הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כד.מסכת מכות24a
שית מאה וחד סרי - והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה ושתים מפי הגבורה הרי שית מאה ותליסרי: מפי הגבורה שמענום - דכתיב אחת דבר אלהים ושתים זו שמענו במכילתא: והעמידן על אחת עשרה - שבתחלה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה ובא דוד והעמידן כו' כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות הללו וכן כל שעה דורות של מטה הולכין וממעטין אותו: רב ספרא - בשאלתות דרב אחא. (שאילתא לו) והכי הוה עובדא דרב ספרא היה לו חפץ אחד למכור ובא אדם אחד לפניו בשעה שהיה קורא ק"ש ואמר לו תן לי החפץ בכך וכך דמים ולא ענהו מפני שהיה קורא ק"ש כסבור זה שלא היה רוצה ליתנו בדמים הללו והוסיף אמר תנהו לי בכך יותר לאחר שסיים ק"ש אמר לו טול החפץ בדמים שאמרת בראשונה שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך: (אף) לא רגל על לשונו [כו'] - לא רצה לשקר מתחלה שאמר אולי ימושני [אבי] אלא שאמו הכריחתו ועל פי הדבור דכתיב עלי קללתך בני ומתרגמינן אלי אתאמר בנבואה [דלא ייתון לווטיא עלך ברי]: וחרפה לא נשא על קרובו - לא סבל חרפת קרובו: נבזה בעיניו נמאס - הנמאס להקב"ה נבזה הוא בעיניו של אדם זה חזקיהו שנבזה היה בעיניו אביו שנמאס בעבודת כוכבים: שגיררו במטה של חבלים - גמרא היא. ולא קרא: (וקורא לו רבי רבי): ואפילו לעובד כוכבים - כדי שלא ימשוך ויבוא להלוות לישראל ברבית: שוחד על נקי לא לקח - אפילו שוחד שהיה רשאי ליקח: כגון ישמעאל ברבי יוסי - שהיה אריסו מביא לו משלו [קודם זמנו] ולא רצה ליקח כדי להיות לו דיין: בבצע מעשקות - שלא רצה ליטול לעצמו ראשית הגז שהביא לו אדם אחד שבא לדון לפניו אע"ג דהוה כהן רבי ישמעאל בן אלישע משום דדמי כאילו עושקו לכהן שהיה רגיל זה ליתן לו מתנותיו: אוטם אזנו משמוע דמים - אזנו . חתומה וסתומה בדבר זה שלא ישמע בה דבר גנאי ושותק והיינו דמים לשון שתיקה: כגון רבי אלעזר ברבי שמעון - בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף פד:) דנפק ריחשא מאודניה ואיתחזי לאיתתיה בחלמא ואמר לה האי דשמעית בזילותא דצורבא מרבנן ולא מחאי כדמבעי לי אלמא בחייו הוה רגיל לדקדק בכך ולפיכך הקפיד הקב"ה עליו על אותו הפעם שלא מיחה: זו הוצאת המת והכנסת הכלה - דכתיב בהו לכת טוב ללכת אל בית אבל מלכת וגו': בא ישעיה בן אמוץ - כל שעה דורות של מטה היו מתמעטין: חדל נא - אותה ברכה שאמר משה וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב כלומר אימתי ישכון ישראל בטח כשיהיו צדיקים כעין יעקב: מי יקום יעקב - מי יוכל להיות חסיד כיעקב כי קטן הוא קטנים הם הטובים שיהיו צדיקים כיעקב: [מכאן ואילך מפרש רבינו גרשום]:
מאה וחד סרי הוי, ״אנכי״ ו״לא יהיה לך״ – מפי הגבורה שמענום. (סימן דמשמק סק). בא דוד והעמידן על אחת עשרה, דכתיב ״מזמור לדוד [ה׳] מי יגור באהלך מי ישכן בהר קדשך. הולך תמים ופועל צדק ודבר אמת בלבבו, לא רגל על לשנו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרבו. נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה׳ יכבד נשבע להרע ולא ימר. כספו לא נתן בנשך ושחד על נקי לא לקח עשה אלה לא ימוט לעולם״. ״הולך תמים״ – זה אברהם, דכתיב ״התהלך לפני והיה תמים״. ״פועל צדק״ – כגון אבא חלקיהו. ״ודובר אמת בלבבו״ – כגון רב ספרא. ״לא רגל על לשנו״ – זה יעקב אבינו, דכתיב ״אולי ימשני אבי והייתי בעיניו כמתעתע״. ״לא עשה לרעהו רעה״ – שלא ירד לאומנות חבירו. ״וחרפה לא נשא על קרבו״ – זה המקרב את קרוביו. ״נבזה בעיניו נמאס״ – זה חזקיהו המלך, שגירר עצמות