הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יב.מסכת מכות12a
אליבא דרבי אליעזר כ"ע לא פליגי - כלומר מאן דאמר מתה ודאי כרבי יהושע אמר ולא כרבי אליעזר דאליבא דרבי אליעזר ליכא למ"ד מתה כיון דלגבי עבודותיו אמר פסולות למפרע ודאי אין זה כהן: כי פליגי אליבא דרבי יהושע - כלומר אין אנו צריכין לומר מ"ד בטלה כרבי אליעזר ולא כרבי יהושע דאליבא דרבי יהושע איכא למימר דפליגי: פועל ידיו תרצה - עבודותיו כשירות אבל לענין שאר דבריו אינו כהן: טעה יואב - בדרשא דמעם מזבחי תקחנו ולא מעל מזבחי וכסבור דהיינו מעל מזבחי: מזבח בית עולמים - דכתיב מזבחי המיוחד לי: ה"ג והוא תפס במזבח של במה שעשה דוד לפני הארון שהיה באהל אשר נטה לו דוד בעיר דוד כדכתיב וינס יואב אל אהל ה' ומצינו בדברי הימים שעשה דוד מזבח לפניו ואי אפשר לומר מזבח של שילה שהוא היה בימי דוד ושלמה. (היה בגבעון): שרו של רומי - סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה: חמוץ בגדים - מדמו של סמאל ואף על פי שאין המלאכים בשר ודם כתב בו הכתוב כעין הריגת האדם לשבר את האזן מה שהיא יכולה לשמוע: לא נתנו לקבורה - ללוים שהן שלהם: תיפוק ליה - דאין בונין בית במגרש דא"כ הוה ליה מגרש עיר: אין עושין - שדה של לוים: למחילות - תחת הקרקע שאין אוכלות במגרש כלום מלמעלה ואי לאו דכתיב בה ולא בתחומה הייתי אומר ידור בתחומה במערה: ורצח - איכא לפרושי לשון ציווי כמו (שמות לו) ועשה בצלאל ואהליאב ואיכא לפרושי לשון רשות כמו ועשה ה' להם וגו' (דברים לא): סופו חמור מתחלתו - סופו צאתו חוץ לתחום תחלתו הרציחה: אב שהרג את הבן - בנו השני נעשה גואל הדם של אחיו והורג את אביו: הא דתניא נעשה - רבי יוסי הגלילי היא דאמר מצוה לגואל הדם: לכל אין הבן נעשה וכו' - לכל עבירות שבתורה אין הבן נעשה שליח ב"ד על אביו לא להלקותו ולא לנדותו חוץ ממסית: ה"ג אלא לא קשיא הא בבנו הא בבן בנו - הא דתניא אין בנו נעשה גואל הדם בבנו של רוצח קאמר והא דתניא בנו נעשה לו גואל הדם בבנו של הרוג קאמר שהוא בן בנו של רוצח ואינו מוזהר על כבודו: מתני' הכל הולך אחר הנוף - אפי' הוא בעיקרו שבתוך התחום הרי הוא כיוצא חוץ לתחום ואם עיקרו חוץ לתחום ונופו בתוך התחום אף העיקר קולט: גמ' אילן שהוא עומד בפנים - בירושלים ולענין אכילת מעשר שני בירושלים היא שנויה: מכנגד החומה וכו' - אלמא לא נופו שדינן בתר עיקר ולא עיקר בתר נוף: בחומה תלה רחמנא - דכתיב (דברים י״ב:י״ח) לפני ה' אלהיך תאכלנו: בדירה תלה רחמנא - דכתיב (במדבר ל״ה:כ״ח) כי בעיר מקלטו ישב ונופו ראוי לדירה יותר מעיקרו: בירושלים לענין מעשר הלך אחר הנוף: בירושלים. לענין מעשר הלך אחר הנוף:
דרבי אליעזר כולי עלמא לא פליגי, כי פליגי אליבא דרבי יהושע: מאן דאמר מתה – כרבי יהושע, ומאן דאמר בטלה – עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם דכתיב: ״ברך ה׳ חילו ופעל ידיו תרצה״ – אפילו חללין שבו, אבל הכא, אפילו רבי יהושע מודה. נגמר דינו וכו׳. אמר רב יהודה אמר רב: שתי טעיות טעה יואב באותה שעה, דכתיב: ״וינס יואב אל אהל ה׳ ויחזק בקרנות המזבח״, טעה – שאינו קולט אלא גגו, והוא תפס בקרנותיו. טעה – שאינו קולט אלא מזבח בית עולמים, והוא תפס מזבח של שילה. אביי אומר: בהא נמי מיטעא טעה: טעה – שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו, והוא זר היה. אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב: ״מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה״, טועה – שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה. טועה – שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה. טועה – שאינה קולטת אלא אדם, והוא מלאך הוא. אמר רבי אבהו: ערי מקלט לא נתנו לקבורה, דכתיב: ״ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכשם ולכל חיתם״ – לחיים נתנו ולא לקבורה. מיתיבי, ״שמה״ – שם תהא דירתו, שם תהא מיתתו, שם תהא קבורתו! רוצח שאני, דגלי ביה רחמנא. כשם שהעיר קולטת וכו׳. ורמינהו: ״וישב בה״ – בה ולא בתחומה! אמר אביי: לא קשיא, כאן – לקלוט, כאן – לדור. ״לדור״? תיפוק ליה דאין עושין שדה מגרש ולא מגרש שדה, לא מגרש עיר ולא עיר מגרש. אמר רב ששת: לא נצרכה אלא למחילות. רוצח שיצא חוץ לתחום וכו׳. תנו רבנן: ״ורצח גאל הדם את הרצח״ – מצוה ביד גואל הדם, אין גואל הדם – רשות ביד כל אדם, דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם חייבין עליו. מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי? מי כתיב: ״אם רצח״? ורבי עקיבא: מי כתיב: ״ירצח״? אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: רוצח שיצא חוץ לתחום, ומצאו גואל הדם והרגו – נהרג עליו. כמאן? לא כרבי יוסי הגלילי, ולא כרבי עקיבא! הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: רבי אליעזר אומר: ״עד עמדו לפני העדה למשפט״, מה תלמוד לומר? לפי שנאמר: ״ורצח גאל הדם את הרצח״, יכול מיד? תלמוד לומר: ״עד עמדו לפני העדה למשפט״. ורבי יוסי ורבי עקיבא, האי ״עד עמדו לפני העדה למשפט״ מאי דרשי ביה? ההוא מיבעי ליה לכדתניא, רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בבית דין אחר? תלמוד לומר: ״עד עמדו לפני העדה למשפט״ – עד שיעמוד בבית דין אחר. תנו רבנן: ״אם יצא יצא הרצח״ – אין לי אלא במזיד, בשוגג מנין? תלמוד לומר: ״אם יצא יצא״ – מכל מקום. והתניא: וההורגו, במזיד – נהרג, בשוגג – גולה! לא קשיא, הא כמאן דאמר: אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, הא כמאן דאמר: לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם. אמר אביי: מסתברא כמאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם, שלא יהא סופו חמור מתחלתו: מה תחלתו, במזיד – נהרג, בשוגג – גולה, אף סופו, במזיד – נהרג, בשוגג – גולה. תני חדא: אב שהרג – בנו נעשה לו גואל הדם. ותניא אידך: אין בנו נעשה לו גואל הדם. לימא הא רבי יוסי הגלילי והא רבי עקיבא? ותסברא? בין למאן דאמר מצוה בין למאן דאמר רשות, מי שרי? והאמר רבה בר רב הונא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללתו, חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה ״לא תחמל ולא תכסה עליו״! אלא לא קשיא: הא בבנו, והא בבן בנו. מתני׳ אילן שהוא עומד בתוך התחום, ונופו נוטה חוץ לתחום, או עומד חוץ לתחום ונופו נוטה בתוך התחום – הכל הולך אחר הנוף. גמ׳ ורמינהי: אילן שהוא עומד בתוך הפנים ונוטה לחוץ, או עומד בחוץ ונוטה לפנים, מכנגד החומה ולפנים – כלפנים, מכנגד החומה ולחוץ – כלחוץ! מעשר אערי מקלט קא רמית? מעשר בחומה תלה רחמנא, ערי מקלט בדירה תלה רחמנא – בנופו מתדר ליה, בעיקרו לא מתדר ליה. ורמי מעשר אמעשר, דתניא: בירושלים – הלך אחר הנוף, בערי מקלט – הלך אחר הנוף. אמר רב כהנא: לא קשיא, הא רבי יהודה והא רבנן, דתניא,
מכות יב.