הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קלט:מסכת חולין139b
יכול אף - ערכין משהפרישן יפטר: תלמוד לומר ונתן את הערכך קדש - אין ערכין קדושין עד שעת נתינה וקרא הכי מדריש וחשב לו הכהן למקדיש את שדה מקנה את מכסת הערכך ושבקיה והאי את הערכך קאי אערכין דאילו בפדיון הקדש כתיב לעיל מיניה והיה לו בלא שום נתינה: ה"ג לפי שנאמר שלח תשלח - ב' פעמים שומע אני לחזור אחר המצוה הזאת עד שתבא לידו: ת"ל כי יקרא במאורע - הכתוב מדבר לכשיקרא: קן מ"מ - אפילו באפרוח אחד או בביצה אחת כדתנן במתניתין: צפור טהורה ולא טמאה - לקמן מפרש לה ר' יצחק עוף משמע בין בטמא בין בטהור אבל צפור לא אשכחן בטמאים אלא בטהורים: לפניך - משמע ברה"י כגון בפרדס ובשדה שאינה משתמרת דלא קניא ליה חצרו דלאו מזומן הוא: בדרך - להביא רה"ר: שאין קנו בידך - אין קן מזומן לך ואין קנוי לך: יוני שובך - ויוני מדבריות שקננו בשובך ובשלהי פרקין פריך הא כיון דחצרו קונה לו הביצים מזומן הוא: טפיחים - שנותנין בהן קדרות קטנות בחומה וקורין בוייל"ש: ובבירות - דירות ומגדל עיר: שקננו בפרדס - שמרדו דהשתא אין קנו בידך: ועוד לפניך למה לי - משום רה"י דפרדס הואיל וסופנו לרבות את הכל: אלא לפניך - מיבעי ליה לחייב את שהיו כבר שלו ומרדו: בדרך - נמי מיבעי ליה לכדרב יהודה: קן בים - ששטף הים את האילן והיה קן בראשו חייב לשלח דים נמי איקרי דרך: קן בשמים - עוף נושא קן באויר: דרך סתמא לא איקרי - אבל ים איקרי דרך סתמא הנותן בים דרך: ואדמה על ראשו - אע"פ שהיה בראשו לא אבדה את שמה ש"מ אדם גופיה אדמה הוא מדלא אבדה את שמה דלא קרייה עפר והשתא נמי על הארץ קרינא ביה: ועוד זה שאלו ממנו מנין למשה רמז קודם שבא שסופו לבא: בשגם הוא - בשגם בגימטריא כמו משה וכתיב שם והיו ימיו מאה ועשרים שנה וכך היו ימי חיי משה כלומר עתיד לבא בשגם משה מן הנולדים וכן ימיו: מנין - למעשה המן: המן העץ - יתלה על העץ: למעשה אסתר - הסתר אסתיר בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות: מנין - לגדולת מרדכי: מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה: חד תני הדרסיאות וחד תני הרדסיאות: הורדוס - התחיל להתעסק בגדולן: לדידי חזיין לי - הנך שנשארו מבני בניהם של יוני הורדוס: וקיימא שית סרי דרי - ט"ז שורות: בפתי מילא - כל שורה ארכה ברחב מיל ואמרן קירי קרי אדוני אדוני. קירי הוא לשון אדון בירי הוא עבד כדאמר בעירובין (דף נג:) גבי בני גליל שאין מדקדקים בלשונם ההוא דאתאי לקמיה (דרבי ינאי) [דדיינא] דבעא למימר מרי קירי טבלא הוית לי וגנבוה ממני ואמרה מרי בירי טפלא הוית לי וגנבוך מין: סומא - שוטה בלא ראות: אימא קירי - כמו שאנו אומרים: אמרה לה - איהי לחברתה: סומא ואימא קירי בירי - לאותו שאת קורא אדון עבד הוא על שהיה הוא עבד: אתיוה - עבדים שנשארו מעבדי הורדוס ושחטוה: אמר לי ר' חנינא מילין - דברי רוח הן שלא דברו מעולם: מילין ס"ד - והאמר רב כהנא לדידי חזי לי והרי רב כהנא מעיד על הדבר ואי לאו דקושטא הוא לא הוה אמר: אלא במילין - על ידי כשפים מלומדות לדבר אותן עופות: עוף משמע בין טמא וכו' - אי הוה כתיב עוף הוה משמע בין טמא בין טהור כדכתיב (דברים יד) כל עוף טהור תאכלו וכתיב כל שרץ העוף טמא הוא לכם וכתיב (ויקרא יא) תשקצו מן העוף: ת"ש - דהזהיר הכתוב שלא לעשות עבודה זרה דמות צפור וע"כ אטמאים נמי מזהיר ומהיכא משתמע מיניה לאו מצפור משתמעי בין טמאין בין טהורין וכנף לאתויי חגבים: לא צפור טהורה - משתמעי מיניה וכנף לאתויי טמאים וחגבים: תא שמע - החיה וכל בהמה יהללו את שם ה' וע"כ צפרים טמאים נמי משבחי קמיה ומהיכא אדכרינהו דוד לאו מצפור וכנף לאתויי חגבים:
