הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לב:מסכת ראש השנה32b
בשעת גזרת המלכות שנו. ואע"פ שבטלה גזרת המלכות לא עבדינן כדמעיקרא אע"ג דזריזין מקדימין למצות דחיישינן שמא יחזור דבר לקלקולו ולפירוש הירושלמי ניחא טפי דמפרש שם שדמו האויבים שנתאספו לתקוע תרועת מלחמה ועמדו עליהם והרגום ולכך. תקנו תקיעות וברכות במוסף דכי חזו דקרו בקריאת שמע ומתפללין וקורין בתורה וחוזרין ומתפללין ותוקעין אמרי בנימוסייהו אינון עסקין כלו' בחוקיהם ובתורתם:
גמ' דרבים אתו מינה - בההיא פקידה: רבי יהודה אומר ראשונה אחת שניה שתים - מי הוא זה מלך הכבוד לאו ממניינא: זמרו למלכנו - לא קא חשיב רבי יהודה דלא אמליכתיה אלא על אומה אחת: ושוין במלך אלהים כו' - דלא מנינן ישב על כסא קדשו בלשון מלכות: אינו אומרה אלא עם הזכרונות - תרועה לאו לשון שופרות הוא עד דמזכיר שופר בהדיא: ומתחיל בתורה ומשלים בנביאים - והכתובים בינתיים: היו משלימין בתורה - דהוו להו ארבע מן התורה שלש בתחלה ואחת בסוף: ואנן בעינן עשר - וארבע מהן תורה דקאמר רבי יוסי משלים בתורה: מתני' העובר לפני התיבה כו' השני מתקיע - המתפלל תפלת מוספין מתקיע: גמ' בשעת גזרת המלכות שנו - אויבים גזרו שלא יתקעו והיו אורבין להם כל שש שעות לקץ תפלת שחרית לכך העבירוה לתקוע במוספין: מתני' שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו וכו' ואין מעבירין עליו את התחום - לילך חוץ לתחום לשמוע תקיעה: ואין חותכין אותו - מפרש בגמרא: אם רצה ליתן לתוכו מים כו' - ולא אמרינן קא מתקן מנא: גמ' השתא דרבנן אמרת לא - איסור תחומין ופיקוח הגל דליכא למגזר אטו דאורייתא אמרת לא: דאורייתא - רוכבין דאיכא למימר שמא יחתוך זמורה ועולה באילן דאיכא למימר שמא יתלוש דאורייתא מיבעיא ויש גמגום בדבר ונראה בעיני דלא גרסינן לה:
גמ׳כגון: ״חי אני נאם ה׳ [אלהים] אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם״, ואף על גב דאמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח קודשא בריך הוא עלן וליפרוקינן, כיון דבריתחא אמור — אדכורי ריתחא בריש שתא לא מדכרינן. זכרון — כגון: ״ויזכור כי בשר המה וגו׳״ שופר — כגון: ״תקעו שופר בגבעה וגו׳״. אבל אם בא לומר מלכות זכרון ושופר של פורענות של נכרים, אומר. מלכות — כגון: ״ה׳ מלך ירגזו עמים, וכגון: ״ה׳ מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו״. זכרון — כגון: ״זכור ה׳ לבני אדום וגו׳״. שופר — כגון: ״וה׳ אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן״, וכתיב: ״ה׳ צבאות יגן עליהם״. אין מזכירין זכרון של יחיד, ואפילו לטובה, כגון: ״זכרני ה׳ ברצון עמך״, וכגון: ״זכרה לי אלהי לטובה״. פקדונות — הרי הן כזכרונות, כגון: ״וה׳ פקד את שרה״, וכגון: ״פקוד פקדתי אתכם״, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינן כזכרונות. ולרבי יוסי נהי נמי דפקדונות הרי הן כזכרונות, ״וה׳ פקד את שרה״ — פקדון דיחיד הוא! כיון דאתו רבים מינה — כרבים דמיא. ״שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד. מי זה מלך הכבוד ה׳ עזוז וגבור ה׳ גבור מלחמה. שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. מי הוא זה מלך הכבוד ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד סלה״. ראשונה — שתים, שניה — שלש, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: ראשונה — אחת, שניה — שתים. ״זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו. כי מלך כל הארץ אלהים״ — שתים, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אחת. ושוין ב״מלך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו״, שהיא אחת. זכרון שיש בו תרועה — כגון: ״שבתון זכרון תרועה מקרא קדש״ — אומרה עם הזכרונות ואומרה עם השופרות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינו אומרה אלא עם הזכרונות בלבד. מלכות שיש עמו תרועה — כגון: ״ה׳ אלהיו עמו ותרועת מלך בו״ — אומרה עם המלכיות ואומרה עם השופרות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינו אומרה אלא עם המלכיות בלבד. תרועה שאין עמה לא כלום — כגון: ״יום תרועה יהיה לכם״ — אומרה עם השופרות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינו אומרה כל עיקר. מתחיל בתורה ומשלים בנביא, רבי יוסי אומר: אם השלים בתורה — יצא. ״אם השלים״, דיעבד — אין, לכתחילה — לא. והתניא, רבי יוסי אומר: המשלים בתורה — הרי זה משובח! אימא: ״משלים״. והא ״אם השלים״ קתני, דיעבד — אין, לכתחילה — לא! הכי קאמר: מתחיל בתורה ומשלים בנביא. רבי יוסי אומר: משלים בתורה, ואם השלים בנביא — יצא. תניא נמי הכי, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: וותיקין היו משלימין אותה בתורה. בשלמא זכרונות ושופרות איכא טובא, אלא מלכיות — תלת הוא דהויין: ״ה׳ אלהיו עמו ותרועת מלך בו״, ״ויהי בישורון מלך״, ״ה׳ ימלוך לעולם ועד״, ואנן בעינן עשר, וליכא! אמר רב הונא, תא שמע: ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״ — מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות. ״וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלהים אין עוד״ — מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות. ״אתה הראת לדעת כי ה׳ הוא האלהים אין עוד מלבדו״ — מלכות, דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר: אינה מלכות. מתני׳ העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה, השני מתקיע. ובשעת ההלל, הראשון מקרא את ההלל. גמ׳ מאי שנא שני מתקיע — משום ד״ברוב עם הדרת מלך״, אי הכי הלל נמי — נימא בשני משום ד״ברוב עם הדרת מלך״! אלא: מאי שנא הלל דבראשון — משום דזריזין מקדימין למצות, תקיעה נמי נעביד בראשון, משום דזריזין מקדימין למצות! אמר רבי יוחנן: בשעת השמד שנו. מדקאמר ״בשעת הלל״, מכלל דבראש השנה ליכא הלל. מאי טעמא? אמר רבי אבהו: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים? אמר להם: אפשר מלך יושב על כסא דין, וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו — וישראל אומרים שירה?! מתני׳ שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום, ואין מפקחין עליו את הגל. לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ואין חותכין אותו — בין בדבר שהוא משום שבות, ובין בדבר שהוא משום לא תעשה. אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין — יתן. אין מעכבין את התנוקות מלתקוע, אבל מתעסקין עמהן עד שילמדו. והמתעסק — לא יצא, והשומע מן המתעסק — לא יצא. גמ׳ מאי טעמא? שופר עשה הוא, ויום טוב עשה ולא תעשה — ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. לא עולין באילן ולא רוכבין על גבי בהמה וכו׳. השתא דרבנן אמרת לא, דאורייתא מיבעיא?! זו ואין צריך לומר זו קתני.
ראש השנה לב: