקצת בכור דריש בכורות (דף ג. ושם.) לא שייך לאתויי הכא וההיא. דחומש ולא חצי חומש דפ' יש בכור (בכורות דף מח:) שייך טפי והא דמשלם תם חצי כופר לר' יוסי הגלילי היינו כופר שלם דידיה וכן המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין דהשולח (גיטין דף מב:) דמשלם חצי כופר ליורשים היינו כופר שלם דידיה: חייבי כופר מאי - ביורשי הניזק עצמו מבעיא ליה אם יכולין למשכנו: ולימא ליה אי תם הוה משתלם מגופו - הך פרכא לית ליה לר"י דאמר צד תמות במקומה עומדת וכן ההיא פירכא דהוה מערקנא ליה לאגמא אבל ההיא פירכא דמודינא ומפטרי אתיא אף אליבא דר"י דכיון דאייעד לאו קנסא הוא: לאו תורא בעית לשלומי - וא"ת אי הוה תם לא הוה משתלם אלא כמו שהשור שוה והשתא משלם כל חצי נזק מהעלייה אע"פ שאין השור שוה כל כך וי"ל דהשתא נמי לא משלם אלא בשויו של שור:
לרבי יהודה – דעבד ליה שמירה פחותה, ולא עבד ליה שמירה מעולה. אי לרבי אליעזר בן יעקב – דלא עביד ליה שמירה כלל; דתניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד תם ואחד מועד ששמרן שמירה פחותה – פטורין. והא קא משמע לן רבי יעקב – דמעמידין (להן) אפוטרופין לתם, לגבות מגופו. אמר ליה: הכי קאמר – חדא דאית ביה תרתי טעמא. רבינא אמר: רשות משנה איכא בינייהו – כגון דהוה מועד; ונתפקח החרש, ונשתפה השוטה, והגדיל הקטן. רבי יהודה סבר: הרי הוא בחזקתו, רבי יעקב סבר: רשות משנה. תנו רבנן: אפוטרופסים משלמין מן העלייה, ואין משלמין כופר. מאן תנא כופרא – כפרה, ויתמי לאו בני כפרה נינהו? אמר רב חסדא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא, דתניא: ״ונתן פדין נפשו״ – דמי ניזק. רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: דמי מזיק. מאי, לאו בהא קמיפלגי – דרבנן סברי: כופרא ממונא הוא; ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר: כופרא כפרה? אמר רב פפא: לא; דכולי עלמא כופרא כפרה הוא, והכא בהא קמיפלגי – רבנן סברי: בדניזק שיימינן, ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר: בדמזיק שיימינן. מאי טעמא דרבנן? נאמרה ״שיתה״ למטה, ונאמרה ״שיתה״ למעלה; מה להלן בדניזק, אף כאן בדניזק. ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר: ״ונתן פדין נפשו״ כתיב. ורבנן: אין, ״פדיון נפשו״ כתיב; מיהו כי שיימינן – בדניזק שיימינן. משבח ליה רבא לרב נחמן בדרב אחא בר יעקב, דאדם גדול הוא. אמר ליה: לכשיבא לידך, הביאהו לידי. כי אתא לגביה, אמר ליה: בעי מינאי מילתא. בעא מיניה: שור של שני שותפין, כיצד משלמין כופר? משלם האי כופר והאי כופר? כופר אחד אמר רחמנא, ולא שני כופרין! האי חצי כופר והאי חצי כופר? כופר שלם אמר רחמנא, ולא חצי כופר! אדיתיב וקא מעיין בה, אמר ליה – תנן: חייבי ערכין – ממשכנין אותן. חייבי חטאות ואשמות – אין ממשכנין אותן. חייבי כופרין מאי? כיון דכפרה הוא – כחטאת ואשם דמי, מחמר חמיר עילויה ולא בעי משכוניה; או דלמא, כיון דלחבריה הוא דבעי מיתבא ליה – ממונא הוא ולא לגבוה הוא, ולא חמיר עליה, ובעי משכוניה? אי נמי, כיון דהוא לא חטא, וממוניה הוא דאזיק – לא חמיר מילתא עילויה, ובעי משכוניה. אמר ליה: שבקן, אסתגר בקמייתא. תנו רבנן: שאלו בחזקת תם, ונמצא מועד – בעלים משלמין חצי נזק, ושואל משלם חצי נזק. הועד בבית שואל, והחזירו לבעלים – בעלים משלמין חצי נזק, ושואל פטור מכלום. אמר מר: שאלו בחזקת תם, ונמצא מועד – בעלים משלמין חצי נזק, ושואל חצי נזק. ואמאי? לימא ליה: תורא שאילי, אריא לא שאילי! אמר רב: הכא במאי עסקינן – שהכיר בו שהוא נגחן. ונימא ליה: תם שאילי, מועד לא שאילי! משום דאמר ליה: סוף סוף אי תם הוה – פלגא נזקא בעית שלומי; השתא נמי, זיל שלים פלגא נזקא. ונימא ליה: אי תם – הוה משתלם מגופו! משום דאמר ליה: סוף סוף, את – לאו תורא בעית שלומי לדידי? ונימא ליה:
בבא קמא מ.