הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ט:מסכת מכות9b
ורבי יהודה ההוא מבעי ליה פרט למתכוין וכו'. דר' מאיר סבר פרט למתכוין וכו' שמעינן משגגה ותרתי שמע מינה וההיא דברייתא דלעיל אתיא כר' יהודה: משולשות. שיהא מתחלת ארץ ישראל עד ראשונה כמו מראשונה לשניה שלחלוקה שוה היה א"י ובאמצע היו ערי מקלט וכן יש לפרש ההיא דמגילה (דף יט. ושם) דקאמר נקראת אגרת שאם תפרה הכל שלשה חוטין גידין כשרה ובלבד שיהא משולשין ופירושו הוי כי הכא שצריך שמתחלת התפירה עד חוט של גידין כמו עד שניה של גידין ומשניה עד שלישית כמו משלישית עד סוף התפירה ולא כדברי המפרשים משולשות אחד בתחלה ואחד באמצע ואחד בסוף: בגלעד שכיחי רוצחים. פי' ולהכי הוצרכנו לערי מקלט לפי כשהורגים מזיד בלא עדים הקב"ה מזמנן לפונדק אחד כדאמרי' לקמן (מכות דף י:):
מתני' מפני שהוא כמועד - כמותרה עליו ועובר על התראה דודאי לדעת הרגו: ויש שונא שאינו גולה - ולא נהרג: כל - הריגה שיכולין לומר על הריגה זו שלדעת היתהא אינו גולה לפי שחשוד הוא על כך: שלא לדעת הרג - כשהריגה זו ודאי שלא לדעת שאין אדם יכול לומר עליה לדעת היתה גולה ובגמ' מפרש לה: גמ' בלא ראות פרט לסומא - דמשמע כאן לא ראה אבל רואה במקום אחר פרט לסומא שאינו רואה בשום מקום: פרט למתכוין - כדאמרן לעיל (מכות דף ז:): להבחין בין שוגג למזיד - שלא יכול לומר לא הייתי יודע שאסור: נפסק - החבל ונפל עליו אין לומר בא לדעת זה: נשמט - החבל מידו ונפלה עליו אינו גולה שיש לומר לדעת עשה: לעולם אינו גולה - לא אוהב ולא שונא בנפסק אלא בנשמט: מחצלו - הוא מעגילה שפעמים שטחין במחצלים שהוא כלי אומנות של בונים ובלע"ז טרואיל"ה: הכי גרסי' נשמט אנשמט לא קשיא הא באוהב הא בשונא נפסק אנפסק לא קשיא הא רבי והא רבנן. הא דקתני נשמט גולה באוהב דלא חשיד דעביד מדעת ודקתני נשמט אינו גולה בשונא כדקתני בהדיא בברייתא יש שונא שאינו גולה ומפרש מילתיה נשמט אינו גולה: נפסק אנפסק לא קשיא הא רבי והא רבנן - הא דקתני נפסק גולה אפי' בשונא וכל שכן באוהב רבנן ואליבא דר' שמעון הוא דאמר נשמט הברזל מקתו והרג גולה ונפסק החבל דומיא דנשמט הברזל מקתו היא שנשאר האגד בידו והא דקתני נפסק אינו גולה רבי היא דאמר נשמט הברזל מקתו אינו גולה והוא הדין לחבל הנפסק עד שישמט מחצלו מידו שאין נשאר בידו כלום דומיא דמן העץ המתבקע ולרבי אליבא דר' שמעון אין לך שונא גולה כך מצאתי גירסא בתשובות הגאונים וכן עיקר וגירסת הספרים משובשת היא וטעו לדמות נשמט החבל לנשמט הברזל ואי אפשר להעמידה ולפרש נפסק אנפסק לא קשיא הא באוהב הא בשונא דהא על כרחך הא דתני נפסק גולה בשונא מפורשת והיאך תאמר הא דתני נפסק אינו גולה באוהב השתא בשונא גולה באוהב לא כל שכן וכי יש לך לומר שגולה בשונא ואינו גולה באוהב ועוד נשמט אנשמט לא קשי' הא רבי והא רבנן היאך תאמר הא דתני נשמט אינו גולה רבי היא דאמר נשמט אינו גולה אפי' באוהב אם כן אין הטעם מפני שיכול לומר לדעת נהרג ור' שמעון תלי טעמא בהכי: מתני' עד שלא נבחרו שלש שבארץ כנען - היינו כל ארבע עשרה שכבשו וחלקו ואח"כ הבדילן יהושע: לא היו שלש - שהבדיל משה בעבר הירדן קולטות: וידברו אליו - אל גואל הדם ואומרין לו אל תנהג בו מנהג שופכי דמים בשגגה בא מעשה לידו: בתחלה - כלומר תחלת משפט כל הרוצחים ואפילו מזידין ויליף טעמא בסיפרא דבי רב מוארב לו וגו' ונס אל אחת וגו': גמ' ומכוונות היו - אלו נגד אלו בשתי שורות כמו שתי שורות שבכרם: ושלשת את גבול ארצך וגו' שיהו משולשות - כלומר שמתחלקת הארץ חלקות רחבה של ארץ ישראל לארבעת רבעים כמו שמפרש והולך שיהא מדרומה שבארץ ישראל לחברון כמחברון לשכם כו': בעבר הירדן תלת כו' - בתמיה בנחלת שני שבטים שלש כמו בנחלת עשרה שבטים: בגלעד - שהיא בעבר הירדן שכיחי רוצחים:
נביא הוא דתיהדר, דלאו נביא לא תיהדר?! אלא כדאמר רבי שמואל בר נחמני. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: הכי קאמר ליה: ״ועתה השב אשת האיש״, מכל מקום. ודקאמרת: ״הגוי גם צדיק תהרג, הלא הוא אמר לי אחותי היא וגו׳״ – נביא הוא וממך למד. אכסנאי (הוא) שבא לעיר, על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו, כלום שואלין אותו ״אשתך זו״ ״אחותך זו״? מכאן שבן נח נהרג, שהיה לו ללמוד ולא למד. מתני׳ הסומא אינו גולה, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: גולה. השונא אינו גולה. רבי יוסי אומר: השונא נהרג, מפני שהוא כמועד. רבי שמעון אומר: יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה. זה הכלל: כל שהוא יכול לומר לדעת הרג – אינו גולה, ושלא לדעת הרג – הרי זה גולה. גמ׳ תנו רבנן: ״בלא ראות״ – פרט לסומא, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: ״בלא ראות״ – לרבות את הסומא. מאי טעמא דרבי יהודה – דכתיב: ״ואשר יבא את רעהו ביער״ – אפילו סומא. אתא ״בלא ראות״, מעטיה. ורבי מאיר: ״בלא ראות״ – למעט, ״בבלי דעת״ – למעט, הוי מיעוט אחר מיעוט, ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. ורבי יהודה? ״בבלי דעת״ – פרט למתכוין הוא דאתא. רבי יוסי אומר השונא נהרג כו׳. והא לא אתרו ביה! מתניתין רבי יוסי בר יהודה היא, דתניא: רבי יוסי בר יהודה אומר: חבר אינו צריך התראה, לפי שלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד. רבי שמעון אומר: יש שונא גולה וכו׳. תניא: כיצד אמר רבי שמעון יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה? נפסק – גולה, נשמט – אינו גולה. והתניא רבי שמעון אומר: לעולם אינו גולה עד שישמט מחצלו מידו. קשיא נפסק אנפסק, קשיא נשמט אנשמט! נפסק אנפסק לא קשיא: הא באוהב, והא בשונא. נשמט אנשמט לא קשיא: הא רבי, והא רבנן. מתני׳ להיכן גולין? לערי מקלט, לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען. שנאמר: ״את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגו׳״. עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות, שנאמר: ״שש ערי מקלט תהיינה״ – עד שיהיו ששתן קולטות כאחת. ומכוונות להן דרכים מזו לזו, שנאמר: ״תכין לך הדרך ושלשת וגו׳״. ומוסרין להן שני תלמידי חכמים, שמא יהרגנו בדרך, וידברו אליו. רבי מאיר אומר: אף הוא מדבר על ידי עצמו, שנאמר: ״וזה דבר הרצח״. רבי יוסי בר יהודה אומר: בתחלה, אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם. מי שנתחייב מיתה בבית דין – הרגוהו, ושלא נתחייב מיתה – פטרוהו. מי שנתחייב גלות – מחזירין אותו למקומו, שנאמר: ״והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו וגו׳״. גמ׳ תנו רבנן: שלש ערים הבדיל משה בעבר הירדן וכנגדן הבדיל יהושע בארץ כנען, ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם: חברון בהר יהודה כנגד בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד, קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן. ״ושלשת״ – שיהו משולשין, שיהא מדרום לחברון כמחברון לשכם, ומחברון לשכם כמשכם לקדש, ומשכם לקדש כמקדש לצפון. בעבר הירדן תלת, בארץ ישראל תלת?! אמר אביי: בגלעד שכיחי רוצחים,
מכות ט: