הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
טז.מסכת ראש השנה16a
מתני' בארבעה פרקים - בשנה העולם נידון כו': כבני מרון - מפרש בגמ': שנאמר היוצר יחד לבם וגו' - בגמ' מפרש ליה: גמ' אילימא הא תבואה דקיימא - השתא במחובר ומוכנת לקצור: הרפתקי - מקרות: דעדו עלה - שעברו עליה: דמזדרעא. שעתיד לזרוע במרחשון הבא: דחד דינא - פעם אחת: קרי - כגון ברד או שדפון: נידונית לשעבר - קודם שנזרעה דהיינו פסח של אשתקד: נידונת להבא - בפסח שאחר זריעתה: נידון לשעבר - וביוה"כ של אשתקד נגזר עליו: להבא - ביוה"כ שעבר עכשיו בקרוב וכן לשון משנה במסכת נדרים (דף ס.) קונם יין שאיני טועם חדש זה אסור בכל החדש כולו ור"ח להבא הוא ר"ח שעבר עתה בקרוב ומשום דקרי לההוא אשתקד שעבר קרי להאי דלקמיה להבא: תרי דיני מיתדנא - קודם זריעתה וסמוך לקציר: כי חזי איניש דמצלח זרעא אפלא - חטה וכוסמת שנזרעין במרחשון שאין ממהרין להתבשל: ליקדים וליזרע חרפא - השעורה ממהרת להתבשל וזורעים אותה בשבט ואדר דכיון דאפלא מצלח שמע מינה לטובה נידון בפסח שעבר לפיכך ימהר לזרוע בזריעה שניה: דעד דמטי למידייניה - בפסח הבא: קדים סליק - וגדל קצת ואינו ממהר שוב להתקלקל: וכי קתני מתניתין - ארבעה פרקים אגזר דין: קשיא אדם - דתני מתני' בר"ה ורבי יהודה ביוה"כ אמר: וכי קתני מתניתין - ארבעה פרקים: אתחילת דין - אבל אגזר דין דאדם ביוה"כ: אנן הכי קאמרינן - הכי קשיא לן: כרבי נתן מ"ט לא אמר - משום דקסבר בחינה אין זה דין אלא בודק במעשיו הלכך בדידיה נמי תיקשי לך פקידה עיוני בעלמא הוא: אקצירי ואמריעי - מפרש במסכת נדרים (דף מט:) קצירי חולים מריעי ת"ח שהן תשושי כח: כר' יוסי - דאמר אדם נידון בכל יום ויתפלל שידונו אותו לזכות ולא יקנסוהו מיתה דאי כרבנן דאמרי אין נידון אלא בר"ה הרי כבר נקנסה עליו: שהפסח זמן תבואה הוא - זמן שהתבואה נידונת בו: שתי הלחם - ירצו על פירות האילן שהן מתירין להביא בכורים שאין מביאין בכורים קודם לעצרת דכתיב (שמות ל״ד:כ״ב) בכורי קציר חטים ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין (דף ע:) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה:
בפסח על התבואה. בפ' מי שמתו (ברכות דף יח:) גבי חסיד שהקניטתו אשתו ערב ר"ה משמע דבר"ה שמע שתי רוחות שמספרין זו את זו ששמעו מאחורי הפרגוד שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו ושמא בשמים בר"ה היו מזכירים דין הנגזר בפסח אי נמי כר' יהודה דאמר הכל נידונים בר"ה וגזר דין בפסח על התבואה: שאירע בה קרי. מקרה לשון אולי יקרה (במדבר כ״ג:ג׳) אי נמי לשון קושי כמו אם תלכו עמי בקרי (ויקרא כ״ו:כ״א): כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כרבי יוסי. וא"ת לרבנן נמי מי לא מצלינן רפאנו וברכת השנים ועוד רבי יהודה דאמר הכא אדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ הא אמר בפ"ק דשבת (דף יב:) הנכנס לבקר החולה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי עמו ישראל ואומר ר"ת דשלא יחלה ודאי לא מצלינן אלא לר' יוסי אבל שיתרפא מצלינן אליבא דכולי עלמא דמתי יחלו נגזר מתי יתרפאו לא נגזר ואמר בריש הנודר מן המבושל (נדרים דף מט.) אהך דרב יוסף קצירי קצירי ממש מריעי רבנן והשתא מצלינן אקצירי שיתרפאו ואמריעי היינו רבנן שלא יחלו ומה שמתפללין ברכת השנים היינו כדלקמן בפרקין (ראש השנה דף יז:) שאם פסקו גשמים מועטין שיורידם המקום בזמנן ועוד. י"ל דתפלה דרבים שאני דגזר דינם נקרע כדלקמן (שם) וההיא דשבת דר' יהודה נמי יש לישב כהאי גוונא דדמיא לרבים דהוה מצלי בהדיה על כל חולים: בשופר של איל. בפרק ראוהו ב"ד (לקמן ראש השנה דף כו.) תנן דרבי יוסי מכשיר אף בשל פרה אבל קיימא לן כרבי יהודה דתוקעין בשל אילים כפופים כדפסקינן התם בגמרא (דף כו:):
מתני׳פרקים העולם נידון: בפסח — על התבואה, בעצרת — על פירות האילן, בראש השנה — כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר: ״היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם״, ובחג נידונין על המים. גמ׳ הי תבואה? אילימא הא תבואה דקיימא, כל הני הרפתקי דעדו עלה אימת איתדון? אלא תבואה דמזדרעא. למימרא דחד דינא מתדנא? והתניא: תבואה שאירע בה קרי או אונס, קודם הפסח — נידונית לשעבר, לאחר הפסח — נידונית להבא. אדם שאירע בו קרי או אונס, קודם יום הכפורים — נידון לשעבר, לאחר יום הכפורים — נידון להבא. אמר רבא: שמע מינה תרי דיני מתדנא. אמר אביי: הלכך, כי חזי אינש דמצלח זרעא אפלא — ליקדים וליזרע חרפא. דעד דמטי למדייניה — קדים סליק. מני מתניתין? לא רבי מאיר, ולא רבי יהודה, ולא רבי יוסי, ולא רבי נתן. דתניא: הכל נידונים בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: הכל נידונין בראש השנה, וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו: בפסח — על התבואה, בעצרת — על פירות האילן, בחג נידונין על המים. ואדם נידון בראש השנה, וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. רבי יוסי אומר: אדם נידון בכל יום, שנאמר: ״ותפקדנו לבקרים״. רבי נתן אומר: אדם נידון בכל שעה, שנאמר: ״לרגעים תבחננו״. וכי תימא: לעולם רבי יהודה היא, וכי קתני מתניתין — אגזר דין, אי הכי — קשיא אדם! אמר רבא: האי תנא דבי רבי ישמעאל היא, דתנא דבי רבי ישמעאל, בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח — על התבואה, בעצרת — על פירות האילן, בחג נידונין על המים. ואדם נידון בראש השנה, וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים. וכי קתני מתניתין — אתחלת דין. אמר רב חסדא: מאי טעמא דרבי יוסי? כדקאמר טעמיה: ״ותפקדנו לבקרים״! אנן הכי קאמרינן: מאי טעמא לא אמר כרבי נתן? בחינה — עיוני בעלמא היא. פקידה נמי עיוני בעלמא היא?! אלא אמר רב חסדא: טעמיה דרבי יוסי מהכא: ״לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו״. ואמר רב חסדא: מלך וצבור — מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר: ״לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל״. מאי טעמא? איבעית אימא: לאו אורח ארעא למיתב מלכא אבראי. ואיבעית אימא: מקמי דליפוש חרון אף. אמר רב יוסף: כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי, כמאן — כרבי יוסי. ואיבעית אימא: לעולם כרבנן, וכדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: יפה צעקה לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין. תניא, אמר רבי יהודה משום רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה הביאו עומר בפסח — מפני שהפסח זמן תבואה הוא, אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. ומפני מה אמרה תורה הביאו שתי הלחם בעצרת — מפני שעצרת זמן פירות האילן הוא, אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן. ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג — אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. ואמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות. מלכיות — כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות — כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה, ובמה — בשופר. אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל, כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני. ואמר רבי יצחק: למה תוקעין בראש השנה? למה תוקעין?! רחמנא אמר תקעו! אלא: למה מריעין? מריעין?! רחמנא אמר ״זכרון תרועה״! אלא: למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין,
ראש השנה טז.