אף זה כן? תלמוד לומר: ״ונתן את הערכך וגו׳״ – חולין עד שיבאו לידי גזבר. אלא, אי איתמר, הכי איתמר: אמר רב המנונא: הכל מודים בערכין, דאף על גב דלא אמר ״עלי״ – מיחייב, דכתיב ״ונתן את הערכך״, חולין הן בידך עד שיבאו לידי גזבר. חומר בכסוי וכו׳. תנו רבנן, ״כי יקרא קן צפור לפניך״ – מה תלמוד לומר? לפי שנאמר ״שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך״, יכול יחזור בהרים וגבעות כדי שימצא קן? תלמוד לומר ״כי יקרא״ – במאורע לפניך. ״קן״ – [קן] מכל מקום, ״צפור״ – טהורה ולא טמאה, ״לפניך״ – ברשות היחיד, ״בדרך״ – ברשות הרבים, באילנות מנין? תלמוד לומר ״בכל עץ״, בבורות שיחין ומערות מנין? תלמוד לומר ״או על הארץ״. וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר, ״לפניך בדרך״ למה לי? לומר לך: מה דרך שאין קנו בידך, אף כל שאין קנו בידך. מכאן אמרו: יוני שובך ויוני עלייה שקננו בטפיחין ובבירות, ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס – חייב בשילוח, אבל קננו בתוך הבית, וכן יוני הרדסיאות – פטור משילוח. אמר מר: מה ״דרך״ – שאין קנו בידך, אף כל שאין קנו בידך. הא למה לי? מ״כי יקרא״ נפקא, ״כי יקרא״ פרט למזומן. ועוד, ״לפניך״ למה לי? אלא ״לפניך״, לאתויי שהיו לפניך ומרדו, ״בדרך״ – כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: מצא קן בים חייב בשילוח, שנאמר ״כה אמר ה׳ הנותן בים דרך וגו׳״. אלא מעתה, מצא קן בשמים, דכתיב ״דרך נשר בשמים״, הכי נמי דמיחייב בשילוח הקן? ״דרך נשר״ איקרי, ״דרך״ סתמא לא איקרי. אמרי ליה פפונאי לרב מתנה: מצא קן בראשו של אדם מהו? אמר [להו]: ״ואדמה על ראשו״. משה מן התורה מנין? ״בשגם הוא בשר״. המן מן התורה מנין? ״המן העץ״. אסתר מן התורה מנין? ״ואנכי הסתר אסתיר״. מרדכי מן התורה מנין? דכתיב: ״מר דרור״, ומתרגמינן: ״מירא דכיא״. ואיזהו שאינו מזומן וכו׳. רבי חייא ורבי שמעון – חד תני ״הדרסיאות״, וחד תני ״הרדסיאות״. מאן דתני ״הרדסיאות״ – על שם הורדוס, ומאן דתני ״הדרסיאות״ – על שם מקומן. אמר רב כהנא: לדידי חזיין [לי], וקיימן שיתסר דרי בפתי מילא, (והוה קרא) [ואמרן] ״קירי, קירי״, (הוה חד מינייהו דלא הוה קרי קירי קירי) [הוות חדא דלא הוות ידעה למימר], אמרה לה חברתה: סומא, אמרי ״קירי, קירי״, אמרה: סומא, אמרי ״קירי כירי״, אתיוה ושחטוה. אמר רב אשי: אמר לי [רבי] חנינא: מילין. מילין סלקא דעתך? אלא אימא: במילין. עוף טמא פטור מלשלח. מנהני מילי? אמר רבי יצחק: דאמר קרא ״כי יקרא קן צפור לפניך״, עוף משמע לן בין טהור בין טמא. ״צפור״ – טהור אשכחן דאיקרי ״צפור״, טמא לא אשכחן דאיקרי ״צפור״. תא שמע: ״תבנית כל צפור כנף״, מאי לאו ״צפור״ – בין טהור בין טמא, ״כנף״ – חגבים? לא, ״צפור״ – טהור, ״כנף״ – טמא וחגבים. תא שמע: ״החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף״, מאי לאו ״צפור״ – בין טהור בין טמא, ו״כנף״ – חגבים? לא, ״צפור״ – טהור, ״כנף״ – טמא וחגבים. תא שמע: ״כל צפור כל כנף״, מאי לאו כדמקשינן? לא, כדמשנינן. תא שמע: ״ואתה בן אדם אמר לצפור כל כנף״, מאי לאו כדאקשינן? לא, כדשנינן. תא שמע:
חולין קלט: