הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יח:מסכת מכות18b
בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו - דכתיב בנותר לא יאכל כי קדש הוא נתן טעם לדבר כי קדש הוא שנפסל וכמו כן כל הקדשים שנפסלו: ה"מ היכא דקודם פסולו חזי - כנותר: אותה תאכלו [דכתיב] כל בהמה מפרסת פרסה וגו' אותה תאכלו ולא בהמה טמאה שאין סימנין הללו בהו אלמא לאו הבא מכלל עשה עשה: קרינא ביה וזר לא יאכל - דהוא סיפיה דהאי קרא וכל זר לא יאכל קדש לאו בקדשים משתעי אלא בתרומה כדכתיב ברישא דענינא איש איש מזרע אהרן דבר השוה בזרעו של אהרן: בכורים לפני החג בני קרייה נינהו לאחר החג לאו בני קרייה נינהו דכתיב בתר קרייה ושמחת בכל הטוב מעצרת ועד החג שהוא זמן שמחת לקיטת פירות מביא וקורא מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא (בכורים פ"א משנה ו): הפריש לפני החג - חלה עליהן חובת קרייה ועבר עליהן החג שאינן ראוין עוד לקרייה ירקבו: כדרבי זירא - לעולם בראוין לקרייה לא מעכבא קרייה אבל באלו שעבר זמנן ואינן ראוין עוד לקרייה מעכבא קרייה כדרבי זירא: דאמר כל הראוי לבילה כו' - במסכת מנחות (דף קג:) תנן הרי עלי ששים ואחד עשרון מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר דעד ששים יכולין ליבלל בכלי אחד אבל ששים ואחד קים להו לרבנן דאינן נבללין יפה והוינן בה וכי אינן נבללין מאי הוי והאנן תנן אם לא בלל כשר ומשני רבי זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו כו': מתני לה - להא דרבי אלעזר אמר רבי אושעיא כדרב אסי אמר רבי יוחנן דרב אסי אמרה משמיה דרבי יוחנן: הראוין לקרייה - מעצרת ועד החג: משיראו פני הבית - משיכנסו לעזרה והנחה לא מעכבת כלל: הא רבי יהודה - לרבי יהודה לא מעכבא הנחה דדריש והנחתו יתירא לתנופה ואין מקרא שנוי בהנחה לעכב ולרבנן דלא דרשי ליה להכי מיבעי להו לשנות בהנחה לעכב: והנחתו זו תנופה - קרי ביה והנחתו לשון ולא נחם אלהים וגו' (שמות י״ג:י״ז) שהוא מנחה אותו לארבע רוחות ומעלה ומוריד: מאן תנא דפליג עליה - למימר הנחה מעכבא: רבי אליעזר בן יעקב היא - דנפקא ליה תנופה מקרא אחרינא: מה להלן בעלים - דההוא בבעלים משתעי דכתיב יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו וסמיך ליה ידיו תביאינה:
שבקדש פסול – בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו! הני מילי היכא דקודם פסולו חזי, הכא דקודם פסולו נמי לא חזי. ולילקי נמי כאידך דרבי אליעזר. דתניא, רבי אליעזר אומר: כל שהוא ב״כליל תהיה״ – ליתן לא תעשה על אכילתו! אין הכי נמי, ורבא – מהאי קרא קאמר. אמר רב גידל אמר רב: (סימן כוזא) כהן שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה – לוקה. מאי טעמא? דאמר קרא: ״ואכלו אתם אשר כפר בהם״, לאחר כפרה – אין, לפני כפרה – לא. לאו הבא מכלל עשה, – לאו הוא. מתיב רבא: ״וכל בהמה מפרסת פרסה ושסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו״, ״אתה תאכלו״ – ואין בהמה אחרת תאכלו. ואי כדקאמרת, ״את זה לא תאכלו״ למה לי? אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רב גידל אמר רב: זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה – פטור, מאי טעמא – דאמר קרא: ״ואכלו אתם אשר כפר בהם״, כל היכא דקרינן ביה ״ואכלו אותם אשר כפר בהם״ – קרינן ביה ״וזר לא יאכל קדש״, וכל היכא דלא קרינן ביה ״ואכלו אתם אשר כפר בהם״ – לא קרינן ביה ״וזר לא יאכל״. אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיה: בכורים, הנחה מעכבת בהן, קרייה אין מעכבת בהן. ומי אמר רבי אלעזר הכי? והא אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: הפריש בכורים קודם לחג, ועבר עליהן החג – ירקבו. מאי לאו משום דלא מצי למיקרי עליהן? ואי סלקא דעתך קרייה אין מעכבת בהן, אמאי ירקבו? כדרבי זירא. דאמר רבי זירא: כל הראוי לבילה – אין בילה מעכבת בו, וכל שאינו ראוי לבילה – בילה מעכבת בו. רבי אחא בר יעקב מתני לה כדרבי אסי אמר רבי יוחנן, וקשיא ליה דרבי יוחנן אדרבי יוחנן. ומי אמר רבי יוחנן בכורים הנחה מעכבת בהן קרייה אין מעכבת בהן? והא בעא מיניה רבי אסי מרבי יוחנן: בכורים מאימתי מותרין לכהנים? ואמר ליה: הראוין לקרייה – משקרא עליהן, ושאין ראוין לקרייה – משראו פני הבית. קשיא קרייה אקרייה, קשיא הנחה אהנחה! קרייה אקריה לא קשיא: הא רבי שמעון, הא רבנן. הנחה אהנחה נמי לא קשיא: הא רבי יהודה, והא רבנן. מאי רבי יהודה? דתניא, רבי יהודה אומר: ״והנחתו״ – זו תנופה. אתה אומר זו תנופה, או אינו אלא הנחה ממש? כשהוא אומר ״והניחו״ – הרי הנחה אמור, הא מה אני מקיים ״והנחתו״ – זו תנופה. ומאן תנא דפליג עליה דרבי יהודה? רבי אליעזר בן יעקב היא, דתניא: ״ולקח הכהן הטנא מידך״ – לימד על הבכורים שטעונין תנופה, דברי רבי אליעזר בן יעקב. מאי טעמא דרבי אליעזר בן יעקב? אתיא ״יד״ ״יד״ משלמים: כתיב הכא ״ולקח הכהן הטנא מידך״, וכתיב ״ידיו תביאינה את אשי ה׳״, מה כאן כהן – אף להלן כהן, מה להלן בעלים – אף כאן בעלים. הא כיצד? מניח כהן ידיו תחת ידי בעלים ומניף. אמר רבא בר אדא אמר רבי יצחק: בכורים
מכות יח: