הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ח:מסכת ראש השנה8b
שהחדש מתכסה בו. שאין הלבנה נראית לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח לפי שקטנה היא סמוך לחדושה כפי' הקונטרס והביא ר"ת ראיה מויקרא רבה בפרשת אמור אל הכהנים דקאמר התם תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו והלא ניסן חדש ונכסה ויש בו חג אלא זה שחגו בו ביום ואין לך חדש שהוא נכסה ויש בו חג וחגו ביומו אלא תשרי ועוד מפרש ר"ת מתכסה מזומן כמו ליום הכסא יבא ביתו דבפרק חלק (סנהדרין דף צו:) גבי עמון ומואב שיבבי בישי דארעא דישראל הוו וכו'. והר"ר משולם מפרש שהחדש מתכסה בו שאין חטאת ר"ח קרב בראש השנה כדכתיב מלבד עולת החדש ומנחתה ולא כתיב מלבד חטאת ועולה והקשה לו ר"ת דבריש תוספתא דשבועות תניא (ל') שעירים מקריבים ישראל בכל שנה וחשיב י"ב בראשי חדשים ובאופן דמוסף דר"ה וחיות אשר הנה מרובעות יסד ר"א הקלירי מוספי חדש עשתי עשרה דהיינו פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה ושעיר לכפר והשיב לר"ת שלא אמר שאין בו מוסף אלא מתכסה שלא הזכיר הכא חטאת בקרא דמלבד כמו שהזכיר עולה ועוד פי' מתכסה שאין מזכירין מוסף של ר"ח בתפלה משום דאמרי' רשב"ג ה"ל בריה דבסים קליה עייל קמי תיבותא כי מטי לראשי חדשים אישתיק ולא רצה לאמרו פי' דמוטב שיבא זכאי ויכפר על החייב ואל יבא חייב ויכפר על הזכאי פירוש ההוא דר"ח קרוי חייב משום דאמרי' אמר הקב"ה הביאו כפרה וכו' עכ"ל ור"ת רגיל להזכיר ולומר מלבד עולת החדש ולסיים ושני שעירים לכפר חד דר"ח וחד דר"ה: בעשרה בתשרי הוא. לרב אשי דאמר לעיל ארבעה ראשי השנה בד' ראשי חדשים. פריך הא דא"ל רב חסדא לעיל רגל שבו ר"ה לרגלים הוה נמי מצי לשנויי הכא הכי:
שהחדש מתכסה בו - לרחוקים כגון שחרית לבני מערב וערבית לבני מזרח לפי שקטנה היא סמוך לחידושה: אלא אם כן קדשו החדש כו' - וה"ק אם קבעו ישראל את חק החדש יהא משפט להקב"ה: מלך וציבור - כשהקב"ה דן אותם מלך נכנס תחילה: משפט עבדו - שלמה קאמר ליה: דליפוש חרון אף - בשביל עונות צבור: מנלן - ששנת שמיטה מקודשת מר"ה ואסור בעבודת הקרקע: וקדשתם שנת החמשים מה ת"ל - מכיון שאמר שבע שבתות שנים והעברת שופר בחדש השביעי יודע אני שהיא שנת החמשים: לא נפטרים לבתיהן - דכתיב תעבירו שופר והדר וקראתם דרור: ולא משתעבדין - דכתיב וקדשתם את שנת החמשים: ועטרותיהן בראשיהן - אם רצה לשום עטרה בראשו להראות שיצא חפשי: שנים אתה מקדש - כששנת יובל נכנסה מצוה על ב"ד לומר מקודשת השנה: ואי אתה מקדש שום חדש - כר"א בר"ש דאמר לקמן בפרק שני (ראש השנה ד ' כד.) בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו ויליף טעמא מהכא: לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים - דילפינן מיניה שמתקדשת מתחלתה: יכול כך מתקדשת בסופה - אחר ראש השנה ותמשוך עד יום הכפורים: ואל תתמה - אם משמרין אותה בתוך שנה שלאחריה: שהרי מוסיפין מחול על קודש - כדאמרינן לקמן בשמעתין: ת"ל יובל היא - מיעוטא היא:
מתכסה בו — הוי אומר זה ראש השנה. וכתיב: ״כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב״. תנו רבנן: ״כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב״ — מלמד שאין בית דין של מעלה נכנסין לדין אלא אם כן קידשו בית דין של מטה את החדש. תניא אידך: ״כי חק לישראל הוא״ — אין לי אלא לישראל, לאומות העולם מנין? תלמוד לומר: ״משפט לאלהי יעקב״. אם כן, מה תלמוד לומר: ״כי חק לישראל״, מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין. כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: מלך וציבור — מלך נכנס תחילה לדין, שנאמר: ״משפט עבדו ומשפט עמו״. מאי טעמא? אי בעית אימא: לאו אורח ארעא למיקם מלכא אבראי, ואיבעית אימא: מקמי דליפוש חרון אף. ולשמיטין. מנלן? דכתיב: ״ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ״, וגמר ״שנה״ ״שנה״ מתשרי, דכתיב: ״מראשית השנה״. ולגמור ״שנה״ ״שנה״ מניסן, דכתיב: ״ראשון הוא לכם לחדשי השנה״! דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שאין עמה חדשים, ואין דנין שנה שאין עמה חדשים משנה שיש עמה חדשים. וליובלות. יובלות באחד בתשרי הוא? יובלות בעשרה בתשרי הוא, דכתיב: ״ביום הכפורים תעבירו שופר״! הא מני — רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא היא. דתניא: ״וקדשתם את שנת החמשים שנה״, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר ״ביום הכפורים״ — יכול לא תהא מתקדשת אלא מיום הכפורים ואילך, תלמוד לומר: ״וקדשתם את שנת החמשים״, מלמד שמתקדשת והולכת מתחילתה. מכאן אמר רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא: מראש השנה עד יום הכפורים לא היו עבדים נפטרין לבתיהן, ולא משתעבדין לאדוניהם — אלא אוכלין ושותין ושמחין, ועטרותיהן בראשיהן. כיון שהגיע יום הכפורים, תקעו בית דין בשופר, נפטרו עבדים לבתיהן ושדות חוזרות לבעליהן. ורבנן — שנים אתה מקדש, ואי אתה מקדש חדשים. תניא אידך: ״יובל היא״ — מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: ״וקדשתם את שנת החמשים״, יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה, כך מתקדשת והולכת בסופה. ואל תתמה, שהרי מוסיפין מחול על קדש — תלמוד לומר: ״יובל היא שנת החמשים״ — שנת החמשים אתה מקדש, ואי אתה מקדש שנת החמשים ואחת.
ראש השנה ח: