הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קלה.מסכת חולין135a
מתני' ראשית הגז - כל הגוזז צאנו בין טלאים ובין זקנים ואפילו גוזזן מאה פעמים נותן ממנה מתנה לכהן ושיעורא מפרש לקמן מחמש גיזות שיש בכל אחד מנה ופרס היה נותן משקל חמש סלעים: נוהגין בבקר ובצאן - דכתיב (דברים יח) אם שור אם שה: ובמועט - אפילו לא שחט אלא אחת: אלא ברחלים - דגז צאנך כתיב ועזים לאו גז איקרו כדמפרש בגמרא: מנה מנה ופרס - כל אחת מנה וחצי ובציר מהכי לא חשיב גז שזו פחותה שבגיזות: כל שהן - בגמרא מפרש מאי היא: וכמה נותן לו - בגמרא מפרש אהיכא קאי: צואי - שלא נתלבן עדיין כולו: שצבעו - ישראל זה: פטור - דקנייה בשינוי דהוה ליה כמזיק מתנות כהונה או שאכלן: לבנו ולא צבעו - אין זה שינוי ואכתי בעיניה הוא: הלוקח גז צאנו של עובד כוכבים - במחובר: פטור - דגז צאנך כתיב והאי צאן לאו דידיה הוא ואצאן דידיה קפיד קרא ולאו אגיזין דידיה: שחופות - לא שחור ולא לבן: זה נותן לעצמו - בגמרא מפרש טעמא: גמ' בקדשי בדק הבית - דמותרין בגיזה אתא קרא למעוטינהו מחיובא דראשית הגז: מדרבנן - תירוצא הוא: היכא - דעבר אדרבנן וגזז אמינא ליחייב להכי אתא קרא: והא קדשה לה - והיכי תיסק אדעתין דניחייב למיתב ליה מידי דהקדש ולמה לי למעוטינהו. כל הקדוש בבעלי חיים טעון העמדה והערכה היכא דאקדיש בהמה גופה והיכי משכחת לה דניחייב דאיצטריך קרא למעוטי והא אחר שגזז אינו יכול להעמיד הגיזה: הניחא למ"ד - בתמורה (דף לב:): קדשי בדק הבית לא היו בכלל כו' - איצטריך האי קרא דלא נימא ניפרוק וניתיב ליה: הכי גרסינן סלקא דעתך אמינא ליגזוז וליתיב ליה - כלומר יגזוז לכתחלה וליתיב ליה דהא גז לא הקדיש: אי הכי - דבחוץ מגיזתה אוקימתה חוץ מגיזתה שהוא מותר לגוזזה שהגיזה שלו מאי דוחקך לאוקומה בקדשי בדק הבית אפילו קדשי מזבח נמי ובדעבר וגזז: ומשני מכחש - הגיזה הניטלת מכחשת הבשר ואסור לגוזזה: אפילו הכי - דאמר חוץ מגיזתה קדשה נמי גיזתה דאיידי דקדושת הגוף חמורה פשטה בכל המחובר בה אבל קדושת דמים כגון קדשי בדק הבית מאי דלא אקדיש לא אקדיש: והלא במוקדשים - כלומר בתחלת הקדש האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף בתמורה כשיאמר רגלה של זו תמורה תהא כולה תמורה ופליג אדרבי מאיר דאמר אין ממירין באברין ולא אברין בשלמין ובפרק בהמה המקשה היא מפורשת: ואפילו לר"מ דאמר אין כולה עולה - בפרק בהמה המקשה מייתי לה בגמרא אבל במקדיש דבר שהנשמה תלויה בו מוקמינן בתמורה דמודי ר"מ דקדשה כולה: רבא אמר - לא תטרח לאוקומי מתניתין במקדיש חוץ מגיזה וכחישתה אלא במקדיש גיזה לבדה וטעמא דמתניתין לאו מגז צאנך יליף דהכא צאנך הוא אלא מדסמך נתינה לגיזה: סלקא דעתך אמינא ליפרוק וליתיב - קא משמע לן דאמר קרא גז תתן מי שאינו מחוסר אלא גיזה ונתינה והכא משום העמדה והערכה ליכא דכי כתיבא העמדה במקדיש בהמה עצמה כתיבא: השתא דאתית להכי לא גרסינן: אלא צאנך - דמשמע מיעוטא למאי אתא למעוטי שותפות עובד כוכבים לרבנן או שותפות ישראל לרבי אלעאי: ולא של שותפות - דרוש הכי צאנך המיוחד לך: למעוטי שותפות דעובד כוכבים - אבל דישראל מיוחד לך קרינא ביה הואיל ושניהם בני חיוב וכל ישראל קרוים בלשון יחיד: ראשית הפסיק הענין - מדלא כתבינהו בחד ראשית ש"מ לא איתקוש הילכך איצטריך לפרושי בה מיעוטא לשותפות עובד כוכבים:
מתני׳הגז נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשים. חומר בזרוע ולחיים ובקבה מראשית הגז – שהזרוע והלחיים והקבה נוהגין בבקר ובצאן, במרובה ובמועט, וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות, ואינו נוהג אלא במרובה. וכמה הוא מרובה, בית שמאי אומרים: שתי רחלות, שנאמר: ״יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן״, ובית הלל אומרים: חמש, שנאמר: ״חמש צאן עשויות״. רבי דוסא בן הרכינס אומר: חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס חייבות בראשית הגז, וחכמים אומרים: חמש רחלות גוזזות כל שהן. וכמה נותנין לו? משקל חמש סלעים ביהודה, שהן עשר סלעים בגליל, מלובן ולא צואי, כדי לעשות ממנו בגד קטן, שנאמר ״תתן לו״, שיהא בו כדי מתנה. לא הספיק ליתנו לו עד שצבעו – פטור, לבנו ולא צבעו – חייב. הלוקח גז צאנו של גוי – פטור מראשית הגז. הלוקח גז צאנו של חבירו, אם שייר – המוכר חייב, לא שייר – הלוקח חייב. היו לו שני מינים, שחופות ולבנות, מכר לו שחופות אבל לא לבנות, זכרים אבל לא נקבות – זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו. גמ׳ במוקדשין, מאי טעמא לא? אמר קרא ״צאנך״, ולא צאן הקדש. טעמא דכתב רחמנא ״צאנך״, הא לאו הכי הוה אמינא קדשים חייבים בראשית הגז? הא לאו בני גיזה נינהו, דכתיב ״ולא תגז בכור צאנך״! אי בקדשי מזבח, הכי נמי. הכא במאי עסקינן – בקדשי בדק הבית. והאמר רבי אלעזר: קדשי בדק הבית אסורים בגיזה ועבודה! מדרבנן. סלקא דעתך אמינא: הואיל ומדאורייתא בני גיזה נינהו, היכא דגזז ליה – ליתיב ליה. והא קדיש לה! סלקא דעתך אמינא: לפרוק וליתיב ליה. והא בעי העמדה והערכה! הניחא למאן דאמר קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה, אלא למאן דאמר היו, מאי איכא למימר? אמר רבי מני בר פטיש משום רבי ינאי: הכא במקדיש בהמתו לבדק הבית חוץ מגיזותיה. סלקא דעתך אמינא: ליגזוז וליתיב ליה, אמר קרא ״צאנך״, ולא צאן של הקדש. אי הכי, קדשי מזבח נמי! כחשי. קדשי בדק הבית נמי כחשי! דאמר: חוץ מגיזה וכחישה. קדשי מזבח נמי! דאמר: חוץ מגיזה וכחישה, אפילו הכי פשטה קדושה בכולה. ומנא תימרא, דאמר רבי יוסי: והלא במוקדשין, האומר ״רגלה של זו עולה״ – כולה עולה. ואפילו לרבי מאיר דאמר אין כולה עולה, הני מילי דאקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו, אבל הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו – קדשה. רבא אמר: במקדיש גיזה עצמה, סלקא דעתך אמינא: ליגזוז וליפרוק וליתיב ליה, אמר קרא: ״גז צאנך תתן לו״, מי שאין מחוסר אלא גזיזה ונתינה, יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה. אלא ״צאנך״ למאי אתא? לכדתניא: בהמת השותפים חייב בראשית הגז, ורבי אלעאי פוטר. מאי טעמא דרבי אלעאי? אמר קרא ״צאנך״, ולא של שותפות. ורבנן, למעוטי שותפות גוי. ורבי אלעאי, שותפות גוי מנא ליה? נפקא ליה מרישא דקרא, ״ראשית דגנך״, ולא שותפות גוי. ורבנן, ״ראשית״ (הגז) הפסיק הענין. ורבי אלעאי: וי״ו הדר ערביה.
חולין קלה.