אביו במטה של חבלים. ״ואת יראי ה׳ יכבד״ – זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו ״אבי אבי, רבי רבי, מרי מרי״. ״נשבע להרע ולא ימר״ – כרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אהא בתענית עד שאבא לביתי. ״כספו לא נתן בנשך״ – אפילו (ב)רבית גוי. ״ושחד על נקי לא לקח״ – כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי. כתיב ״עשה אלה לא ימוט לעולם״ – כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה, אמר: מאן דעביד להו לכולהו – הוא דלא ימוט, הא חדא מינייהו – ימוט. אמרו ליה: מי כתיב ״עשה כל אלה״? ״עשה אלה״ כתיב, אפילו בחדא מינייהו. דאי לא תימא הכי, כתיב קרא אחרינא ״אל תטמאו בכל אלה״, התם נמי, הנוגע בכל אלה – הוא דמטמא, בחדא מינייהו – לא? אלא לאו באחת מכל אלה, הכא נמי באחת מכל אלו. בא ישעיהו והעמידן על שש, דכתיב ״הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע״. ״הלך צדקות״ – זה אברהם אבינו, דכתיב ״כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו׳״. ״ודבר מישרים״ – זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים. ״מאס בבצע מעשקות״ – כגון רבי ישמעאל בן אלישע. ״נער כפיו מתמך בשחד״ – כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי. ״אטם אזנו משמע דמים״ – דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק, כגון רבי אלעזר ברבי שמעון. ״ועצם עיניו מראות ברע״ – כרבי חייא בר אבא, דאמר רבי חייא בר אבא: זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. וכתיב: ״הוא מרומים ישכון״. בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב ״הגיד לך אדם מה טוב ומה ה׳ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה׳) אלהיך״. ״עשות משפט״ – זה הדין. ״אהבת חסד״ – זה גמילות חסדים. ״והצנע לכת״ – זה הוצאת המת והכנסת כלה. והלא דברים קל וחומר: ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא, אמרה תורה ״והצנע לכת״, דברים שדרכם לעשותם בצנעא – על אחת כמה וכמה! חזר ישעיהו והעמידן על שתים, שנאמר ״כה אמר ה׳ שמרו משפט ועשו צדקה״. בא עמוס והעמידן על אחת, שנאמר ״כה אמר ה׳ לבית ישראל דרשוני וחיו״. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא דרשוני בכל התורה! אלא: בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר ״וצדיק באמונתו יחיה״. אמר רבי יוסי בר חנינא: ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל, באו ארבעה נביאים וביטלום. משה אמר: ״וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב״, בא עמוס וביטלה, [שנאמר]: ״חדל נא מי יקום יעקב וגו׳״ וכתיב ״נחם ה׳ על זאת״. משה אמר: ״ובגוים ההם לא תרגיע״, בא ירמיה ואמר: ״הלוך להרגיעו ישראל״. משה אמר: ״פקד עון אבות על בנים״, בא יחזקאל וביטלה: ״הנפש החטאת היא תמות״. משה אמר ״ואבדתם בגוים״, בא ישעיהו ואמר: ״והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול״. אמר רב: מסתפינא מהאי קרא ״ואבדתם בגוים״. מתקיף לה רב פפא: דלמא כאבידה המתבקשת, דכתיב ״תעיתי כשה אבד בקש עבדך״! אלא מסיפא [דקרא], ״ואכלה אתכם ארץ איביכם״. מתקיף לה מר זוטרא: דלמא כאכילת קישואין ודילועין. וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין, ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: מפני מה אתה משחק? אמר להם: ואתם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: הללו גוים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודה זרה יושבין בטח והשקט, ואנו, בית הדום רגלי אלהינו שרוף
מכות כד.