הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כה:מסכת ראש השנה25b
שהימים הראשונים היו טובים מאלה. ולכך יש לשמוע לראשונים יותר מן האחרונים אל תאמר כך דאין לך אלא שופט שהיה בימיו: ראוהו ב"ד בלבד. פי' ב"ד של כ"ג ולכך פירש בקונטרס דהיה להם שהות דאי לא היה להם שהות מאי פריך בגמ' ולא תהא שמיעה גדולה מראייה ולקדשוה מיד שראוהו הא לא היה להם שהות לקדש: אימת הוי חק בגמר דין. דהאי קרא דכי חק לענין ראש השנה דרשינן ליה בפ' קמא (דף ח:) והוא הדין בכל חדשים: לא תהא שמיעה גדולה מראייה. פירש בקונטרס דהא גבי עדות החדש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש ובחנם דחק דאפילו בדיני נפשות אמרינן הכי בפרק החובל (ב"ק דף צ: ושם) אם ראוהו ביום: כגון שראוהו בלילה. דאין יכולין לקדש על פי ראייה בלילה דא"כ היתה ראייה בלילה מקום קבלת עדות ואין קבלת עדות אלא ביום אפילו בדיני ממונות כדאמרינן לעיל דקרי חקירת עדות כתחילת דין: עד דאיכא אהרן בהדך. ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד וסוגיא דהכא כמאן דאמר בשמעתא קמייתא דסנהדרין (דף ג.) דבר תורה חד נמי כשר דכתיב בצדק תשפוט מדאיצטריך ליה הכא עד דאיכא אהרן בהדך דלמאן דבעי מדאורייתא שלשה מומחין וכדי שלא תנעול דלת הכשירו בשלשה הדיוטות גבי עדות החדש אין להכשיר ואם כן לא צריך קרא:
ואומר - בספר תהלים משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם הרי ששקל הכתוב שמואל עם משה ואהרן ובכתובים הראשונים כתוב ירובעל בדן ויפתח עם משה ואהרן ושמואל שלשה קלים עם שלשה חמורים: הא אין לך לילך כו' - הרי לימדך הכתוב כאן שאין לך לבקש אלא שופט שהיה בימיך: אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה - כי לא מחכמה שאלת על זה לפי שהדורות היו טובים וצדיקים מן אחרונים לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה שאי אפשר שיהו אחרונים כראשונים: מתני' ראוהו בית דין וכל ישראל ונחקרו העדים - מפרש בגמרא אי נמי נחקרו העדים: ראוהו בית דין בלבד - שאין מי שיעיד אלא הם ולאו ארישא קאי בסמוך לחשיכה אלא שהיה שהות לקדש: יעמדו שנים ויעידו בפניהם - ואע"פ שכולן ראוהו ובגמרא פריך לא תהא שמיעה גדולה מראייה: ויעידו בפניהם - השנים: שאין היחיד נאמן - לומר מקודש בפני עצמו לכך צריך להושיב מחביריהן אצלו: גמ' למה לי למיתני כל ישראל - הרי ראוהו בית דין: איפרסמא ליה מילתא - דביום שלשים נראה לקדשו: נחקרו העדים למה לי - חקירתן אחרי שהכל ראו: למה לי למתנייה לחקירה כלל - כיון דאשמועינן דכי ראוהו בית דין וכל ישראל אפילו הכי מעברין ליה כל שכן נחקרו העדים: סלקא דעתך אמינא - היכא דאיכא חקירת עדים ביום תו לא ניעברוה אלא יגמרו הדבר בלילה ויקדשוהו ביום שלשים לענין תיקון המועדות: משפט - היינו תחילת דין: כי חק הוא - בקידוש החדש דרשינן ליה בפ' קמא (דף ח:): משפט ביום - נפקא לן בסנהדרין (דף לד:) מוהיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות כו': ואמאי - יעמדו שנים ויעידו הלא ראוהו כולן יקדשוהו בראייתם דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדולה מראייה דהא גבי עדות החדש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש: שראוהו בלילה - הלכך למחר אי לאו שמיעה על מה יקדשו: למימרא דעד נעשה דיין - מי שראוי להיות עד בדבר נעשה דיין ואלו כולן ראוים להיות עדים שהרי כולם ראוהו:
״משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו״, שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירובעל בדורו — כמשה בדורו, בדן בדורו — כאהרן בדורו, יפתח בדורו — כשמואל בדורו. ללמדך: שאפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור — הרי הוא כאביר שבאבירים. ואומר: ״ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם״, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו. ואומר: ״אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה״. נטל מקלו ומעותיו בידו. תנו רבנן: כיון שראה אותו, עמד מכסאו ונשקו על ראשו, אמר לו: שלום עליך רבי ותלמידי! רבי — שלמדתני תורה ברבים, ותלמידי — שאני גוזר עליך גזירה ואתה מקיימה כתלמיד. אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים, קל וחומר קטנים לגדולים. קל וחומר?! חיובא הוא! אלא: מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים — נושאין קטנים קל וחומר בעצמן. הדרן עלך אם אינן מכירין ראוהו בית דין וכל ישראל, נחקרו העדים ולא הספיקו לומר ״מקודש״ עד שחשיכה — הרי זה מעובר. ראוהו בית דין בלבד — יעמדו שנים ויעידו בפניהם, ויאמרו: ״מקודש מקודש״. ראוהו שלשה והן בית דין — יעמדו השנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד, ויעידו בפניהם, ויאמרו: ״מקודש מקודש״, שאין היחיד נאמן על ידי עצמו. גמ׳ למה לי למיתנא ראוהו בית דין וכל ישראל? איצטריך, סלקא דעתך אמינא: הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל — איפרסמא לה ולא ליעברוה, קא משמע לן. וכיון דתנא ליה ראוהו בית דין וכל ישראל — נחקרו העדים למה לי! הכי קאמר: אי נמי נחקרו העדים ולא הספיקו לומר ״מקודש״ עד שחשיכה — הרי זה מעובר. וכיון דתנא עד שחשיכה הרי זה מעובר — למה לי למיתנייה חקירת העדים כלל? איצטריך, סלקא דעתך אמינא: תיהוי חקירת עדים כתחילת דין, ו״מקודש מקודש״ כגמר דין, ולקדשיה בליליא, מידי דהוה אדיני ממונות, דתנן: דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה — הכא נמי מקדשין בליליא, קא משמע לן. ואימא הכי נמי? אמר קרא: ״כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב״, אימת הוי ״חק״ — בגמר דין, וקא קרי ליה רחמנא ״משפט״, מה משפט ביום — אף הכא נמי ביום. ראוהו בית דין — יעמדו שנים ויעידו בפניהם. ואמאי? לא תהא שמיעה גדולה מראייה! אמר רבי זירא: כגון שראוהו בלילה. ראוהו שלשה והן בית דין — יעמדו שנים ויושיבו מחביריהם אצל היחיד. אמאי? הכא נמי נימא: לא תהא שמיעה גדולה מראייה! וכי תימא הכא נמי — כגון שראוהו בלילה היינו הך! סיפא איצטריכא ליה, דאין היחיד נאמן על ידי עצמו. דסלקא דעתך אמינא: הואיל ותנן דיני ממונות בשלשה, ואם היה מומחה לרבים דן אפילו ביחיד, הכא נמי ניקדשיה ביחידי — קא משמע לן. ואימא הכא נמי? אין לך מומחה לרבים בישראל יותר ממשה רבינו, וקאמר ליה הקדוש ברוך הוא: עד דאיכא אהרן בהדך, דכתיב: ״ויאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר. החדש הזה לכם״. למימרא דעד נעשה דיין? לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא, דתניא: סנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש —
ראש השנה כה: